*תזכרו, שיר במידה ויהיה רק כשכתוב להפעיל...

*תרגומים ופירושים ר-ק בסוף הפרק.

אה, כן נכון... ואל תשכחו להגיב ולהצביע.

בבקשה!!!

השיר הפעם:

Shania Twain - Forever And For Always (Red Version)

נ.מ. אנה (אנסטסיה):

"לא מתאים," אמרתי, שוב.

"וזה...?" אימי שאלה, מראה לי תמונה נוספת.

"מכוער," עניתי, כמעט מבלי להסתכל על התמונה.

"את בקושי הבטת בו." אימי טענה, צדקה, זה נכון אבל באמת שאין לי ראש לזה.

לקחתי ממנה את התמונה, הבטתי בו מקרוב, חתיך... אבל לא כמוהו... אין אף אחד כמוהו, חשבתי לעצמי, יודעת שאימי לא מקשיבה למחשבותיי.

איך ידעתי את זה??? זה כבר הסוד שלי.

"עדיין מכוער," חזרתי על דברי, מחזירה לאימי את התמונה.

"נו, אז מה עם זה???" היא שאלה בטון מתלוצץ.

מיד הרמתי את ראשי, מביטה בתמונה, שלו... "מה פתאום, נראה לך???" כן, בבקשה, חשבתי לעצמי, כאילו רציתי להמשיך להתבונן בו שעות. "תעיפי אותו ממני," אמרתי לה, מחדדת את הדרישה, על ידי השלכת התמונה על הרצפה. תביאי לי אותו, באותו הזמן שוב חשבתי לעצמי. זה קורה לי הרבה לאחרונה, הצורך להסתיר מפניה דברים.

"אבל למה על הרצפה??" היא שאלה אותי בקול נוזף.

כי אני לא יכולה לבחור בו, אז למה הוא בכלל פה??? ברשימת המועמדים??? מה את מנסה לעשות? אוף גם כן!!! עכשיו אין לי כוח אלייך בבקשה צאי לי מהחדר." דרשתי יותר משביקשתי.

"אבל צריך לסיים את הבחירה של המועמדים." היא התעקשה, אבל אני לא הייתי מוכנה לשמוע.

"נמשיך מחר, או מחרתיים, אני לא יודעת מתי... בפעם אחרת, בסדר???"

"עכשיו ממשיכים..." היא ניסתה להתעקש, אבל אני כבר הרמתי אותה מהידיים ומשכתי אותה לכיוון הדלת.

"בפעם הבאה. ביי ביי," סיימתי בחיוך וסגרתי אחריה את הדלת, נותנת לה מכה קטנטנה בישבן עם הסגירה. "אוה, סופסוף!!!" אמרתי בקול והתחלתי להתארגן.

"קודם כל מקלחת, אחר כך בגדים, אמממ... בואי נגיד... את השמלה האדומה היפה שלי, כן! אחר כך איפור, למרות שאני בכלל לא זקוקה לו." הוא תמיד אומר שאני יפה גם בלי איפור בכלל. ואני מאמינה לו, כי הוא גורם לי להרגיש הכי יפה בעולם. "אחר כך תסרוקת," אני ממשיכה לדבר עם עצמי בקול... "ואני מוכנה." פרשתי את הכל על המיטה שלי והלכתי להתקלח. הלוואי והוא יבוא, ביקשתי בליבי. אני ממש ממש רוצה שהוא יכנס לפה, עכשיו, אבל עכשיו!!! והנה, כאילו שמע את בקשתי, מה שככל הנראה, קרה... נפתחה הדלת, הוא פשוט עומד שם, מביט בי... בולע אותי במבטו... ואני??? אני בולעת אותו בחזרה, מתחננת ללא קול, בוא אלי תיכנס למקלחת איתי, בבקשה. אבל הוא מניד בראשו, מביט בי בהתנצלות, אומר לי ללא קול אני לא יכול, עדיין לא. בקרוב, אנחנו מבטיחים אחד לשני. בקרוב מאוד.

הוא מהנהן ויוצא מחדר האמבטיה, מותיר אותי אחריו בצמרמורות מפה ועד הודעה חדשה, את ליבי שפועם במאתיים פעימות לדקה ואת ליבתי שכבר עכשיו רטובה, גם ללא המים מהמקלחת.

אני מסיימת להתקלח ויוצאת מהאמבטיה, על מנת להתלבש ואז צווחת צווחה קטנטנה, כשפתאום הוא שוב נכנס, נראה פתאום חדור מטרה, מתקרב אליי במהירות, תופס בזרועותיי ומחבק את גופי העירום, שכן המגבת, כבר כשנכנס, נשכחה על הרצפה. "תבטיחי לי שתחכי לי," הוא מביט בי מלמעלה. דורש במבטו, את מה שדרש עם מילותיו.

"אני מבטיחה." אני ממהרת להבטיח, על מנת שידע, שאני שלו ושאהיה שלו לעד. "אני שלך," אני מבהירה. "ואתה?" אני שואלת ואז עונה במקומו, "אתה שלי!!!"

"תמיד ולנצח," הוא אומר,

"תמיד ולנצח," אני אומרת באותו הזמן, כך שקולותינו מתחברים בהרמוניה מושלמת.

ואז פתאום כמו שתמיד קורה בבית המוזר הזה, או ליתר דיוק באחוזה המוזרה הזאת, השיר ששנינו חשבנו עליו, Forever And For Always, מתחיל להתנגן קודם כל, במקום שבו שנינו עומדים, ואז מתנגן ברמקולים של כל האחוזה, אבל אני אומרת מילות כישוף, "Justo aquí para los dos." והשיר חוזר להיות רק של שנינו, בחדרי.

In your arms I can still feel the way you

want me when you hold me
I can still hear the words you whispered
when you told me

I can stay right here forever in your arms

And there ain't no way

I'm lettin' you go now
And there ain't no way
and there ain't not how
I'll never see that day...

'Cause I'm keeping you
forever and for always
We will be together all of our day
Wanna wake up every
morning to your sweet face always
Mmmm, baby
In your heart I can still hear a beat
for every time you kiss me
And when we're apart,
I know how much you miss me
I can feel your love for me in your heart
And there ain't no way
I'm lettin' you go now
And there ain't now way
and there ain't no how
I'll never see that day...

'Cause I'm keeping you

forever and for always
We will be together all of our day
Wanna wake up every morning to your sweet face

always (I wanna wake up every morning)

In your eyes (I can still see the look of the one)
I can still see the look of the one who really loves me
(I can still feel the way that you want)
The one who wouldn't put anything else in the world above me
(I can still see love for me)
I can still see love for me in your eyes
(I still see the love)

And there ain't no way
I'm lettin' you go now
And there ain't no way
and there ain't no how
I'll never see that day...

'Cause I'm keeping you
forever and for always
We will be together all of our day

Wanna wake up every morning

to your sweet face

I'm keeping you
forever and for always
We will be together all of our day
Wanna wake up every morning

to your sweet face
always

I'm keeping you forever and for always
I'm in your arms

"אני מצטער." הוא פתאום אמר, אחרי שתיקה של כמה שניות... לאחר שהשיר הסתיים.

הרמתי אליו את עיניי החומות, שבזמן שאני משתמשת בכוחות שלי, במיוחד בכוחות הסערה, (ברקים...) הן הופכות לכסופות יפות כאלה.. או לפחות זה מה שהוא תמיד אומר לי. "על מה אתה מצטער???" שאלתי, לאחר שחיפשתי בעיניו את התשובה.

"על שנכנסתי אלייך לחדר, כשאת ממש עירומה." אמר לי, עם חיוך שמשחק על שפתיו.

נגעתי בשפתיו, באצבעות מעט רועדות ואמרתי לו, "אני לא."

הוא פתאום תפס בידי, הכניס את האצבע שבעזרתה שרטטתי את שפתיו, לתוך פיו, מצץ, אחר כך נשך מעט את האצבע, וללקק על מנת להרגיע, גורם לי להיאנח ולגנוח מתשוקה אליו. הפטמות שלי כבר עומדות, וליבתי לחה. לפתע הוא שואף אוויר חזק ומהר, אומר לי, "אם לא אפסיק עכשיו, אני לא אוכל לעצור."

"למה?" התבכיינתי כמו ילדה קטנה, לא כמו האישה בת העשרים ותשע שאני.

"בגלל זה,"אמר, לקח את ידי שכבר הייתה תפוסה בידו, הנמיך אותה, עוד ועוד ועוד דרומה, לכיוון איברו, שכבר עמד כמו תורן, ארוך וקשה.

מיד הסמקתי, מה שגרם לו לצחקק, "כן, כן. תמשיך לצחוק," אמרתי לו, מעבירה אצבע אחת לכל אורכו, סקרנית להרגיש אותו על עורי..

הוא, כמובן, שמע מה שחשבתי, "אני לא אוכל לשאת את זה!!! אם זה יקרה, זה יקרה רק אחרי החתונה שלנו," את המילה האחרונה לחש לי היישר לתוך האוזן, גורם לצמרמורות לטפס על כל גופי, העירום, שעדיין, היה בין זרועותיו.

"אז אתה כ-ן תעשה זאת??? כן, תבקש ממנו את רשותו???"שאלתי, בתקווה גדולה.

"איך אני יכול לשאול אותו," הוא התעצבן קצת עליי, על המצב המביש הזה.

"הוא לא ישך אותך, אתה יודע את זה, נכון???"שאלתי אותו, נחושה בדעתי לשכנע אותו.

"אני לא חייב לבקש את רשותו, או שכן?" הוא שאל, עם פרצוף עקום כזה, מעט מבוהל, מעט חושש אבל גם מעט אירוני ובעיקר, מלא באהבה, אליי.

"כן, אני חושבת שזה הכי עדיף," אמרתי לי, עם פרצוף דומה לשלו, כמעט בכל, מלבד כמובן, העצב שהופיע בעיניי.

"הוא חייב להסכים!" הוא פתאום אמר בפראות. "כי אם הוא לא, אני נשבע, אני אקח אותך איתי ונברח. אני לא מוכן לאבד אותך, את מבינה אותי???"

"כן, אהובי," עניתי לו מיד.

"תגידי את זה שוב!!!" הוא פתאום דרש.

"את מה?" שאלתי, מעמידה פנים שאין לי מושג על מה הוא מדבר.

"את יודעת טוב מאוד, על מה אני מדבר." הוא אמר לי, וכשפתחתי את פי על מנת להכחיש, הניח אצבע על שפתיי, אומר, בקול צרוד, מהמגע. "אל תשכחי, אני יכול לקרוא את מחשבותייך."

"טוב, נו בסדר!!!" אוף, מעצבן אחד!!! חשבתי, לעצמי, אבל לצערי, כמו שהוא אמר, הוא באמת יכול לקרוא את מחשבותיי, פוער את עיניו לרווחה.

אמר לי "מעצבן אחד, הא?"! והתחיל לדגדג אותי, במותניים, המקום היחיד שבאמת מדגדג אותי.

אני פשוט התקפלתי לשניים נקרעת מצחוק, "אויש, בבקשה," התחלתי לסנן, דרך פרצי הצחוק. אבל אז פתאום, כף ידו החליקה על השד שלי ואני שאפתי אוויר בפתאומיות, גורמת לאווירה בחדרי הגדול והוורוד, להיהפך לפתע לכבדה מתשוקה.

"אני אוהב אותך," אמר לפני שהנמיך את ראשו ונשק לי, נשיקה קטנה, על השפתיים.

אך אז, שמענו קולות מחוץ לדלת חדרי, "אני לא יודעת מה לעשות איתה, היא פשוט מסרבת לבחור לעצמה מחזר."

זו הייתה אימי, "אם היא תתפוס אותנו במצב הזה, הגיהנום יהיה מקום יותר טוב לחיות בו." הוא אמר לי.

"אני יודעת!!! לך! צא מהחלון. אבל תיזהר, שלא תיפול לי!!!" הזהרתי אותו. למזלנו, אימי הייתה יחסית רחוקה מהחדר, מה שעזר מאוד למצב. "גם אני אוהבת אותך, " לחשתי לו. הסרתי את הכישוף שגורם לכל רעש בחדר להפוך ללא נשמע מחוצה לו, בלחישה של המילים, "Dejar de silenciar."

לקחתי חלוק ועטפתי את גופי, יוצאת אל החלון על מנת שאוכל להשגיח שאהובי לא ייפול, "אוה, את עוד תגרמי לי ליפול, אם תמשיכי בכיוון של המחשבות האלה." הוא לחש אליי, מחליק על אבן רפויה.

"בבקשה, תיזהר." אמרתי לו, לוחשת פעם אחרונה, אליו, לפני שאמי תיכנס, "אני אוהבת אותך יותר מאת חיי."

אחר כך לבשתי שוב את ההבעה הסטואית שלי, ופניתי אל הדלת של החדר, סוגרת מאחוריי את הדלתות הכפולות של המרפסת הפרטית שלי, פונה אל אימי שהגיעה ונכנסה מאחוריי, בלי לדפוק אפילו.

התחיל פרק חדש בקורותיה של משפחת סן דובאל. האם תדעו לזהות מי זה מי???? עם מי דיברה אנה??? מי אהובה??? תבינו הכל ועוד, בפרק הבא.

Justo aquí para los dos. - רק כאן לשנינו.

Dejar de silenciar. - ביטול השתקה.

אלף חמש מאות חמישים ותשע מילים... ליתר דיוק אלף שש מאות ושבע מילים... התחלה טובה... אפילו בשבילי. שוב, אל תשכחו להצביע ולהגיב...

בתמונה למעלה, אנה (אנסטסיה.)