אז ככה שכמו תמיד, אני רק רוצה להזכיר:

* שיר במידה ויהיה, רק כשכתוב שאפשר.

* תרגומים ופירושים, רק בסוף הפרק!

* כוכביות באמצע הפרק, יוסברו בסופו.

Britney Spears - (You Drive Me) Crazy

נ.מ ויטו:

בצעקה... "איפה הם???" כל כך חזקה, ששנינו סותמים את אוזנינו ומתכופפים, כנגד כוח ההדף של הצעקה שלה, בעוד החלונות שבחדר הכניסה מתנפצים כולם.

פתאום אני נתקף כאב ראש כל כך חזק, שאני לא רואה בעיניים. אני מתחיל להיזכר, במשהו ששכחתי...

פלאשבק:

אני רואה את עצמי, עושה עסקה עם מריה, המכשפה שעזרה לאיזה ללדת.

"אז, עשינו עסק???" היא שואלת אותי, מושיטה לי את ידה ללחיצה.

"עם כמה שאני לא אוהב לעשות את זה לאיזה, עשינו עסק." אני עונה לה וממשיך, " את תגרמי לי לשכוח, כדי שלא אצטרך להסתיר דברים מאיזה ותתני לי את הבן שלך, שרק נולד, בתמורה לבת המתה שלי ולהבטחה שלא יאונה לך דבר. עם כמה שזה מכאיב לי, אני לא רוצה שיכאב לאיזה שלי, כשתבין שלא היו לה תאומים, זאת אומרת בן ובת, אלא תאומות, שאחת מהן נפטרה בלידתה." סיכמתי את פרטי העסקה, לוחץ את ידה. "למרות שאין לי מושג, מה, לכל הרוחות, את יכולה לעשות בגופה של תינוקת מתה."

"זה כבר לא עניינך מה אני אעשה בגופתה של הבת שלי..." היא מחייכת אליי, חיוך חסר שיניים, למרות שכשהיא נעלמת היא משאירה אחריה פיסת מידע ששכחה להגיד לי, פיסת מידע שעלולה להרוס את הכול. "רק תיזהר, כי ברגע שאיזבל תבין שהבן הזה הוא ל-א שלה, כ-ל זיכרונותייך, יחזרו לחצי יום, לפני שייעלמו לעד. ישאירו אותך חסר הגנה כנגד החיטוטים של אשתך, היקרה..."היא מצחקקת ואז אומרת, "אלא אם כן, היא תאמר את הכישוף שישאיר אותך עם זיכרונותייך. אבל, כמובן, שיהיה לזה מחיר."

"מה המחיר? בבקשה, תגידי לי את המחיר," אני מבקש, לא ממש בטוח שאני רוצה לדעת.

"אוה, אני בטוחה שאתה לא תרצה לדעת את המחיר."

"ובכל זאת???" אני מתעקש.

"זה זיכרון תמורת זיכרון."

"מה??? עכשיו רק נזכרת לספר לי???" אני קורא אחריה, שומע אותה צוחקת צחוק מכשפי מרעיד וגורם צמרמורות, משפשף את פניי, אומר בקול רם וצלול, "טוב אז כנראה שאצטרך לוודא שהיא אף פעם לא תבין שהבן שלה הוא לא שלה."

עדיין שומע אותה צוחקת את הצחוק המצמרר ההוא, אחר כך שומע מילה יחידה בראשי, "בהצלחה."

סוף פלאשבק.

אוי ואבוי לי, אני חושב, זה באמת קרה, איזה שלי, באמת הבינה שהבן שלה הוא לא שלה. עכשיו מ... מה אני אעשה??? חוץ מזה, יש לי חצי יום ואני צריך לזכור הכול, את כל מה ששכחתי במהלך עשרים ותשעה השנים האחרונות. מיד אחרי המחשבה הזאת, אני שומע את איזה משתנקת, משמע ששמעה את המחשבות שלי, ראתה את הפלאשבק, הכל.

"כן, שמעתי הכל," אני שומע אותה אומרת בקול, לפני שהיא חודרת לתוך ראשי, צורחת בתוכו ואני לא מאמינה, איך יכולת??? מרגיש כאילו, מוחי מתפוצץ לשני חצאים, שלאט לאט מתחברים לאחד. חצי אחד, מכיל אל תוכו את כל זיכרונותיי, מתמלא ומתמלא, בעוד שהחצי השני, מכיל אותה, את צערה, את צעקותיה ואת חיטוטיה, אחר מה שזה לא יהיה שאני נזכר בו. עד שאני מרגיש, שרגליי כבר לא יישאו בי ועוד שניה אני מתמוטט.

"אני הולך להתעלף," אני שומע מישהו אומר, רק לאחר שהמילים כבר ברחו, מבין השפתיים שמרגישות רדומות, משום מה, אני מבין שהיה זה אני שאמר אותן ולאחר מכן, כל שדה ראייתי הופך חשוך.

אך למרות החשכה שבעיניי, בעיניי רוחי, הזיכרונות ממשיכים לזרום פנימה...

פלאשבק אחרי פלאשבק, זיכרון אחרי זיכרון, כולם מגיעים אליי בצרורותיהם. אני מרגיש את גופי מחליק לעלטה השחורה, יותר ויותר, עד שרק זיכרון אחד, אחרון מתנגן בראשי, ובראשה של איזבל, גם יחד.

פלאשבק, ויטו ואיזה:

"לילה טוב, אנה," איזה אומרת לבתה הקטנה.

"לילה טוב, רוי," היא שומעת מעבר לכתפה את בעלה, ויטו, אומר לבנה ומעקמת את הפה, פעם נוספת כשהיא חושבת על התואר של הערפד הקטן...

'אני לא מרגישה שהוא בני, לא כמו שהרגשתי עם ביתי, ברגע שהראו לי אותה, הקשר הזה המיידי של בת ואם, מיד נוצר, אבל איתו.... כלום!!! האם זה משהו שלא בסדר איתי,' היא שואלת את עצמה, יודעת שבעלה שומע, או שאולי זה אצלו??? מרגישה אותו פתאום הופך עצבני, שאלה אותו, "ויטו, מה אתה מסתיר ממני???" בכעס מעושה, מחייכת חיוך קטן, מנסה להיכנס אל מוחו, ומגלה שהוא חסום...

"כ... כלום..." הוא ממהר לענות.

"אז למה המוח שלך חסום?" היא שואלת אותו, מצמצמת את עיניה, בחוסר אמון, על כך שהוא בכלל מעז לנסות ולחסום אותו בפניה.

"א... אני לא יודע על מה את מדברת, בואי צריך להכין אותם לישון," הוא אומר, אבל היא רק מרימה את הגבה ומביטה בו.

"ויטו???" היא לוחשת, עומדת לפני תקיפה.

"מה." הוא אומר יותר מאשר שואל.

"אל תגיד לי מה," היא מסננת מבין שיניים חשוקות. "תפתח את המוח הדבילי שלך, מיד!!!" היא לוחשת עם חיוך, מנסה להכניס קצת כוח קסם למילים, אבל הוא מיד תופס בה, חזק, במותניים ומנשק אותה באגרסיביות, היא מנסה לשמור על חוט המחשבה, אבל היא פשוט בורחת לה...

היא מרגישה אותו נרגע מעט, אבל אין לה מושג ממה, מאחר וכבר איבדה את עצמה לחלוטין בתשוקתו, "פיו,"היא אומרת, אחרי מה שנדמה כנשיקה ארוכה שנמשכת נצח. "על מה זה היה???"

"על שאני אוהב אותך יותר מאת חיי," הוא עונה לה, מחייך חיוך שרמנטי.

"גם אני אוהבת אותך, חיים שלי." אחר כך, לפתע היא מרגישה את עיניה מתגלגלות אחורה, יודעת מה עומד לקרות, היא מתמוטטת ארצה מחפשת משהו לכתוב איתו, ואז היא מרגישה את הרוח של הנבואה עליה. היא מבקשת מויטו," ויטו, מהר, בבקשה! תן לי משהו לכתוב איתו ועליו," הוא ממהר אל החדר שלהם, מביא לה קלף עט נוצה ודיו, כך שתוכל לכתוב. וזו הנבואה...

在那些眼睛變化的人中， Zài nàxiē yǎnjīng biànhuà de rén zhōng,

一個在出生時被替換，另一個...... yīgè zài chūshēng shí bèi tìhuàn, lìng yīgè......

現在，當母親發現真相時，Xiànzài, dāng mǔqīn fāxiàn zhēnxiàng shí,

那個出生時在場的人，nàgè chūshēng shí zài chǎng de rén,

現在，她將與她的生活支付。xiànzài, tā jiāng yǔ tā de shēnghuó zhīfù.

然後，在戰爭的憤怒平息之後，Ránhòu, zài zhànzhēng de fènnù píngxí zhīhòu,

國王和王后將升起，guówáng hé wánghòu jiāng shēng qǐ,

真的不是真正的兄弟姐妹，zhēn de bùshì zhēnzhèng de xiōngdì jiěmèi,

他們可能是屬靈的兄弟， tāmen kěnéng shì shǔ líng de xiōngdì,

但不是在他們的血液中。 dàn bùshì zài tāmen de xiěyè zhōng.

吸血鬼，誰將成為國王， Xīxuèguǐ, shuí jiāng chéngwéi guówáng,

而女巫，誰將成為女王，ér nǚwū, shuí jiāng chéngwéi nǚwáng,

那個用手指閃電的人， nàgè yòng shǒuzhǐ shǎndiàn de rén,

統治王朝也將這樣， tǒngzhì wán cháo yě jiāng zhèyàng,

在宇宙中的眾生中。zài yǔzhòu zhōng de zhòngshēng zhōng.

נ.מ. איזה:

עדיין בתוך הפלאשבק.

"מה זה, נבואה חדשה?" הוא שואל אותי, מבחין בכל מיני מילים ומתחיל להילחץ.

"מה זה???" אני שואלת אותו, אבל עוד לפני שאני מספיקה לשים את האצבע שלי על מה שמטריד אותי, הוא לוקח ממני את הקלף, מושך אותי אליו, מנשק אותי בכזאת תשוקה שבתוך שניה אני מאבדת את חוט המחשבה. "ועל מה זה היה?" שאלתי אותו, כשהוא סופסוף הפריד את שפתותינו, קצרת נשימה.

"אני רוצה אותך," הוא ענה לי,קולו מקבל גוון מעושן ומלא תשוקה. הוא מרים אותי אל בין זרועותיו, נושא אותי אל חדרינו, מניח אותי בעדינות על המיטה, לפני שהוא בעצמו מטפס עליה ומשם עליי.

"גם אני רוצה אותך, "גם קולי מקבל את אותו גוון מעושן, "אבל מה עם הנבו... אהמ," אני נאנחת כשהוא מתחיל לגעת לי בחזה, מרגישה את המגע דרך הבד של השמלה המפוארת שלבשתי לנשף המסכות, שהיה לנו הערב.

"אני מת להוריד ממך כבר את השמלה** המגרה הזאת," הוא אומר לי ומיד מתחיל במלאכה.

"אוה, כן," אני גונחת, שוכחת לגמרי מהנבואה ההיא.

את המסכה** כבר הורדתי מלפני שבכלל נכנסנו לחדר.

"אהמ," הוא גנח בהנאה, כשהכניס שתי אצבעות אל תוכי, אל מתחת לשמלה, אחר כך הוציא אותן ומצץ את מיציי מעל אצבעותיו. לאחר מכן, המשיך ואמר, "את כל כך טעימה, ממש כמו בפעם הראשונה שטעמתי אותך. בעצם, לא! את משתבחת והופכת יותר ויותר טעימה, עם כל פעם שאנחנו עושים אהבה." הוא מתקן את עצמו בעודו מגיע שוב אל התחתונים שלי. הוא אז מוריד לי אותם בקריעה, חוצה אותם באמצע על ידי ציפורניו החדות, כך שעכשיו יש לי שני חצאים של תחתון, תלויים לי על הרגליים.

"אין לך מושג כמה זה עושה לי את זה," אני אומרת לו, מרגישה את עצמי כבר נוטפת, אך אז, אני מבחינה בבגדים שעדיין נמצאים עליו. מחמיצה את פניי, אני מחליטה להוריד לו אותם בשבילו, לכן אומרת לו, ."תרשה לי?"

"בבקשה," ויטו אומר לי, פותח את ידיו ונשכב אחורה על גבו, על המיטה, ממש כמו סולטן שמחכה לנשותיו, שימלאו כל צורך שלו.

"אז מה, סולטן שלי," אני מתמתחת מעליו, על מנת להגיע אל העניבה שלו.

אז מה, מה, נערת הרמון שלי?" הוא ממשיך אותי, מנסה להמשיך במשחק שלי, תופס לי במותניים, על מנת לקבע אותי מעליו, מכיוון שב-מק-רה, אני בדיוק מעל הבליטה הגדולה שבמכנסיו. "אוה, כן," הוא מתחיל לגנוח כשאני מתחילה לשפשף את איברי החשוף על הבליטה הכואבת שלו, משפשפת חזק יותר ויותר ומהר יותר ויותר, עד שלפתע הוא עוצר אותי, מחזיק אותי חזק בין זרועותיו, אחר כך משחרר אותי, מספיק זמן כדי שיוכל ללחוש לי באוזן כשהוא מתרומם מעט על כפות ידיו, "אני צריך להיות בתוכך."

"כן, בבקשה!!!" אני דורשת ואז מנסה להיפטר מבגדיו כמה שיותר מהר. אבל האצבעות והידיים שלי פשוט הופכות מסורבלות מתשוקה, עד שאני נעצרת ואומרת, או יותר נכון שואלת, " למה אני עושה את זה עם הידיים במקום לעשות את זה ככה," איך שאני מסיימת לומר את המילים האלה, אני לוחשת, "Sin ropa," ופתאום כמו במטה קסם, או ליתר דיוק בכישוף, הוא עירום כביום היוולדו. כך שאני שהייתי בדיוק מעל האיבר הגדול שלו, ננעצת עליו עמוק ככל האפשר, צועקת, "אוה, כן, ויטו!!!"

"אוו, כן איזה!!!" הוא מחזיר לי בקריאה משלו, מנשק את שפתיי באגרסיביות פוצעת, עד כדי זוב דם.

"אוה, כן, תנשך אותי," אני מבקשת, בעודי טועמת את דמי שלי, בפי.

ויטו פתאום מזיז את ראשו ומרחיק אותו, נוהם בקול נמוך וסקסי להחריד, "תני לי." אני מבינה אותו מיד, מטה את ראשי אחורה ולצד שמאל, מעניקה לו גישה חופשית לצווארי.

אז הוא נועץ את איברו בתוכי, בחוזקה, בדיוק באותה השנייה שבה אני מרגישה שהוא נועץ את ניביו אל תוך צווארי, היישר בתוך העורק הראשי. הוא מתחיל למצוץ, חזק, ממלא את פיו בדמי.

"עכשיו תורי," אני אומרת, קולי לא יותר מאשר לחישה צרודה, הוא מטה את ראשו הצידה ולמעלה לצד ימין, על מנת לחשוף את צווארו בפניי. אני לא מבזבזת זמן ונועצת את ניביי השלופים והתפוחים כבר, אל תוך צווארו, חודרת עור ושריר, על מנת להגיע ל-וריד של ה - superior Vena cava.

"מממ, תיזהרי, איזה," הוא נאנח, מהנאה, אבל באותה הנשימה כבר מזהיר אותי, "בפעם האחרונה שזה קרה, נכנסת להיריון," הוא מסיים, קולו מקניט.

"תיזהר אתה בעצמך," אני לא מוותרת לו ומקניטה אותו בחזרה, ומוסיפה גם עקיצה קטנה, באומרי, "מלבד זאת זה קרה אחרי שכבר נכנסתי להיריון, אם זיכרוני מטעני, ואני די בטוחה שהוא לא." שכן, זיכרונו של ויטו החל לבגוד בו מעט, אני יודעת שהוא התחיל לבגוד בו, מכיוון שהוא פתאום החל לשכוח דברים. אבל הוא פשוט הסתמר כולו, נועץ בי את עיניו ואת איברו גם יחד, "אהה," גורם לי להיאנח בעודו עושה זאת.

"הששש, את עוד תעירי את הילדים," אמר בהקנטה, אחר כך עוד הוסיף, "חוץ מזה, זה לא הזיכרון שלי שבוגד בי, זה הגוף שלך!!!"

"הגוף שלי???" שאלתי אותו, מתפלאת.

"כן, הגוף שלך," אומר לי, בפרצוף רציני, אבל חיוך כמעט משחק על שפתיו.

"בסדר, אני אמשיך במשחק הקטנטן שלך, " אמרתי לו, מוסיפה מיד ושואלת,  "ואיך בדיוק הגוף שלי בוגד בך, אם מותר לי לשאול???" מרגישה את המלכודת נסגרת מעליי, מצמצמת את עיניי, במחשבה.

הוא פשוט מחייך חיוך מושחת, כאילו כבר תפס את העכבר, (אותי,) ברשתו ואמר, "מכיוון שהגוף שלך, מסיח את דעתי וגורם לי לשכוח דברים חשובים." ו... סנאפ, המלכודת נסגרה.

"אתה באמת חייב להיות כל כך סקסי כשאתה אומר דבר כזה???" שאלתי אותו, עם פרצוף חמוץ.

"תפסיקי להחמיץ את הפנים ותלמדי להפסיד בכבוד!" הוא אומר לי, בעודו מסובב אותי על גבי.

"אף פעם!!!" אמרתי לו בחיוך מרוצה מעצמו, אחר כך סובבתי אותו בחזרה על גבו והתחלתי לדהור. "אוי, זין," אמרתי נאנחת, כשפתאום התחיל לצחקק "למה אתה צוחק דווקא עכשיו???" שאלתי אותו, עם מצח מקומט, מנסה לעצור את הצחוק שלי, בעצמי, מנסה לשמור על פנים רציניות ומרוכזות.

"כי אמרת זין, כשאת רוכבת על אחד." הוא הסביר את עצמו ואני, כבר לא יכולתי לעצור את הציחקוק מלצאת. אז ציחקקתי קצת,עד שהרגשתי את הרעידות שזה גרם בתוכי לשנינו, אז הפסקתי לצחוק וכך גם ויטו שלי. "אוי זין," עכשיו זה היה תורו להשתמש במילה הזאת. "את יודעת מה???" שאל אותי פתאום, כמו משום מקום.

"מה???" שאלתי אותו, עיניי פעורות לרווחה.

"את צודקת, המילה הזאת מתאימה בול למצב הזה!!!" הוא ענה, הודף את איברו מעלה, בעודו מושך אותי במותניים, חזק למטה.

"אוי אלוהיםםםם," צרחתי ואז כשנזכרתי בילדים הישנים,סגרתי את פי עם היד. הסתכלתי אליו, למטה, במבט מצומצם, מאשים ואמרתי, "אתה רואה מה אתה גורם לי לעשות, עוד שניה אני מעירה את הילדים בגלל השנניגנס שלך!!!"

"אז מה, גם עכשיו אני אשם???" הוא שאל אותי, מביט בי במבט נעלב.

"כן," עניתי, נחושה שהפעם הוא ל-א ינצח אותי, במשחק הקטן שלנו.

"את בטוחה בזה?" ויטו שאל אותי, מצמצם את עיניו.

"כן...?" עניתי לו, הפעם קצת מהססת, כמעט בשאלה.

"את... בטוחה???" שאל שוב, מתמהמה עם המילה השניה, מנסה בכל זאת לערער את ביטחוני.

ולצערי הרב, גם מצליח, "בסדר, בסדר, נכנעתי,לא, אני לא בטוחה!!! אתה לא אשם בזה, זה הכל באשמתי." עניתי לו, עם פרצוף כלבלב מסכן.

"אהה," הוא נאנח, בשביעות רצון, מחייך הביט אל תוך עיניי ואמר, "עכשיו כשהודית בזה, תקבלי פרס."

"איזה פרס???" שאלתי, מחוייכת כולי.

"הפרס הזה," ענה והחדיר את ידו בין גופינו, מדרים עוד ועוד, עד שמגיע אל הדגדגן שלי, לוחץ עליו בחוזקה ואז מעסה אותו, בעודו ממלמל, "את רואה, אמרתי לך שהגוף שלך בוגד בי!!!" כשהוא מרגיש את הרעידות והכיווצים שבתוכי.

"אהה," נמלטה מבין שפתיי גניחה וכל מחשבה אחרת פשוט נמחקה כשהאקסטזה של הגמירה התפשטה בכל גופי.

"אני לא מבין בכלל איך יכולת להמשיך לדבר איתי, כשאנחנו עושים אהבה." הוא אמר, אחרי שנרגע קצת מהאקסטזה שלו עצמו, שכן הוא גמר ממש ביחד איתי.

"אתה משגע אותי," אמרתי לו, בדיוק כמו בשיר של Britney Spears - (You Drive Me) Crazy (לשמוע את השיר, עכשיו!!!) וכמובן, כמו בכל פעם שהמערכת קולטת במחשבות שלי שיר כלשהו, השיר פתאום מתנגן בכל רחבי הטירה שלנו. "Baja el tono," אמרתי למערכת והיא הונמכה. אחר כך התחלתי לשיר לויטו.

Crazy

Aww
Aww

Baby, I'm so into you
You got that somethin, what can I do
Baby, you spin me around ohh
The Earth is movin, but I can't feel the ground

Every time you look at me
My heart is jumpin, it's easy to see

You drive me crazy
I just cant sleep

I'm so excited, I'm in too deep
Ohh... crazy, but it feels alright

Baby, thinkin of you keeps me up all night

Tell Me, Your so into me
That I'm the only one you will see
Tell me, I'm not in the blue
That i'm not wastin, my feelings on you

Everytime I look at you
My heart is jumpin, what can I do

You drive me crazy
I just cant sleep
I'm so excited, I'm in too deep
Ohh... crazy, but it feels alright
Baby, thinkin of you keeps me up all night

Aww...
Aww yeah yeah
you drive me crazy
Aww...

Sing it!
Woohoo...
Crazy
Yeah yeah yeah

hmmm mmn

STOP!

Yeah
Yeah
Yeah
Yeah

Yeah
Yeah
Yeah

Yeah

Yeah
Ooh Aww Oooo
Yeah

You drive me crazy baby
inside I'm in too deep

come front it feels alright

baby thinking of you keeps me up all night

you drive me craaaazy yeah yeah yeay
I'm so excited, I'm in too deep

ופתאום אני מרגישה מעין צורך כזה להתחיל לקפצץ לצלילי המוזיקה, מה שגורם לי (ולו, כמובן) מכיוון שאני עדיין עליו ובמיוחד, על איברו, להתחיל להיאנח ולגנוח, כך שמבלי לשים לב בכלל, אני גרמתי לו (לאיברו) לתפוח מחדש ולנו להתחיל סיבוב שני.

Ohh... crazy, but it feels alright
Baby, thinkin of you keeps me up all night

SING IT!!!

Crazy

Aww
Aww

Crazy

Ooh Aww Oooo Yeah

You drive me crazy,
But it feels alright
Baby thinkin of you keeps me up all night!

כשבמשפט האחרון, בערך, אני כבר לא מסוגלת להוציא מילה חוץ מגניחות, כאשר בשלוש המילים האחרונות הקצב כל כך התגבר, עד לנקודה שבה שנינו מגיעים לסיפוק, בצעקה כל כך חזקה, שאף אחד מבינינו לא מסוגל לעצור אף שבמידה מסוימת, יש לי הרגשה שגם אם יכולנו, לא היינו רוצים, לעצור את הצעקה.

"וואו," שנינו אומרים ביחד, כמה דקות אחרי שהאקסטזה חולפת.

"אולי כדאי שאני ארד ממך עכשיו, אחרת זה יפתח לנו פתח לסיבוב שלישי ועם כמה שאני ממש מוכנה לקבל אורגזמה שלישית בלילה אחד, אני לא חושבת שהילדים ימשיכו לישון עם כל הצעקות שלנו." אני אומרת לויטו בחיוך, מנסה לרדת ממנו, אבל לצערי, (ולשמחתי גם יחד), גם הפעולה הקטנה והפשוטה הזאת, מרימה לו את התורן בתוך שניות.

"נו, את רואה מה עשית???" הוא מכווץ אליי עיניים, בכעס מעושה ואז ממשיך ואומר, "היית חייבת לכווץ את השרירים הפנימיים ההדוקים ממילא האלה שלך, נכון???"

"מה???" אני מתלוננת, בפרצוף עצוב, "מה א-נ-י עשיתי??? המפף, כן, בטח!!! וכן, הייתי חייבת לכווץ את השרירים הפנימיים שלי, אחרת איך הייתי אמורה לקום מעלייך??? הא???" אני מסיימת בהוצאת לשון בצורה הילדותית ביותר שקיימת, אבל אז מנמיכה את עצמי אליו, אל איברו התפוח ומעבירה את אותה לשון, על איברו, טועמת על הדרך את המיצים של שנינו, שעדיין דבוקים עליו, אחר כך גונחת בהנאה.

"טעים לך???" הוא שואל אותי בקול צרוד וסקסי, מצמצם אליי את עיניו, מעמיד פני כועס, עם שילוב ידיים על החזה המוצק והרחב שלו והכל.

אבל אני מעמידה פנים כאילו לא שמתי לב, מהנהנת בהתלהבות ועונה לו, רק כדי לחדד את תגובתי, "אוה, כן" ואפילו מוסיפה ליקוק שפתיים. רואה כיצד הוא עוקב אחר הלשון המבצבצת ומצחקקת כמו נערה צעירה.

"אני מת על הצחקוק הזה שלך," הוא אומר לי, עדיין עם קול צרוד וסקסי, שגורם לי לגמרי להינמס מבפנים, כאילו שגם הצחקוק שלי מגרה אותו. פתאום הוא עונה למחשבות שלי, "ברור שגם הצחקוק שלך מגרה אותי, אמרתי לך, כבר, לא??? שה-כ-ל, כולך מגרה אותי וזה מה שכל כך מסיח את הדעת. לעזאזל, רק לראות אותך, לא, בעצם, זה יותר מזה, רק ל-ח-ש-ו-ב עלייך, מגרה אותי עד אובדן הזיכרון המזדיין שלי."

אני פוערת עיניי לרווחה, מופתעת מהווידוי, אומרת לו, "אתה מעולם לא אמרת לי, שגם רק לחשוב עליי גורם לך להתגרות, מה אתה עושה כשאתה מחוץ לאחוזה שלנו? כמו לדוגמה, כשאתה הולך להסתכל על האדמות של האנשים שתחת שליטתנו. שזה הרבה מאוד, דרך אגב, לעזאזל, יש לנו כוכבים שלמים תחת שליטתנו."

"בבקשה, אל תכעסי," הוא מבקש, עם פרצוף כל כך מתנצל, אבל אני רק מצמצמת את עיניי, לא אומרת מילה, "אניעושהביד!"

הוא מנסה לגמור עם הווידוי שלו מהר כדי שלא אבין ולא אשמע, אבל אני שומעת ומבינה טוב מאוד ומתרגזת כל כך, שקשה לי מאוד לשמור על שליטה באש הפנימית שלי. "אתה. עושה. מה?" אני שואלת אותו באיפוק מרבי, דרך שיניים חשוקות כל כך חזק, שהלסת עצמה מתחילה לכאוב לי. אבל יותר מכועסת, אני פשוט עצובה ומאוכזבת,אז אני ממשיכה ושואלת, "כשאתה יודע שאני שומרת כל אחת ואחת מהגמירות שלי לך ובשבילך???" אני מסיימת עם פרצוף עצוב מאוד, כשאני ממש על סף בכי...

...והופה, כבר דמעה אחת ירדה מעיני השמאלית, "אני מצטער!!!" הוא מיד מתנצל, אבל זה כבר מאוחר מדי.

"כמה זמן זה כבר ככה???" אני שואלת את ויטו.

"אני באמת מעדיף שלא לענות על השאלה הזאת." הוא מתוודה. והנה שלוש דמעות נוספות מצטרפות לראשונה.

"אם אתה לא עונה לי, ברגע זה, אני נשבעת לך, לא יישאר לך אותו יותר, בשביל לעשות לי או לעצמך משהו איתו. " אני מזהירה ורק כדי שידע שאני מתכוונת לזה, אני שולפת את ציפורניי, תופסת באיברו חזק, נועצת בו את הקצה של הציפורניים ומתחילה ללחוץ.

הוא מביט בעיניי, בעיניים פעורות משלו, אומר מהר, "מלפני. שלושה. שבועות, כשהבנתי. שאני. לא. יכול. להמשיך. לחיות. ככה, עם. זיקפה. תמידית, כשאני. נמצא. בישיבות. עם. אנשים, או. בחדר. הכס. בראיונות, אז. התחלתי. לעשות. ביד... רק. בבקשה, אל. תורידי. לי. אותו, אני. מתחנן!!!" דרך שיניים חשוקות, בחוזקה מרוב הכאב.

אני משחררת לאט לאט את ציפורניי, מנסה לעכל את מה שהוא אומר, אבל אז מחזקת שוב את אחיזתי, כשאני באמת מבינה ואז אני שואלת אותו, בצעקה שמנסה להיות כמה שיותר נמוכה, על מנת שלא אעיר את הילדה הקטנה שלי. בקול לא מאמין, לא מרוצה ומ-מש ,אבל מ-מ-ש עצוב ומאוכזב, "מלפני שלושה שבועות??? אז למה לא התקשרת, או דיברת איתי, או שלחת את הגזבר המלכותי? לכל הרוחות... בחלק מהפעמים אני הייתי לידך!!! אני זוכרת, שרק לפני יומיים, היינו יחד בחדר הכס, אבל לא אמרת לי כלום!!! אפילו לא רמזת, במילה... אני לא מאמינה עלייך,איך יכולת להעדיף את היד המחורבנת שלך, על פניי??? אתה יודע מה???" שחררתי את ידיי לגמרי מעל איברו, טפחתי על החזה שלו, חייכתי חיוך מאולץ ואמרתי, "תמשיך ככה, אני מעכשיו מעדיפה את הוויברטור הישן שלי על פניך."

"את לא!!!" הוא מתרומם מיד למעלה, מותח את זרועותיו השריריות, מתקומם על עצם המחשבה.

"אתה רוצה לראות אותי???" אני מאתגרת אותו, בשיניים חשוקות.

"כן, לא!!!" אבל אני רק מצחקקת, בקול קפוא כמו קרח.

"יא אידיוט, אני לא התכוונתי שתצפה בי, התכוונתי, שאני אעשה את זה ל-ב-ד ואתה פשוט תישאר בחדר ותקשיב לי גומרת על, בזכות ומ... הוויברטור המזדיין שלי!!!" אני מבהירה אחרי ששמתי לב שהטמבל לא מבין.

"את לא," הוא מתחיל, נעצר ואחרי כמה שניות ממשיך, בקול מאיים, "כי אם תעשי את זה, אני..."

"אתה... מה? מה תעשה לי???" אני שואלת בזילזול.

"אוה, לא!" הוא מתחיל וכבר לפי הפנים הנחושות שלו, אני יודעת שלא אוהב את התגובה שלו, "לא לך אני אעשה את זה!!!"

אני שואפת אוויר, שפתאום מרגיש לי רעיל, הפעם הדמעות כבר זורמות חופשי, "אתה לא תעז להביא לפה אישה אחרת." אני לוחשת, "אני לא מאמינה שאת תעז להכניס לפה, לבית שלי, אישה אחרת, אבל אם זה כך ואני בטוחה שזה כך, אז אתה ככל הנראה, מתכוון ללכת לבית של אישה אחרת, נכון???"

"את מכירה אותי כל כך טוב," הוא אומר לי בקול ובהבעת פנים מרירות, כאילו שונא את העובדה שאני מכירה אותו עד כדי כך טוב.

"זה נכון??? זה מה שאתה מתכנן???" אני לוחצת עליו, לקבל תשובה חד משמעית. אבל לא ממש מחכה לתשובה, לפני שאני ממשיכה ושואלת "ויש לך גם מישהי על הכוונת???" למרות שאני ממש לא רוצה לשמוע את התשובה לשאלה הזאת, אני בכל זאת שואלת, אני מסתירה ממנו את מחשבותיי, על מנת שלא ידע שאני רוצה רק אותו...

*אני לא רוצה שום ויברטור מזדיין, אני רוצה אותך, רק אותך ושומדבר ואף אחד אחר!!!! אבל אין סיכוי שאגיד לך את זה, לפחות לא עד שתענה לי על השאלה... וגם אז, אם התשובה לא תמצא חן בעיניי, אני לא אומר לך יותר מילה!!! אני נ-ש-ב-ע-ת לך!!! אני לא אומר לך אפילו חצי מילה!!!* את כל מה שאמרתי שם, אמרתי לעצמי.

"קודם כל, אין לי אף אחת על הכוונת!!! איך יכולה להיות לי מישהי אחרת על הכוונת, כשאת הדבר היחיד שאני רוצה??? איך אני יכול בכלל לחשוב על מישהי אחרת, כשהיצורה היחידה שנמצאת מול עיניי בכל שניה, בכל דקה, בכל שעה, בכל יום ובכל שבוע, חודש, או שנה היא את???" הוא שואל, או ליתר דיוק לוחש בצעקה. אחר כך נושף את האוויר שכלוא בריאותיו, ממשיך ומבקש, אחרי שאומר, "דבר שני, את יודעת שאני לא אוהב שאת מסתירה ממני את מחשבותייך... אז, בבקשה, תחזירי לי את היכולת לשמוע אותן."

אבל לפני שאני מצליחה אפילו לפתוח את מחשבותיי, בפניו, פולש לפתע לתוך ראשי קול של מישהו אחר, שאומר לי, *למה לך להקשיב לו, כשהוא סירב להראות לך את מחשבותיו,* רק אז אני מבינה שהקול ההוא צודק ואומרת לויטו, "למה לי להקשיב לך כשאתה בעצמך, לא נתת לי לקרוא את מחשבותיך, אז כשרק כתבתי את הנבואה ההיא???"

'אסור לי לתת לה,' פתאום יכולתי לשמוע את מחשבותיו, באופן ברור לחלוטין, האמת. 'אסור לי לתת לה לגלות את האמת.'הוא חזר ואמר לעצמו, בעוד ש-לי הוא רק אמר, "על איזו נבואה את מדברת?" עושה את עצמו, כאילו לא יודע כלום.

"אוה, על כלום, על שום נבואה, בכלל." אני מנסה להסיח את דעתו, אחר כך, פתאום נזכרת בקול שדיבר בתוך ראשי, אומרת לו, 'מי שם?' אבל כאשר אני רק שומעת אותו אומר 'תשאלי אותו על הנבואה,' אני מחליטה לעשות לו הפוך על הפוך, לוחשת במקום, "Descúbrete ante mí" והופה, הנה הוא לפניי, "עמנואל, " אני מסננת בין שיניי.

באותו הזמן, שומעת את ויטו, לצידי, קורא בהפתעה, "מה הוא עושה פה???" אחר כך, מיד ממהר להסתיר את גופי מפניו, חושב, 'למה תמיד זה קורה בצורה כזאת, למה הוא תמיד חייב להפריע בזמן שאנחנו עושים אהבה???' "מה אתה עושה פה, עדיין???" הוא חוזר ושואל, מסנן את המילה האחרונה בחוסר רצון, כאילו, שהוא לא ממש רוצה להעליב אותו, אבל גם לא רוצה אותו פה.

"מה יש, מפחד שאבוא לגנוב את אשתך, אפילו שאני כבר לא בחיים???" עמנואל שואל, מתגרה בויטו.

"ששש, ויטו, אל תענה לו." אני ממהרת לעצור אותו, לוחצת את האצבע המורה על שפתיו, במקומו עונה לעמנואל, "אל תתגרה בו," אני מזהירה את עמנואל, "אחרת, אני נשבעת, שאני אגרש את הרוח שלך לגיהינום." אני מסיימת את האזהרה, בסינון דרך שפתיים חשוקות ואחר כך ממשיכה ואומרת לעמנואל, "עכשיו, תגיד למה באת ותלך מכאן."

"בסדר, בסדר," הוא נכנע, מחוויר עוד יותר ממה שהרוח שלו כבר חיוורת, אחר כך, ממשיך ואומר, "באתי כדי לומר לך משהו, איזבו."

"אז תאמר את זה מהר ותלך מפה כבר," ויטו מתערב באמצע דבריו של עמנואל, גורר ממנו נהמה; וממני?

ממני, הוא גורר מבט כועס, על שהעז לפצות את פיו, ולחישה, "Callate ya." מה שגורם לו לסתום את הפה שלו, בקנאק רעשני והחלטי.

"אוה, תודה רבה לך, מלכתי האהובה, איזבו."עמנואל מנסה להתקרב אליי, מספיק קרוב על מנת לגעת ברגליי.

"Alejarse" אני לוחשת מילת כישוף יחידה, שגורמת לו להתרחק ממני, כאילו נעקץ, אחר כך, לוחשת שבעה מילות כישוף נוספות, "Vamos, mírame a los ojos y habla," מה שגורם לו להביט בעיני, במקום לטייל על גופי העירום, "Habla ya !!!" אני מוסיפה כישוף אחרון.

והוא, סוף סוף, מתחיל לדבר. וזה מה שהוא אומר, "אני רק רציתי להגיד לך, שהבעל שלך, מסתיר ממך דברים... דברים בנוגע לנבואה ההיא שכתבת היום... דברים בנוגע לבן שאת לא מרגישה שהוא הבן שלך..."

אבל אז, פתאום, אני שומעת מישהי מאחוריו, לוחשת , "Tú, olvida todo lo que viste aquí y comienza desde la parte de la profecía ..." מיד ממשיכה עם, Tú, Vito, empieza a hablar, אחר כך היא ממשיכה ואומרת, "Y tú ... vuelve al olvido." ולבסוף מסיימת עם, "Y hazlo en, tres dos uno ... ahora!"

ובמילה עכשיו, אני מרגישה שאני כאילו חסרת חוש כיוון, מכיוון, שאני פתאום שוכבת, עירומה, על המיטה, כשלצידי ויטו, שאומר למישהי, "תודה לך, מריה."

היא פתאום נעלמת, משאירה אחריה כלום ושום דבר, חוץ ממני ומויטו, שעדיין מותשים כאילו הרגע שכבנו, אני מסתובבת אליו, מביטה בפניו היפות, שואלת אותו, "איך הגעתי הנה??? למה אני עירומה??? ולמה אני מתנשפת ומתנשמת , כאילו הרגע שכבנו???"

נ.מ. ויטו:

"ולמה אני מתנשמת ומתנשפת כאילו הרגע שכבנו???" היא שואלת, כאילו שהיא לא זוכרת כלום ממה שקרה, אבל אז אני נזכר בכישוף שמריה ביצעה.

אומר לה, שוב, בשקט במוחי, 'תודה לך, מריה,' אבל אז שוב נזכר בשאלתה של איזה שלי, ומעמיד פני פגוע, אני אומר, "כי באמת שכבנו, מה את לא זוכרת, את הסקס המדהים שחווינו???"

"מצטערת, אבל... לא!" היא אומרת לי, מרגישה באמת ובתמים מתנצלת, ולזה אני פשוט מחייך...

אומר לה, "אז נצטרך פשוט לחזור על זה מההתחלה."

ומתחיל סיבוב שלישי, כאילו היה הראשון. כשבראשי אני רק חושב על דבר אחד, 'אסור שהיא תגלה, אף פעם, על התרמית שלי ובשביל לוודא שכך יהיה, אני חייב להשמיד את מגילת הקלף ההיא, או לפחות להסתיר אותה, במקום שבו היא אף פעם לא תמצא אותה.'

סוף פלאשבק.

"איפה היא???" אני שומע את איזה שואלת את מריה, ,'אבל איך היא הגיעה אליה???' אני חושב לעצמי, פתאום נזכר, בכל מה שקרה. 'אה כן, נכון היא באמת ביצעה את לחש האיתור, לפני שכל מה שקרה קרה..., אני עונה לעצמי בראש, 'אבל אם ככה, אז למה אני עדיין עם זיכרון ולמה אני נמצא פה איתה???'

אבל אז אני שומע את איזה עונה למחשבותיי, " אתה פה בבית, אתה לא הלכת לשום מקום! וכך גם אני, הבאתי את מריה הנה."

"אבל למה?" אני שואל אותה, בקול רם, "ומה לכל הרוחות קורה כאן??? איך אני עדיין עם זיכרון?"

"זה פשוט," אני שומע הפעם את מריה, אומרת לי, כשאני פוקח את עיניי, מביט מסביב, רואה את הבת שלי ושל איזה והבן של מריה, עומדים בצד, מחובקים, ואת איזה עצמה, לידי על הרצפה. כאשר מריה ממשיכה , אני מביט בה, כשהיא מסבירה, "היא לקחה בחזרה את כל הזיכרונות שלך ממני, ברגע שהיא מצאה אותי. ברגע שהביאה אותי לפה, למקום שממנו הכל התחיל, היא ביטלה כל קשר של כישוף שעשיתי על שניכם."

"אז..." אני מתחיל.

רק על מנת להיקטע על ידי איזה שאומרת, "כן, בדיוק! אני זוכרת ה-כ-ל!!!" היא מדגישה את המילה האחרונה דרך שיניים חשוקות.

"אוי , איזה ח..." אני מתחיל, רק כדי להיקטע שוב, אבל הפעם על ידי מקור אחר לחלוטין.

"חרא?" אני שומע את הבן של מריה, רוי, אומר, מיד אחר כך, ממשיך ומכריז "אין לך מושג עד כמה! חוץ מזה, ממתי אני הבן של מריה, הא, אבא???"