שוב, למקרה ושכחתם:

*שיר במידה ויהיה רק  כשכתוב שאפשר.

* תרגומים ופירושים, בסוף!!!

בבקשה, לא לשכוח, לקרוא להצביע ולהגיב, תודה רבה לאלה שלוקחים את הזמן ובאמת עושים את זה... ונאמר אמן!!!

השיר הפעם: Michael Jackson - Remember The Time (Official Video) 

נ.מ. איזה:

שמעתי את בתי המתוקה לוחשת למישהו, "אני אוהבת אותך יותר מאת חיי," אז חשבתי לעצמי, מי זה כבר יכול להיות???

"המממ..." ליטפתי את גבה, כשהסתובבה אליי, בהבעת פנים סטואית מוכרת... מוכרת מדי. "את יודעת, את נראית בדיוק כמו אבא שלך, כשאת מביטה בי בהבעת הפנים הזאת."

"אה, נו אז מה???" הרימה את כתפיה, בתנועה שהדגישה את חוסר העניין שלה בדבריי. אחר כך, כשראתה את עיניי מצומצמות עליה, צימצמה את עיניה עליי בחזרה ושאלה, "מה עכשיו?" באנחה למודת סבל.

"את לא צריכה להישמע כל כך סובלת, את יודעת..." גערתי בה, בטון עצבני במקצת, לאחר מכן, עניתי לה, באנחה למודת סבל משלי, "את חייבת לבחור מחזר, עד יום..."

"עד יום הולדתי, השלושים, אני יודעת."היא קטעה אותי באמצע, משלימה את המשפט בעצבנות רבה.

"מה יש לך???" צעקתי עליה את המילה, יש, בקול יותר גבוה מאת השאר, "תגידי לי משהו, את רוצה שהממלכה תלך לאבדון??? זה מה שאת רוצה??? אה??? תעני לי!!!" צעקתי כל כך חזק, שהרגשתי שאני מפעילה קסם, על הבת המסכנה שלי.

"ברור שאני לא רוצה שהממלכה תיפול לאבדון," היא ענתה לי בקול מונוטוני, פועלת על יד הקסם שהפעלתי עליה, "אבל אני לא רוצה לבחור מחזר."

פתאום חייכתי חיוך רחב, שאלתי אותה, לאחר שהסרתי את הקסם מעליה, כמובן, "אז זה נכון???"

"מה את מחייכת חיוך כזה מטופש???" שאלה, מכווצת את פניה להבעת פנים לא מרוצה בעליל, אחר כך, המשיכה ושאלה "ומה נכון??? על מה את, לכל הרוחות, השדים, המלאכים, וכל שאר הדברים הטעימים והטעימים פחות, מדברת???" אך לאחר מכן, עוד לפני שהספקתי לענות לה, היא צימצמה אליי עיניים, מסננת קללה קטנה, "לעזאזל איתך, פעם הבאה שתקסימי אותי, אני נשבעת שאחזיר לך!!!" 

"סליחה, סליחה!!! זה לא היה בכוונה," ניסיתי מיד להתנצל, אבל היא לא רצתה לשמוע.

"לכי מפה," היא סיננה אליי, דרך שיניים חשוקות, לא מוכנה להקשיב אפילו להסבר שלי, לחשה כישוף יחיד, "Quiero vestirme y salir de aquí," לא לפני שאמרה, "או שאני אצא במקומך." איך שסיימה את מילות הכישוף נעלמה, גם היא וגם הבגדים שלה שהיו פרושים על המיטה, משאירה אחריה רק את ריח הבושם שלה ואת המילה, "ביי." 

"אוף," קראתי אחריה בתבוסה, "אנהההה, את חייבת לספר לי לאן את הולכת לפחות, אחרת אבא שלך ידאג!!!" 

שמעתי לחישה מלמטה, "Escríbele una nota y cuéntale todo," הנה מולי, עומד לו פתק ורוד וירוק שבו כתוב, 'אני הולכת למסיבת רווקות מוקדמת... עם החברה היחידה שלי!!!'

"בסדר!!!" אני קוראת אליה, מחוץ למרפסת הפרטית שלה.

אני מודאגת בנוגע לבת שלי. "אוי," אני נאנחת ויוצאת מחדרה. מיד נתקלת בויטו, שעמד מחוץ לדלת וחיכה לי כשנכנסתי לחדר, אומרת לו, "תגיד, אתה זוכר את הזמן..." וכמו תמיד, בבית הנפלא שלי, המערכת קולטת את מחשבותיי ומיד משמיעה את השיר, Michael Jackson - Remember The Time, בכל הבית.

Do you remember
When we fell in love 
We were young 
And innocent then 
Do you remember 
How it all began 
It just seemed like heaven 
So why did it end?

Do you remember 
Back in the fall 
We'd be together 
All day long 
Do you remember 
Us holding hands
In each other's eyes 
We'd stare (tell me)

Do you remember the time
When we fell in love
Do you remember the time
When we first met
Do you remember the time
When we fell in love

Do you remember the time
Do you remember
How we used to talk (ya know)
We'd stay on the phone
At night till dawn
Do you remember
All the things we said like
I love you so
I'll never let you go

Do you remember
Back in the spring
Every morning birds would sing
Do you remember
Those special times
They'll just go on and on
In the back of my mind

Do you remember the time
When we fell in love
Do you remember the time
When we first met girl
Do you remember the time
When we fell in love
Do you remember the time

Those sweet memories
Will always be dear to me
And girl no matter what was said
I will never forget what we had
Now baby

Do you remember the time
When we fell in love
Do you remember the time
When we first met
Do you remember the time
When we fell in love
Do you remember the time

Do you remember the time
When we fell in love
Do you remember the time
When we first met
Do you remember the time
When we fell in love
Do you remember the time

Remember the times
Ooh... Remember the times
Do you remember girl
Remember the times
On the phone you and me
Remember the times
Till dawn, two or three
What about us girl

Remember the times
Do you. do you, do you,
Do you, do you 
Remember the times 
In the park, on the beach
Remember the times
You and me in Spain
Remember the times
What about, what about...

Remember the times
Ooh... in the park
On the street
Remember the times
After dark...
Do you, do you, do you

Remember the times
Do you, do you, do you, do you
Remember the times
Yeah yeah
Remember the times

"חיכיתי לך," הוא אומר אחרי שהשיר מסתיים, מנשק אותי על המצח, מנסה להחליק את הקמטים עם שפתיו.

"אמרת שתחכה!"אני מזכירה לו.

"אה, באמת???" הוא שואל, נראה באמת ובתמים מבולבל.

"כ... כ... כן," אני מגמגמת, לא מסוגלת לא לדאוג גם לבעלי, בעודי רואה איך זיכרונו חומק ממנו. "אתה בטוח שאתה בסדר?" אני שואלת אותו, הקמטים המעצבנים ההם חוזרים למצחי ביתר שאת.

"די, שששה," הוא מנסה להרגיע אותי, אבל זה לא כל כך מצליח לו, במיוחד אחרי שהוא מסתכל סביבו, אחר כך למטה עליי, מחייך, אומר לי, "מתי יצאת מהחדר, חיכיתי לך!!!" באותה השניה, אני מבינה שבעלי חולה. איך שיורדת לי ההבנה הזאת, אני מתחילה להרגיש את המחנק עולה בגרוני, מתחילה להרגיש את עיניי מתמלאות בדמעות, שכן אני לא יכולה לראות כבר דבר, חוץ ממסך כחול. אני מנסה למצמץ במהירות האפשרית, על מנת שלא יראה שאני בוכה ועדיין, דמעה אחת חומקת מעיניי, צובעת את לחיי בשביל כחול לפני שנוחתת על כף ידו של ויטו. הוא מיד מרים את ראשו אליי, מביט עמוק בתוך עיניי, אומר לי, "אני מצטער," מחייך חיוך של לעג עצמי, אך ממשיך בכל זאת, "אני אפילו לא בטוח למה אני מצטער, על כל פנים, אני באמת באמת, מצטער."  הוא אכן נראה מתנצל, כאילו, למרות שהוא לא מבין מה הוא עשה שגרם לי לדמוע, הוא עדיין מרגיש שזה בגללו, הדמעות.

"בוא איתי, שניה, אני חייבת לבדוק משהו," אמרתי לו, מושכת בידו  אל חדר השינה.

"מה קורה פה???" הוא מביט בי, עם מצח מקומט, לא מבין מה אני עושה לו.

אני מושיבה אותו על המיטה, אחר כך, משכיבה אותו עליה ואז לאחר שאני מוודאת שנוח לו, אני מרימה את ידיי מעלה ולוחשת "Muéstrame lo que le pasó a él, en el espejo y cómo puedo arreglarlo." מביטה על המראה, שבחדרי, רואה את המכשפה שכישפה אותו על מנת שישכח ושומעת בראשי את המילה, תשאלי. "Gracias," לחשתי מילות תודה, לאחר מכן המשכתי ולחשתי, "Magia - Detección," על מנת לאתר את המכשפה שכישפה אותו. "אוי אלוהים," לחשתי בהלם, "זו היא, המכשפה שעזרה לי ללדת." אחרי כן, אני חושבת לעצמי במצח מקומט, יודעת שהוא שומע כל מילה, אבל למה לה לגרום לבעלי לשכוח??? אולי אני צריכה לברר את זה איתה קודם, מרגישה פתאום את ידו של ויטו על ידי.

מתכופפת למטה, שומעת אותו לוחש, "אל תשאלי אותה כלום, אני מתחנן." 

"מה קורה פה???"אני פתאום שומעת קול מאחוריי ופנימה נכנס לירוי, בני הערפד, זה שאני לא מרגישה אליו שום חיבור.

"לא קורה פה כלום," אני מנסה לדבר, אבל המילים לא יוצאות לי מהפה, אבל איכשהו אני עדיין שומעת אותן מהדהדות בחדר, עם כיווץ מצח תוהה, אני מביטה מטה אל ויטו ומבינה שהקול שאמר את המילים האלה היה שלו.

"אבא???" שואל רוי, (לירוי) מופתע לראותו על המיטה.

אני עדיין מביטה על ויטו, כך שאני לא מפספסת את העווית על פניו, מעניין מה קורה פה, אני חושבת לעצמי, משתדלת שרוי לא ישמע.

"אבא, מה קורה פה???"  רוי פונה כבר ישירות לאביו, מרגיש שמשהו לא בסדר.

"הכל בסדר, ב... ב... בני," ואני? אני עדיין מביטה בויטו, מנסה להבין מה בדיוק לא בסדר איתו, למה קולו נשבר כשאמר את המילה בני. "הכל בסדר, איזה. באמת," נשמע כאילו הוא מנסה לשכנע את עצמו, לא אותי.

אני פשוט מצמצמת את עיניי עליו, מנסה להיכנס לראשו, אבל שוב, לצערי, הוא חסום, אבל אין לי מושג למה.

"בבקשה , צא החוצה, רוי, אני צריכה לדבר עם אביך," אני עדיין מביטה רק על ויטו, אך כשאני מבינה שרוי לא זז, אני מפנה את מבטי אליו, מכווצת עיניים אומרת לו מילה יחידה, "החוצה."

רוי פוער עיניים אליי, נראה פגוע, מביט אחר כך אל אביו, שמהנהן, אחר כך מפנה שוב את עיניו אליי, אומר, "בסדר, אני הלכתי," מהנהן פעם אחת ונעלם במהירות הערפדית שלו. כל מה שנשאר מאחוריו, זה את הדלת הנטרקת בחוזקה.

אני נאנחת, מנידה בראשי, מבינה שפגעתי בו, אבל עכשיו יש לי עניינים יותר דחופים להתמודד איתם. "למה המוח שלך חסום, שוב???" אני מסננת אל ויטו, עצבנית.

"אני לא יכול לספר לך." הוא מתעקש להסתיר ממני את הדברים.

"למה???"אני שואלת אותו, פגועה.

"כי אז את תכעסי עליי יותר ממה שאת גם ככה כועסת." הוא מכריז, מסרב לזוז מעמדתו.

"אבל עכשיו, אתה גם פוגע בי עם כל ההסתרות שלך." אני אומרת לו, "אני צריכה לדעת מה קורה, על מנת שאוכל לעזור לך," אני בכל זאת מנסה.

אבל הוא רק מכווץ את מצחו ואת שפתיו, אומר לי דרך שיניו, "בשביל לעזור לי את ל-א צריכה לדעת את זה!"

"אז ככה זה, הא???" אני שואלת, מצחי מכווץ, רקותיי פועמות, לבי כואב.

"נו, בבקשה," הוא מנסה להניא אותי, אבל אני רק מנידה את ראשי, משנה נושא.

"אתה יודע שאנה מאוהבת???" אני שואלת אותו, מביטה עליו בנוסטלגיה, אך לפתע כשהוא מתרומם באחת מהמיטה, מצחי חוזר להתכווץ, "מה קרה עכשיו??? אוף," אני נאנחת ארוכות.

כשהוא פתאום מתרומם לגמרי מהמיטה, כל מצחו מכווץ, "אני צריך ללכת," אומר לי שניה לפני שהוא נעלם.

"אוה, לא. אתה לא!!!" אני מחליטה לעקוב אחריו, אך הוא כמעט מהיר מדי בשבילי. אבל למזלי, אני הרבה יותר חזקה ממנו, כך שאני מצליחה להשיג אותו, מתחבאת מאחורי אחד העמודים, מקשיבה לשיחתו.

"אתה תתרחק ממנה," הוא אומר למי שזה לא יהיה, שאיתו הוא מדבר.

 "אני לא יכול להתרחק ממנה!!! אני אוהב אותה." אני שומעת קול גברי אחר, מוכר, מאוד מאוד מוכר.

"רוי, אתה תתרחק מאנה," ויטו אומר שוב ואני מתחילה לחשוב, רוי??? מה פתאום רוי??? אבל אז ויטו אומר משהו שגורם לי להשתנק, " רוי, תקשיב לי טוב, לא אכפת לי שאתה לא בני, איזה חושבת שאתה בננו וכך גם אנה," הוא מתקרב אליו, מושך אותו מהעניבה ואומר לו "ואתה ל-א תהיה זה שיפגע באשתי, זה ברור לך???"

"מה זאת אומרת, לא בני???" אני שומע את מישהו שואל, רק לאחר שאני מעכלת שיצאתי ממקום מחבואי, אני מבינה שזו הייתי אני ששאלה את השאלה.

 ויטו מסתובב אלי, לא מבין מה אני עושה פה, "איזה?!" שואל בהפתעה גמורה, "מה את עושה פה??? את עקבת אחריי?" 

"מה זאת אומרת לא בני???" אני חוזרת ושואלת.

"אימא, בבקשה תתני לנו להסביר,"אומר לי רוי, נראה מתנצל.

"מה זאת אומרת לא בני," אני כבר צורחת את השאלה, שכבר הפכה משאלה להצהרה, " אם הוא לא בני, איפה בני, או ביתי??? " שואפת אוויר, משחררת אותו בצעקה...

"איפה הם???" כל כך חזקה, ששניהם סותמים את אוזניהם ומתכופפים, כנגד כוח ההדף של הצעקה שלי, בעוד החלונות שבחדר הכניסה מתנפצים כולם.

תרגומים:

* Quiero vestirme y salir de aquí. - אני רוצה להתלבש ולצאת מכאן.

* Escríbele una nota y cuéntale todo. - לכתוב לה פתק ולספר לה הכל.

* Muéstrame lo que le pasó a él, en el espejo y cómo puedo arreglarlo. - תראו לי מה קרה לו, במראה ואיך אני יכולה לתקן זאת.

* Gracias. - תודה.

* Magia - Detección. - כישוף - איתור.

טוב, אז זה עוד חלק בקורותיהם של משפחת סן דובאל. אז... נראה שגילינו במי אנה שלנו מאוהבת, אבל מה עם הבן או הבת האמיתי/ת של איזה??? איפה היא/הוא?? מה קרה לו/ה??? ומה יהיה עם איזה והמכשפה שגרמה לויטו לשכוח???

כל זאת ועוד בפרק הבא.