את עומדת מול דלת חדרו של באקוגו, מתלבטת אם לדפוק עליה או פשוט לוותר ושואל את עצמך איך דווקא את נבחרת ללת לו את שיעורי הבית של אותו הים בזמן שהוא חולה. כלומר, זה לא היה כל כך נורא איתו היה מדובר בכל אחד אחר מהכיתה, אבל באקוגו… הוא היה סיפור אחר לגמרי, משהוא באנרגיות שלו משך אותך אליו מהרגע הראשון שבו ראית אותו. 

כשאת מגיעה להחלטה של לוותר על זה וללכת משם הדלת נפתחת מולך. באקוגו עומד בפתח כשהוא לבוש טרנינג ישן, שיערו הקופצני מבולגן יותר מהגדיל ואפו אדום ומגורה. הוא מביט בך לרגע בעינו האדומות וגבותיו מתרוממות בשאלה.

"רק רציתי לבדוק מה שלומך…" את ממהרת לומר. "ולמסור לך את שיעורי הבית." את מושיטה לו צרור ניירות ומרגישה את פנייך מתחילים להתלהט. 

באקוגו רק מגחך ולוקח ממך את הניירות, הוא מניח אותם במקום קרוך בתוך החדר יוצא ונועל אחריו את הדלת. 

"הייתי מזמין אותך פנימה, אבל הכל מלא חיידקים," הוא מתחיל ללכת במסדרון המעונות ואת בעקבותיו. "ובדיוק התכוונתי ללכת לאחות ולבקש משכך כאבים נוסף." 

"אני… אני אלווה אותך." את מחליטה ברגע אמיץ וממשיכה לפסוע לידו בשתיקה. 

הוא רק מושך בכתפיו וממשיך ללכת.

אתם הולכים ושותקים זמן מה ואת משתוקקת לדעת מה חולף במוחו. אצלך כמובן מתחוללת סערה, זאת אומרת, זאת אולם הפעם היחידה מתחילת השנה שבה אתם נמצאים לבדכם ללא חברי כיתה נוספים. 

"כולם דאגו לך היו." את אומרת קצת לפני שאתם נכנסים לבניין הראשי, שם נמצא חדר האחות. 

"כולם דאגו, מה?" הוא שואל מהורהר ומביט בך בזווית עינו.

את מנסה להבין את הסיטואציה, למה הוא מתכוון? אולי זאת ההזדמנות שלך?

את נושמת נשימה עמוקה, מנסה לגייס את כל אומץ ליבך. 

"אני דאגתי לך, באקוגו… אני תמיד דואגת לך." את אומרת כמעט בלחישה. 

הוא נעצר, ואת כמעט מתנגשת בו. 

"ידעתי את זה…" הוא מסתובב ומביט ישר בעינייך. הכל קרואה מהם כל כך, אתם נמצאים מטרים ספורים מחדר האחות כשהוא אוחז בפרק כף ידיו, מקרב את פניו אל פנייך, את מסמיקה, אדומה כמו עגבניה בשלה מידי, הוא באמת הולך לעשות את זה? 

"גם אני תמיד דאגתי לך, (ה/ש), כבר זמן רב שרציתי לומר לך את זה." ההתנהגות הזאת כל כך לא אופיינית לו שאת מסמיקה עוד יותר. 

רגע לפני ששפתיכם נפגשות חולפת מחשבה במוחך. 

"אמ... אולי לא כדי," את לוחשת, הוא רק מביט בך בשאלה. "אני רוצה, באמת. אבל אתה חולה." צחוק בלתי נשלט נמלט מפיו וגם את צוחקת במבוכה. 

"כשאבריא, הדבר הראשון שאעשה יהיה לנשק אותך." הוא קובע ומשיך ללכת לכיוון חדר האחרות, רק שהפעם ידו אוחזת בכף ידך.

"אני מחכה לזה." את ממלמלת מוקסמת מכל מה שקרה ומחכה להמשך. 

אני יודעת שזה ממש ממש ממש לא מתאים לאופי שלו להיות כזה רגשן אבל זה פאנפיק אז מותר
מקווה שאהבתםם😊