שנאתי לראות את אנג'ל ככה. ראיתי שהיא מרגישה מחוץ לעניינים. היינו אצל נעמה עד עשר בלילה, ואני ונעמה כל הזמן דיברנו על מה ששמעתי ומה שנעמה הרגישה. אבל לאנג'ל אין מתת. אז היא הייתה קצת בצד למרות ניסיונותיי הכושלים לצרף אותה לשיחה. כמו שכבר אמרתי, בעשר חזרנו. כבר היה מאוחר ומחר יש בית ספר. כשחזרנו הביתה, אני ואנג'ל מיד הלכנו לישון, היינו כבר מאוד מותשות. כל לילה חלמתי את החלום על הקרפדה. גם הפעם. והמשכתי לסבול ממחסור בשינה, לקום לפנות בוקר ולהיות עייפה רוב היום. בבוקר, קמתי בשלוש וחצי לפנות בוקר. פיהקתי, והלכתי להתקלח. כבר התייאשתי מלנסות לחזור לישון. התלבשתי, וירדתי לסלון. למרות השעה המוקדמת, הייתי מעט רעבה, אז התיישבתי לאכול. צפיתי בזריחה. בשעה שבע עליתי למעלה, כי ידעתי שזו בערך השעה שבה אנג'ל מתעוררת. התכסיתי בשמיכות, בדיוק בזמן. שמעתי את אנג'ל מתעוררת, אז גנחתי, וזייפתי פיהוק. "בוקר טוב אנג'ל" אמרתי. "זילי, באמת. את לא מצליחה לעבוד עלי. אני מכירה אותך זילי. אני מודעת לזה, לא ישנת, שוב. מתי התעוררת הפעם?" היא נשמעה מעט מעוצבנת והבנתי אותה. אבל לאחרונה היא דואגת לי יותר מידי, ואני לא רוצה להדאיג אותה. רטנתי. "זילי?" היא תחקרה. אוף. "בשש. קמתי בשש" אמרתי. היא הרימה גבה. "שלוש וחצי" נאנחתי. "אוי זילי..." היא נראתה מאוד מתוסכלת, וניגשה לחבק אותי. "אני בסדר אנג'ל, באמת." אמרתי. היא חברה כל כך טובה. הלוואי שאוכל להחזיר לה מתישהו ככה. שתדע, שזה הדדי.

בערב, כבר היינו כל כך צמאות לחדשות על הביצה, שהתיישבנו על הספות חצי שעה לפני הזמן. וטוב שכך, כי השידור התחיל מוקדם מן הרגיל. "אתמול, החוקר שלנו ניסה לגעת ביצורים, אך ברגע שהתקרב יותר מידי לשלושה החמודים האלה, הם מיד החלו להתקיף!" הכתב דיבר מאוד בזריזות ובחופזה. על המסך הופיע שידור של היצורים האלו, נדבקים כולם אל החוקר, שצורח ונאבק, ולבסוף, איכשהו, החוקר התפורר. הכתב צרח. "נראה שהיצורים האלו קטלניים יותר משחשבנו!! ניפגש מחר!" הוא קרא, ובשנייה שסיים – ניחשתם נכון, נעמה התקשרה. אני ואנג'ל רכנו מעל הטלפון. "מה זה היה?" נעמה שאלה. אנינו לה שאנחנו לא יודעות, כמו שהיא כנראה ציפתה שנגיד. שיחתינו נגמרה, ובלילה, בפעם הראשונה, החלום שלי השתנה מעט.

שוב, הייתי בקרחת היער הקטנה, מוקפת אקליפטוסים, וצפיתי במקום אליו מגיעה תמיד הקרפדה. כשהיא הגיעה, היא הטילה ביצה, ביצה ממש פצפונת, והלכה משם. אחרי שהלכה, הגיע נחש ארוך, ועבה. הוא התפתל סביב הביצה הקטנטנה ונכרך סביבה. נראה היה שעומד לבלוע אותה בכל עת. אך הוא עזב. הביצה גדלה מעט פתאום. אחר כך, הגיעה קואלה. אבל לא קואלה רגילה. היא הייתה בצבע כסף, כסף בוהק, עם נגיעות של זהב. היא הייתה יפהפייה, אבל עשתה משהו מעט פחות יפה. היא... עשתה פיפי. פיפי זהוב-כסוף זורח, ישר על הביצה. היה שינוי ניכר במראה הביצה כעת. היא גדלה, והפכה חציה זהובה וחציה כסופה. הקואלה המדהימה עזבה. עכשיו הבנתי על מה חלמתי כל הזמן. זו הייתה ביצה של היצור הצהוב, והיצורה הוורודה והכחול. הביצה הראשונה. שנוצרת מביצה של קרפדה, שנחש עטף אותה, וקואלה עשתה עליה פיפי. אה, והביצה צריכה לגדול ליד עצי אקליפטוס. אני לא יודעת למה, אבל הייתי בטוחה שזהו פרט חשוב.
התעוררתי.

------------------------------

וואו זה קצר!
תתמודדו 😅😅
אני משקיעה המון בכתיבה (סתם עובדה לא קריטית)
אם אהבתם אני אשמח שתתנו כוכב!!