אני צריך אספקת מזון!

אני בקושי יכול לאכול פה כי אין לי כסף. אני כבר לא אהוד כמו שהייתי בעסקי הנשקים, ולא קונים ממני בגלל שיש את כל הספקים החדשים האלה שלוקחים לי את כל התהילה! בקושי יכולתי לשלם לשכירי החרב האלה כדי שישמרו על התחת המסכן שלי. אני עוד רגע מתרושש, ועכשיו אני חייב להתחנן לפליקס הזה לעוד גרוש מזורגג אחד! חי את החיים שלו כמו מלך, הממזר הזה. נלחם איתי על מה שבשבילו פרוטה אחת ומה שבשבילי משכורת שלמה. למזלי שכירי החרב שלי לא רעים בכלל, הם הצליחו לפגוע בילדה ההיא אחר-

רותם ניתקה את הקשר המחשבתי פעורת עיניים ורועדת, הוא מזכיר אותה עכשיו... אבל סקרנותה גברה על זהירותה, והיא המשיכה להאזין...

-באמת ילדה משונה ביותר מצאו להם, היא גם בקושי יודעת להילחם לפי מה שקלטתי. סתם נגררת אחריהם כמו בובת סמרטוטים חלושה. אבל הצוות הזה נראה לי לא רגיל גם בלי קשר אליה, אבל אולי המוזרות שלהם היא יתרון. לא-

עכשיו היא כבר באמת נבהלה. אולי זה גם מה שחברי האנדרומדה חושבים עליה - שהיא סתם משתרכת אחריהם מבלי לסייע להם בתמורה? זה פגע בה, אבל רק בקצת. אם לא הם אז לא נורא, את יכולה להסתדר, חלק מסוים במוחה ניסה לנחם אותה.

אבל זה לא היה נכון. זה בדיוק היה החלק במוחה שרצתה להכחיד בשהותה עם הצוות - החלק המסוגר, העצמאי, היהיר אפילו. סתם גרם לה את כל הבעיות בחייה. אילו רק יכלה לרגע פשוט להתנהג כמו אבירה אצילית וצדיקה, אילו רק יכלה לרגע פשוט להתנהג כמו ג'ון...

הבנה נחתה עליה כמו מטאור משמיים, מדליקה את כל הנורות הדולקות במוחה בבת אחת.

היא יכלה להשתמש במידע שספגה ממוחו של קריסטוף, ולשתף אותו עם חברי הצוות כך שיוכלו להסדיר הסכם בין פליקס לקריסטוף. פליקס יביא לקריסטוף את המזון שהוא צריך כה נואשות, וקריסטוף יביא לפליקס את הנשקים שרצה. זה היה פשוט כל כך שהיה לה קצת קשה להאמין שזה באמת יעבוד.

אבל היא הייתה חייבת לעשות את זה בחשאיות, כך שאף אחד מהמשתתפים בתוכנית חוץ מצוות האנדרומדה בכלל יהיה מודע שהשתמשה בכוחותיה כדי לדלות מידע ממוח של מישהו אחר. היא ידעה מניסיון שהגילוי שמישהו נבר במחשבותיך העמוקות ביותר הוא אחד שירתיע את רוב האנשים ויצמרר אותם מאוד.

וכך, בעדינות וזהירות מופתית, היא קמה ממקום מושבה וטפחה על גבו של ג'ון, שהיה מרוכז לגמרי בהתחמקות מקרני הלייזר הקטלניות שהיו מכוונות לעברו.

"מה?" הוא לחש והסתובב לעברה של רותם.

"שמעתי את המחשבות של קריסטוף ויש לי רעיון איך להימנע מקרב ממושך יותר. תגיד לצוות שיגידו לפליקס שיציע לקריסטוף עסקה חלופית, שבה פליקס מביא לקריסטוף מזון במקום תשלום, וקריסטוף מביא לו את הנשקים שכל כך צריך. אל תגידו לפליקס על המזון, פשוט תזרקו את הרעיון במהלך העסקה, בסדר?"

"זה רעיון טוב, אני אגיד לצוות," חייך ג'ון ומייד הניף את זרועותיו למעלה בכניעה. "חדל אש, חדל אש! אנחנו רוצים להגיע לעסקה. אני מציע לכולם לשמוט את נשקיהם ולהרים את ידיהם כדי שנוכל להסדיר הסכם מתאים בשלווה."

מבולבלים, ניקה ומייקל הורידו את אקדחיהם, דיאנה הרימה את ידיה מעלה ונעצה מבט זועם בניקה כדי שתסיר גם את הרובה שלה ואת סכיניה החבויים. בעל כורחה, ניקה ניתקה גם אותם והניחה אותם על רצפת העץ הנקייה-לשעבר, שעכשיו שברי זכוכית ושלוליות דם פוזרו עליה.

שכירי החרב של קריסטוף נראו המומים אפילו יותר מדיאנה, ניקה ומייקל, אך הורידו גם הם את נשקיהם מגופם, דבר שהפתיע את רותם מאוד. הם אולי לא היו בדיוק נחמדים, אבל היה להם כבוד.

"אני צריך לדבר עם חברי הצוות שלי כדי לקבוע את גבולות ההסכם," אמר ג'ון בקול ברור ומובן ופנה לעבר חבריו שהצטופפו אחד לצד השני במין מעגל צמוד, כדי שלא יהיה שום ספק בתוכן דבריו.

"ג'ון, אתה משוגע? למה נכנעת כל כך מהר? אל תגיד לי שהזמן שלך בכלא ריכך אותך..." התעצבנה ניקה בלחישה הכי רועמת שלה, לא מצליחה להבין את פשר מעשיו. "למרות שלמען האמת, תמיד היית כזה," היא קבעה לבסוף.

"זאת רותם, היא שמעה משהו," החווה ג'ון בראשו לעבר הנערה הנמוכה, שפניה היו חיוורים כסיד מחרדה.

"הקשבתי למחשבות של קריסטוף ושמעתי שהוא ממש נואש למזון, הוא מורעב, באמת, והוא ממש מקנא בפליקס על זה שיש לו יותר כסף. ההצעה שלי, היא להגיד לפליקס שיביא לקריסטוף כמות מסוימת של מנות במקום תשלום עבור הנשקים שהוא רוצה," אמרה רותם בשקט ומעט ביובש, צוברת ביטחון עם כל מילה.

בין המילים, היא שמה לב שלא באמת היה אכפת לה מה קורה לקריסטוף או לפליקס, ולא הצליחה להביא את עצמה לחוש אמפתיה כלפיהם. לא טוב, היא חשבה וסטרה לעצמה, מטאפורית כמובן.

"אני לא באמת סומכת על המיסטיקה שלך, מה אם את משקרת, אה? אנחנו בקושי מכירים אותך ואת הכוחות המסתוריים שלך," תקפה ניקה ושילבה את זרועותיה במחאה.

"אבל אני יכולה להוכיח לך שאני באמת יכולה לשמוע מחשבות," רותם התנגדה, גופה מתחיל להתחמם מלהט הוויכוח.

"כן? נראה אותך!" ניקה אתגרה אותה.

רותם התרכזה ופתחה את אוזניה לתדר מחשבותיה של ניקה. זה לא היה קשה במיוחד, הגיגיה התפרצו מתוכה כמו גלי גאות עוצמתיים, וכל מה שרותם הייתה צריכה לעשות זה להרגיע את גופה, ולהיכנע לזרם...

"את תוהה למה בכלל הצטרפת לצוות, ושהחיים היו הרבה יותר טובים אם היית נשארת במוסקבה עם סבא וסבתא שלך, ושדיאנה לא תגיע לקרסוליים שלה-" רותם פלטה, ואז עצרה בעצמה והסמיקה.

"זה נכון, ניקה?" שאלה דיאנה, מזועזעת.

"כן, זה נכון. היא באמת קוראת מחשבות בסדר?" הודתה ניקה במבוכה.

"לא היית צריכה לפקפק בה," אמר מייקל מעט בצער.

"מייקל אל תזרע לה מלח על הפצעים," הזהירה דיאנה והביטה בשני הצעירים באכזבה.

"אם נחזור רגע לדבר שבאמת התכנסנו לשמו, מה אתם חושבים על התוכנית של רותם?" ג'ון הזכיר את נושא השיחה בעדינות.

"אני חושבת שהיא טובה, אני אדבר עם פליקס עליה, וארמוז לו בעדינות על עניין המנות. אתם בינתיים נשארים במקום ולא עושים צרות, ברור?" אמרה דיאנה, בבירור סולדת מעניין הדיבור עם פליקס.

"ברור," ג'ון הנהן, מבטיח בשם כולם.

דיאנה לא ענתה ופנתה לפליקס, שעמד דחוק בפינת החדר, חסר אונים ומקווה שצוות השכירים שלו יבצע את עבודתם כהלכה. עכשיו, כשהייתה הפסקת אש זמנית, הוא הרשה לגופו הדרוך לשוב לתנוחתו הרגועה הרגילה, ולחיוך הגדול לחזור אל פניו.

"פליקס. אני והצוות שלי דיברנו קצת ביננו, והחלטנו להציע לך להסדיר עסקה עם קריסטוף. אתה תביא לו משהו שהוא צריך, והוא יביא לך את הנשקים. ככה תשלם את החוב שלך אילו, וגם תקבל את הנשקים שלך," הסבירה דיאנה.

"מה בדיוק קריסטוף רוצה?" צחק פליקס באופן מתוח ויבש.

"אני לא יודעת, תחשוב בעצמך. מה יש לך הרבה ממנו ואתה יכול לתת?" דיאנה עודדה אותו, מזמנת את פרצופה התמים ביותר למשימה.

"בואו נראה... בית? אני לא יכול לתת את הבית שלי. בגדים? לא נראה לי שחסר לו את זה. "אוכל?" הוא בטח לא צריך את זה..."

"לא, דווקא אוכל זה רעיון לא רע בכלל," קטעה אותו דיאנה. "למען האמת, הוא נראה לי די כחוש לאחרונה, הלחיים שלו יותר שקועות עכשיו ממה שהן היו כשפגשתי אותו לראשונה."

"דיאנה את אף פעם לא נכשלת בלהפתיע אותי עם חדות עינייך," פליקס החמיא לה.

דיאנה הרימה את גבותיה בקצת וביטלה את המחמאה במשך כתפיים, פליקס מוביל את שניהם לשולחן המשוח בדם קרוש כדי לדבר עם קריסטוף.

"קריסטוף, אני בא ללא כוונות רעות. אני חושב שנוכל לעצור את שפיכת הדמים המיותרת עם עסקה נוחה וטובה שתתאים לשנינו," פליקס התיישב על אחד מכיסאות הקטיפה המהודרים והניח את ידיו על משענותיו הרכות.

"איזו עסקה? אני לא מתכוון למשוך את זה יותר ממה שצריך," סינן קריסטוף וצמצם את עיניו בחשדנות.

"אתה תביא לי את הנשקים, ואני אביא לך אספקות מזון," אמר פליקס בפשטות.

עיניו הקטנות של קריסטוף נפערו בהלם רגעי, אך מייד חזרו למצבן האדיש הקבוע אחרי שהספק התעשת. "מאה אספקות מזון, פרושות לאורך פרק זמן של חודש, ויש לנו עסקה."

פליקס וקריסטוף לחצו ידיים, קריסטוף הביא את אספקת הנשקים לפליקס, ופליקס הבטיח להביא לקריסטוף את אספקות המזון עוד היום בשעת בין הערביים. וכך זה נגמר. לא באלימות, אלא פשוט בהבנה הדדית, וגם קצת שמיעת מחשבות מצידה של רותם.

[][][]

"ידידיי, סייעתם לי מאוד, פתרתם תכך ישן ביני לבין אחד מהספקים המרכזיים בוינה, ועל כך אני מודה לכם," אמר פליקס ברשמיות אחרי שחזרו לביתו עמוסים בנשקים חדשים, והפושע החליט כי מוטב לסעוד כדי לחגוג את הסכם השלום החדש שלו. "איך תעדיפו שאשלם לכם? כסף, או אולי משהו אחר?"

"נשמח למידע," ענתה רותם, מניחה את המזלג התקוע בשניצל הטרי שלה בחזרה לצלחת הזכוכית הלבנה.

"ובכן, איזה מידע?"

"אתה יודע משהו על כליאות האיחוד של אנשים עם יכולות?" שאל ג'ון, מתעלם ממבטיהם המזהירים של דיאנה, מייקל וניקה.

"האיחוד, אנשים עם יכולות..." הוא צקצק בתהייה. "לא שומעים הרבה על דברים כאלה בעולם התחתון. האיחוד זה הטאבו היחיד שקיים אצלנו, אבל יש לכם מזל שאתם מדברים עם פליקס ברגר, כי אם הייתם שואלים מישהו אחר, הוא לא היה כל כך שמח לענות לכם."

"אתה לא אוהב את האיחוד?" עיניה של רותם נאורו בתקווה.

"למדינה שלי, או מה שהיה פעם מדינה, יש היסטוריה עם ממשלות אכזריות וטוטליטריות. אני לא חייתי בתקופה הזאת למזלי, אבל סבא שלי כן, והסיפורים תמיד מעבירים בי חלחלה. בהתחלה כולנו חשבנו שהאיחוד באים כדי לעזור, שהם ישימו סוף למלחמות הנוראיות האלו, ובאמת לא היו מלחמות גדולות מאז 2028, אבל קורים דברים מתחת לפני השטח, שרוב האזרחים לא שמים לב אליהם, אבל לאט לאט, כמו רעל, חודרים לחיינו."

הוא נאנח, והמשיך. "כל הסיורים ברחובות, החיילים האלה שלהם, כל מיני שמועות על אנשים שנעלמים באופן מסתורי. זה אולי לא משפיע על החיים שלנו, אבל בבוא הזמן, זה ישפיע ועוד איך. וכשיתחילו לשים לב לזה, זה כבר יהיה מאוחר מידי. הם כבר השתלטו על הכל."

"אז מה אתה יודע על הכליאות?" הדהדה רותם את שאלתו של ג'ון, מופתעת מעט מסיפורו המרגש והעמוק של פליקס. מופתעת, אבל לא מרגישה אמפתיה... תיקחי את עצמך בידיים! היא נזפה בעצמה, והשיבה את עצמה בחדות למציאות.

"לא הרבה, למען האמת. אני יודע שיש מעבדת מחקר מסווגת, כמובן, לאנשים האלה עם הכוחות, ושהאיחוד רוצה אותם כדי לטאטא כל מיני דברים מתחת לשטיח, להסתיר משהו. ככה עובד האיחוד, כמו מין דיקטטורה סמויה - מסתירים את הדברים הלא נעימים כדי לשמר את הבועה של השלמות שהם כל כך התאמצו ליצור. אני גם מוכן להמר על כל העסק שלי שהחיילים הסיירים נמצאים שם כדי ללכוד את האנשים עם הכוחות," גילה פליקס, מתחיל לחזור לאט לאט לחזותו הנהנתנית הרגילה.

"תודה רבה פליקס," ג'ון הודה לפושע, והניד את ראשו בהוקרה.

"אנחנו נלך עכשיו," אמרה דיאנה, מסתכלת על פליקס במין מבט משונה בין הערכה לבלבול.

"לא לפני שאביא לכם את התשלום שלכם."

"אבל חשבתי שכבר שילמת לנו עם המידע שנתת," תהה מייקל בקול רם.

"כפי שכבר אמרתי, אני חייב לכם, וכל כך מעט מידע לא שווה את התשלום המלא שאני צריך להביא לכם. הנה הכסף שלכם - אלף בינארים. הכל בתוך המזוודה בקבצים ממוגנים, כמובן," פליקס הוציא מזוודת מתכת שחורה וכבדה, עם כמה חורים לשקעים בתחתיתה, כדי שהכסף יוכל לעבור ישירות לכספת האלקטרונית שמייקל תכנת להם.

מייקל לקח את המזוודה מפליקס בזהירות, לא מאמין כי נושא בידיו כל כך הרבה כסף. הוא הודה לפליקס, נפרד ממנו, וחזר עם הצוות לאנדרומדה, מדמיין שלל דרכים בהן יוכל לבזבז את השטרות הדיגיטליים שלו. פוסטר חדש של סטאר וורס, עוד מיגונים לאנדרומדה, האפשרויות בלתי מוגבלות!

אבל ג'ון ורותם חשבו על אפשרויות אחרות לגמרי, ומבט חטוף אחד בין שניהם העביר בדיוק את מה ששניהם חשבו עליו מאז שפליקס גילה להם על מעבדת המחקר של האיחוד.

אז זה היה פרק 6 של אנדרומדה!

ופליקס נהיה טוב! למען האמת, זה לא היה מתוכנן במקור, אבל המונולוג שלו יצא ככ טוב שפשוט הייתי חייב לכלול אותו... הולכים עם הזרם בכתיבה :)

מה אתם.ן חושבים.ות על כיוון העלילה עד כה, ומי הדמות האהובה עליכם.ן? תכתבו לי בתגובות💪🏼💪🏼

ואם אהבתם.ן את הסיפור עד כה, אל תשכחו לשים כוכב⭐ ולשתף עם שאר קהילת וואטפד (כמו שעשתה אנטרפטה המדהימה, כפיים לה👏🏼👏🏼)! אתם.ן קהל נהדר ולא יכולתי לבקש קוראים.ות יותר טובים.ות :))