הייתי עצובה שאנג'ל הלכה, מאוד עצובה. החלטתי לחשוב על הצד החיובי, עכשיו היא בטוחה. עכשיו צריך להתמקד במטרה. עכשיו צריך להרוג את איתן. הוא עוד היה בטווח ראייה, והוא עדיין צפה בנו. "מגן, כיסלו, בואו הנה." נשמע קול עמום ברקע. זה היה המדריך ערן. "מה?" ענתה נעמה במרירות. הוא הוביל אותנו לאט לאט לחדר קטן, והחל להסביר. "מסתבר..." הוא התחיל, מותש מתפקידו ככל הנראה. "...שלא עברתן. אנג'ל ורועי עברו במקומכן, וככל הנראה המשגיח שיחק עם הציונים ואמר שניצחתן. זו רמאות. אז, לצערי הרב, להתראות." אני ונעמה החלפנו מבטים מבוהלים. הרגשתי שאני יכולה להתעלף במקום, אבל הנהנתי קצרות ואמרתי "בסדר. תודה" יצאתי מהחדר גוררת את נעמה אחרי, שרגליה סרבו לזוז. "מה עושים? מ'זתומרת איתן רצה שננצח? הוא רוצה שנעוף לו מהפנים!!" התפרצתי על נעמה. היא נראתה מבוהלת ולחוצה. "סליחה, לא התכוונתי." אמרתי בשקט. "זה בסדר. בואי..." התיישבנו על ספסל, והסתכלתי בדממה על נעמה, שניסתה להסביר, כנראה יותר לעצמה מאשר לי. "אז ככה. איתן בטח רוצה שנישאר כי הוא, או ליתר דיוק יורי, חושב שהכי בטוח זה להרוג אותנו, ולא שנלך. ויש לי רעיון... אבל אני לא יודעת אם יהיה לנו אומץ די רב להרוג אנשים, גם אם זה מגיע להם" היא אמרה בביטחון יחסית. "נגיד שאנחנו מסוגלות... מה עושים?" שאלתי, בציפיה רבה להיחלץ מהקשר העצום שיצרתי סביבי. נעמה לחשה באוזני את התוכנית, ובאותו שבריר שניה פצפון בו היא סיימה, שמעתי שתי יריות, והתעלפתי.

--------------------------------

כן, זה פרק ממש קצר. אבל הוא ממש ממש חשוב לעלילה! מה אתם חושבים שתיהיה התוכנית של נעמה? יכול להיות שאעזר ברעיונותיכם אם תכתבו, כמובן עם קרדיט. 

אבל... לא נוטשים את הסיומת הרגילה שלי. 

פרק 10! אהבתם? רוצים המשך?

אם התשובה היא כן אני אשמח שתתנו כוכב!