~ ספר באנגלית, לא תורגם לעברית ~

"You can't outrun yourself. Not your history, not your fears, not the parts of yourself you are worried are wrong."

הספר הזה הוא האכזבה הכי גדולה שלי השנה.

מי שעוקב אחרי בוקטוק בטח ראה את הספר הזה מככב כמה וכמה פעמים ברשימת הספרים הטובים. גם ביוטיוב ראיתי עליו כמה ביקורות עם ציון מושלם וכו'...אבל בכנות? לטעמי לספר הזה לא מגיע שום דבר מזה. הוא אחד הסתמיים שקראתי.

בהכי פשוט שיש- הספר מדבר על שני חברים ממש טובים- פופי ואלכס- שנהגו לטוס כל שנה לחופשה יחד. לפני כשנתיים, בחופשה האחרונה שלהם, משהו השתבש והשניים הפסיקו לדבר. אבל כששואלים את פופי מתי בפעם האחרונה היא הייתה מאושרת- ללא כל צל של ספק, היא מבינה שזה היה בחופשה האחרונה עם אלכס. לכן, היא מצליחה לחדש את הקשר ולקבוע חופשה עם אלכס- חופשה שתקבע את סטטוס החברות שלהם לתמיד- האם יהיה סיכוי לחדש את החברות שלהם? או שאין דרך חזרה ממה שקרה?

אני אתחיל מהרע ואסיים בטוב, כדי שהביקורת הזאת לפחות תסתיים במעט טעם טוב:

אני אתחיל מהעובדה שהפתיחה הרגישה לי איטית ולא מעניינת, מה שגרם לי לחודשיים פגרה מקריאה. במילים אחרות- הספר הזה גרם לי למחסום קריאה. הדבר היחיד שגרם לי בסופו של דבר להמשיך לקרוא אותו זה התקווה שטיקטוק באמת צודק וההגעה לספר שאחריו ( שירו של אכילס), שום עניין בעלילה עצמה.

איך לתאר לכם את ה- 200 עמודים הראשונים בספר? גב תפוס ומזגן מקולקל. אני רצינית, אלא שני הדברים העיקריים שקרו בעמודים האלה. זה כבר הצחיק אותי בשלב מסוים.

קלישאתי מידי ולא הגיוני- אני היחידה שחושבת שזה לא הגיוני בעליל שחברים שלא דיברו שנתיים פתאום יחזרו לדבר כאילו כלום לא קרה ביניהם? אני באמת מצטערת אבל זה שיגע אותי, כי זה לא ככה במציאות. או שפופי ואלכס היו ממש צבועים או שזה פשוט לא הגיוני מה שקרה בספר.

בלאגן בכתיבה- כל דבר קטן מזכיר לפופי משהו מהעבר ואז כמה עמודים זה הזיכרון ופתאום חוזרים להווה. הרגיש לי שזה קרה יותר מידי וזה קצת גרם לי לבלבול.

פרטים מיותרים- הגענו לחלק שהכי עצבן אותי בכל הספר. הרגשתי שאני מקבלת המון המון פרטים אבל חצי מהם לא רלוונטים. אני באמת מצטערת, אבל לא אכפת לי לדעת למה ההורים של אלכס החליטו לקרוא לילדים שלהם בסדר האלפבתי, או לדעת את הביוגרפיה על כל אקס של פופי, או מה היא אכלה בכל יום ויום, או פירוט מיקרוסקופי על בניינים מהעבר או לדעת על כל חופשה וחופשה שלה מהעבר לפרטי פרטים ( חלק מהחופשות לא קידמו לשום מקום). לא, לא ממש אכפת לי מכל הדברים האלה. הם תרמו משהו לעלילה? לא. מרגיש כאילו כל הפרטים בסגנון הזה סתם נועדו כדי לעבות את הספר ותו לא.

רומנטיקה איטית- יש כאלה שיאהבו וכאלה שלא. הקטע של האיטיות קצת שעמם אותי (כנראה כי גם שאר הספר שעמם אז רציתי שהרומנטיקה כבר תתחיל), ורק ה- 100 עמודים האחרונים התחילו לעניין קצת.

אז מה כן אהבתי בספר?

את השם שלו- זה קצת יותר עמוק ממה שזה נשמע. ואהבתי את הנאום בספר שמתקשר לזה.

את הקומדיה- בסופו של דבר מדובר ברום- קום, אז רגעי הקומדיה באמת היו נחמדים ממש וקצת הקלו על קריאת הספר. לא אשקר, צחקתי קצת.

וזהו.

אה, גם פופי ואלכס הרגישו לי קצת שטחיים. לא הצלחתי יותר מידי להתחבר אליהם.

אז לסיכום, מדובר בספר הכי פחות טוב שקראתי השנה. ציפיתי למשהו מדהים, כי כמות הפעמים שמשבחים אותו בטיקטוק וביוטיוב כבר לא נורמאלית, אבל האכזבה הייתה קשה. אם זו העובדה שהפסקתי לקרוא אותו לחודשיים כי בהתחלה הוא בכלל לא עניין אותי, אם זה המזגן המקולקל שלא הפסיקו לחפור עליו ואם זה העובדה שחצי מהספר אפשר להוריד כי הוא מיותר. פשוט ספר לא טוב, גם לא ממש כדי להעביר את הזמן, כי רוב הזמן הוא די משעמם. סיימתי נטו כי הכרחתי את עצמי, בתכלס רק חיכיתי שהוא כבר הסתיים.

מספר עמודים: 364

ציון: 2/5 לא טוב.

נ.ב- בשנת 2021 הספר זכה באפליקציית Goodreads בספר הטוב ביותר בקטגוריית הפנטזיה. הדעה שלי כנראה שונה מרוב הקוראים בעולם.