פרק 3.

קמתי בשעה שבע ורבע, שעה רגילה בשביל יום לימודים. התארגנתי, ובשעה שבע שלושים וחמש אני ואנג'ל כבר היינו מוכנות ליציאה. היינו בדרך לבית הספר כשראינו דף מקומט מודבק בסלוטייפ על עץ. "היי, למה יש פה תמונה שלי?" קראה אנג'ל כשהיא שמה לב לתמונה מעוכה שלה בצד. אנג'ל חטפה את הפתק, והראתה לי במבט מעוצבן. היה כתוב בו:

עטם מוזמנים לחתונה לכתונע של ענגל גונס וסקי ופתר. תבואו לפהרק שליד אגן שלנו. תביעו מטנות.

"אוי, אני מתה! הם ממש רציניים! חה! חתונה! מזל טוב!" אמרתי, לופתת את בטני הכואבת מרוב צחוק. "אני הולכת להרוג אותם!" היא קראה, ומעכה את הפתק לכדור בשתי ידיה. היום אנחנו הולכות לשמור עליהם, תוכלי להרוג אותם בהזדמנות הזאת!" קראתי, עדיין צוחקת. "וכמה שגיאות כתיב!" היא התעצבנה. "טוב, הם בני ארבע," משכתי בכתפיי, וחזרתי לצחוק ולהצביע על אנג'ל.

הייתי באמצע המבחן בספרות, וניסיתי לא לאבד את הריכוז. אז מה המסקנות שלי מהסיפור? הבלעתי פיהוק.

הייתי שמחה להגיד שהמבחן בספרות הלך לי מעולה. אבל אני לא יכולה להגיד את זה, כי הלך לי ממש גרוע. קיוויתי שאני לפחות לא אקבל נכשל.

בסוף היום, חזרתי עם אנג'ל הביתה, ובדרך מצאנו עוד לפחות שישה דפים שמכריזים על חתונה בין אנג'ל לשני תאומי קטנים בני ארבע.

כשאכלנו ארוחת צהרים, הטלפון של אנג'ל צלצל. אנג'ל ענתה. "היי נעמה! אני שמה אותך על רמקול, שגם שני תשמע, סבבה?" היא שאלה. ארחי כמה רגעים היא שמה את הטלפון על מצב רמקול והניחה אותו על השולחן. "איך את מרגישה?" נעמה שאלה. "אני בסדר, באופן כללי, רק שיש שני ילדים שהחליטו שהם מתחתנים איתי" רטנה. "אז את כבר לא מקיאה?" היא שאלה. "לא..." מלמלה אנג'ל. "לא, היא כבר מרגישה מצוין! תודה שהתקשרת נעמה! ביי!" קראתי וניתקתי מהר. "תדמייני שכל זה לא קרה" אמרתי לאנג'ל. "טוב..." היא אמרה בחוסר הבנה מובהק, ועלתה למעלה. הצלחתי להתחמק מזה בלי יותר מדי שאלות.

בשעה שבע ורבע אנג'ל ממש גררה אותי אל מחוץ לבית, כדי למהר אל בית משפחת קאט. הגענו לשם מתנשפות, אחרי ריצה, בשעה שבע עשרים ושתיים.

"קרלוס, לוסי, אני צריכה לדבר איתכם!" הכריזה אנג'ל ברגע שלוסי וקרלוס קאט פתחו לנו את הדלת. "כן?" שאלה לוסי כשנכנסנו לתוך הבית. "תראו, זה קצת לא נעים, אבל, סקאי ופטר הפיצו בכל העיר את המודעות האלו," אנג'ל אמרה והרימה אחד מהדפים שמצאנו ברחוב, "וזה נראה לי קצת יותר מדי בשביל משחק קטן." היא שילבה את זרועותיה. "אה, זה! אנחנו יודעים. אם כל כך מתרגשים, באמת. הם כבר הזמינו לבד תופרת, בשביל השמלה שלך, איזה ילדים!" קראה בחיוך לוסי. "נכון, וגם רצינו לומר לך תודה רבה, את הבייביסיטר היחידה שהם התחילו לאהוב! אנחנו באמת ממש מעריכים את זה" סיכם קרלוס. בשלב הזה כבר הרגשתי ממש לא שייכת ונשכתי את לשוני בכדי לא לצעוק חזק ולברוח מהמקום הזה בבושה. "אנג'ל, את מוכנה רק לבוא לחתונה הזאת? זה כל כך ישמח את סקאי ופטר! אני אשלם לך כפול!" אמרה לוסי. "אה, וואו, אוקי-" הופתעה אנג'ל. "פי שלוש!" הציעה לוסי. "אני אמרתי שאני מוכנ-" "פי ארבע!" שוב לוסי קראה. "כן, בסדר, אני מוכנה!" אנג'ל הכריזה לבסוף, ולוסי חייכה באושר. קרלוס ולוסי נפרדו מאיתנו, ויצאו מהבית.

עלינו למעלה, אני עם מצב רוח מזופת ואנג'ל בעננים.

"אנג'ל! אנג'ל! התופרת ביקשה שתתני לה את המידה שלך!" סקאי קיפץ ברחבי החדר. אנג'ל צחקקה ומסרה את מידותיה לאישה כחושה שישבה בפינת החדר מעל מכונת תפירה. "אנג'ל, הכנתי לך טבעת!" פטר חייך חיוך קורן וחשף לפנינו טבעת נייר דקה בצבע צהוב עם נקודה גדולה וכחולה במרכז. "זה בצבע זהב, עם יהלום למעלה!" פטר התפאר. "אני הכנתי טבעת יותר יפה!" סקאי התערב. "תראי!" הוא אמר והביא מהשולחן גם הוא טבעת נייר, צבועה באפור כהה עם ריבוע גדול ולבן בחלק צדדי. "זה בצבע כסף! ויש יהלום ממש גדול ויפה! אני הלכתי לקנות טושים נוצצים בשביל זה! את אוהבת?" סקאי חייך בתקווה. "זה ממש יפה, של שניכם," אנג'ל החמיאה להם מבלי להעליב אף אחד.

שמש אחר הצהריים מלטפת את פני. הרוח הקלילה מפזרת את שיערה החום של אנג'ל והוא גולש על כתפייה. שמלה קיצית ולבנה עוטפת אותה, והיא נראית ממש כמו מלאכית קטנה. היא מחייכת חיוך קטן כשמבטה נעוץ בשני ילדים קטנים יושבים על הדשא בחליפות אפורות, ואין בעולם שני ילדים שמחים מהם באותו הרגע. הזגוגיות של משקפיה החדשים נוצצות, ממש כמו העיניים שמאחוריהן. כשאני מסתכלת על אנג'ל, חיוך רחב מתפשט על פני. אני אינני זוהרת כמוה, ולעולם לא אהיה. השיער הג'ינג'י שלי אסוף בקוקו גבוה מאחורי, ואני לבושה בטייץ כחול וחולצה בהירה עם הכיתוב 'BE WHAT YOU WANT TO BE'. פתאום ראיתי גל של נערים בגילי, מגיעים ישר אלינו. "הא! איזו לוזרית! באמת, איזה גועל. הם בני שנתיים!" ירקה אחת מן הנערות שהגיעה. שיערה השחור היה מבולגן מאחוריה, והיא לבשה בגדים שחורים – ורודים. היו לה שלושה עגילים באוזן ימין, עגיל אחד באוזן שמאל, ונזם. הסטתי את מבטי ממנה. "היי, שני," התקרב אלי מישהו. במבט חטוף אחד עליו יכולתי לראות מי זה. זה היה... איתי? לא הבנתי מה הוא עושה פה. כנראה בא לרדת על אנג'ל. "תקשיב לי ותקשיב לי טוב!" נעצתי בו מבט חודר ברגע שהסתכל אל עיני. "אם אתה פה כדי לרדת על אנג'ל, אז הגיע הזמן שתעוף!" צמצמתי את עיני לכדי חריץ. "נו דיי, את באמת חושבת שאני פה כדי לרדת על אנג'ל? סתם, באתי לראות אותך, וחשבתי על זה, רציתי לומר לך את זה פנים מול פנים..." הוא אמר לי, ואני פחדתי שהוא רוצה שניפרד. אני לא יודעת איך דברים כאלה עובדים. זאת הפעם הראשונה שלי בזוגיות... "אני כבר לא חושש, טוב? אני מוכן לזה, לא אכפת לי כבר. אנחנו לא צריכים להסתיר את מה שקורה בינינו... לא צריך לשמור את זה בסוד" הוא השפיל את מבטו. חייכתי. את האמת, די התרגשתי מזה, בגלל שזה אומר לראות את איתי הרבה יותר, כי עד עכשיו הוא קצת חשש שיראו אותנו יחד. בהתחלה, כשהוא אמר לי את זה, אני חשבתי שהוא מתבייש בי. אבל הוא פשוט פחד, כי תמיד החברים שלו ירדו עליו, ועד היום יורדים עליו. למה יש לו חברים כאלה? את זה תשאלו את איתי. "תודה," הנהנתי אליו וחיבקתי אותו ביד אחת.

ראיתי את אנג'ל סורקת את הקהל בחיפוש אחר מישהו. התרחקתי מאיתי וצעדתי לכיוונה. אנג'ל נעצה מבט במקום בו הייתי לפני מספר שניות, חיוך קטן מרחף על פניה היפות. היא הסבה את מבטה, ועברה להסתכל עלי, מפלסת את דרכי בין ההמון אליה. מבטה מיד נראה דרוך. "אנג'ל, שתדעי שזה נורא חמוד שאת עושה את זה בשבילם," אמרתי לה. "תראי מי פה!" היא נאנחה. "למה הם באו לראות את זה?!" אנג'ל נאנחה שוב והשפילה מבט. "אויש נו, זה סתם." אמרתי לה. "כן... סתם..." היא מלמלה.

במשך כל ה'טקס' אנג'ל נעצה מבט במקום אחד – ליד הנדנדה שבפארק, שלידה עמד איתי.

"האם את, אנג'ל ג'ונס, מוכנה להיות עם סקאי ופטר קאט באש ובמים בלה בלה בלה?" שאל איזה איש זקן מעצבן שהיה אמור להיות רב. אנג'ל הנידה בראשה באיטיות. "סליחה?" הוא קרקר. "אני צריכה רגע לדבר עם מישהו..." היא מלמלה ורצה ישר אלי. "מה?" שאלתי אותה כשהתרחקנו קצת. "שני, הוא פה. אני לא יכולה להתחתן כשהוא פה. גם אם זה בכאילו!" אנג'ל לחשה. "מי זה הוא?!" שאלתי. "נו... הוא. אני..." היא מלמלה. "אני קצת..." לחשה. "דלוקה עליו," היא אמרה בקול חרישי ממש. "על מי?" שאלתי. "על..." היא השפילה את מבטה. "על איתי." 

----

הספר מוקפא