את הספר הזה, אני מקדישה לסקאי ולפטר, החתולים החמודים שלנו.

פרק 1.

קמתי לבוקר שטוף שמש, בפיהוק גדול. ניסיתי לקום מהמיטה, אך כל שריר בגופי דאב. כלומר, אני עדיין חולה. כבר שבועיים אני חולה, שוכבת במיטה, ובקושי אוכלת. אנג'ל כבר לא ישנה איתי באותו החדר מחשש שתידבק.

צלצול עמום נשמע מכיוון רגליי. בקושי רב השגתי את הטלפון שלי מתוך השמיכות. על המסך ריצד השם 'נעמה'. עניתי. "שני! איך את מרגישה?" שאלה בשמחה. "אההה" מלמלתי בקול צרוד. "אז לא משהו" צחקקה. "מזל טוב!" קראה. "שנה חדשה, יומולדת!" הבהירה. ההבנה הכתה בי. היום הראשון לראשון בשנת 2021. שזה אומר, יום ההולדת ה15 שלי. "נעמה, אני בת חמש עשרה היום!" צעקתי בבהלה. פתאום הקול שלי חזר אלי. "נכון!" התרגשה נעמה. "אוי לא! אני חייבת להחלים!" נבהלתי. אסור לי להיות חולה ביום ההולדת שלי! ניערתי את ראשי. הרצון החזק שלי עזר לי לקום מהמיטה, בפעם הראשונה זה שבועיים. (חוץ מלהתקלח, וללכת לשירותים. הייתי חייבת לעשות את זה...) הדלת נפתחה. "זילי, יש לי תור לרופא עיניים. אני ואמא הולכות. ביוש! תרגישי טוב!" קראה אנג'ל וסגרה את הדלת. איך ייתכן שהיא שכחה את יום הולדתי? טוב, גם אני שכחתי אותו ענה לי קול במוחי. "טוב, ביי שני!" נעמה ניתקה את השיחה. נאבקתי בגופי. יש לי היום יום הולדת! חיוך קטן התפשט על פני.

התרחצתי. אכלתי. החלפתי בגדים. התחושה הנוראה של הכאב עוד רבצה בתוכי, אבל ההרגשה שלי השתפרה פלאים. סירקתי שערי בכוח, שבמהלך הזמן הזה הפך לרעמה נפוחה וג'ינג'ית.

נראיתי שוב כמו בן אדם. נשמתי לרווחה. עוד צלצול טלפון נשמע. זה היה ניב. "היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת, ל-ש-נ-י! חג לה שמח, וזר לה פורח, היום יום הולדת, ל-ש-נ-י!" שרו בשמחה שני אחיי הצעירים, ניב ואייל. "תודה!" קראתי. "מזל טוב שני! אנג'ל הזמינה אותנו למסיבת ההפתעה שלך היום בצהריים, כי אנה אמרה שהרופא שלך אמר שהמחלה שלך לא מדבקת!" סיפר בגאווה אייל. "אבל זאת הפתעה, סתום!" צעק עליו ניב. פרצתי בצחוק אילם. ברור שאנג'ל לא שכחה! איך יכולתי לחשוב את זה אפילו?! "טוב, ביי!" חייכתי. ניתקתי את השיחה.

הדלת נפתחה. אנג'ל נכנסה דרכה. אבל זו לא הייתה אנג'ל. למרות שאני חשבתי באותו הרגע שהיא עובדת עלי עם כל העניין של רופא העיניים, זה לא היה נכון. על אפה של אנג'ל היו מונחות משקפיים בצבע אינדיגו יפהפה, מרובעות, עם מסגרת דקה. אבל אנג'ל לא התלהבה. המבט שלה היה ממוקד ברצפה. דמעה הייתה דבוקה לעדשה השמאלית של המשקפיים שלה. "זילי," מלמלה. "יש לי משקפיים" עוד דמעה זלגה מענייה , ונדבקה הפעם לעדשה הימנית. "נו? ומה רע?! הן מהממות!" החמאתי לה. "אני שונאת את המשקפיים האלה," היא נעצה את עיניה בי, ושמתי לב שכבר אי אפשר לראות את העיניים הכחולות הנוצצות, המדהימות של אנג'ל. "למה? את חושבת שהן לא יפות?" שאלתי. "לא. משקפיים זה פשוט מציק. בשביל מה צריך אותן? אני רואה בסדר!" כעסה. "אה, האמת שאת כבר שבוע בערך מתלוננת על קוצר ראייה..." ציינתי. "מה זה משנה?! את היית רוצה משקפיים?!" צעקה. "ברור!" קראתי, כדי לעודד אותה. "אז בואי תתחלפי איתי!" צעקה. "שני, אני רואה שיצאת מהמיטה. את מרגישה יותר טוב?" שאלה אותי אנה, שבינתיים הספיקה להחליף בגדים, ולשקוע בספר. "כן, הרבה יותר טוב" חייכתי. "יופי! מזל טוב!" חייכה אלי. "תודה הנהנתי. "אוי, אמא, צריך לקחת אותה ל-" לחשה אנג'ל, ולמרות זאת אני שמעתי. כל הכעס התנדף מאנג'ל, והיא אמרה, "לא משנה. שני, נעמה שאלה אם אנחנו רוצות לבוא אליה. אמרתי שכן. אז בואי" ציוותה. "איך ידעת שאני ארגיש טוב?" שאלתי. "נעמה דיברה איתך בטלפון, והיא אמרה שאת מרגישה טוב. למקרה ששכחת, נעמה יודעת לקרוא רגשות" השיבה לי. "לא שכחתי..." גלגלתי עיניים. "טוב, בואי," אמרה לי בחיוך מתוק ומזויף. "אנג'ל, אני לא רוצה שתכעסי," אמרתי בכנות. "אני לא כועסת עליך," עוד דמעה זלגה מעינה השמאלית, "אני פשוט עצובה," אמרה, והצביעה על המשקפיים המוכתמים בדמעות.

ברור שידעתי שהיא עובדת עלי. שברגע שנגיע לנעמה, יצעקו עלי "הפתעה!" ותהיה מסיבה. אבל הבעיה היא, שזה לא קרה. התחלתי לחשוב שאייל וניב סתם דיברו שטויות. "שני! אנג'ל!" צחקה נעמה כשהיא פתחה לנו את הדלת. "למה את צוחקת?" שאלתי. "סתם, אבא סיפר לי בדיחה. רוצות לשמוע?" שאלה. "אוקיי" אנג'ל משכה בכתפיה. "קבלו: שניצל אחד משקה את הגינה שלו. עובר בקבוק קולה ושואל את השניצל: 'מה אתה משקה?' עונה לו השניצל: 'לא, אני מאכל!' מצחיק, נכון?" שאלתה נעמה. חייכתי חיוך קטן. "הדברים שמצחיקים אותך, לא מצחיקים אותנו," גיחכה אנג'ל. עכשיו צחקתי. "לא הבנתי..." אמרה נעמה. "הדברים שמצחיקים אותנו, לא מצחיקים אותך," אמרה אנג'ל, ושתינו נתקענו במצב מזלג.

---

מסכנה אנג'ל. אני גם שנאתי את המשקפיים שלי בהתחלה. גם לי יש משקפיים בצבע אינדיגו. אה, ולאלו מכם ששאלו, מצב מזלג זה מצב כפית לפי חברה שלי, והחלטתי שמעכשיו גם לפי שני. אגב, אני יודעת שיום ההולדת של שני לא עכשיו, אבל כתבתי את הפרקים הראשונים בסוף דצמבר - תחילת ינואר. 

סוף סוף הוצאתי את הפרק הראשון של את מבינה אותי 3!!! אהבתם אותו? כל חמישי יוצא פרקקקק