שכבתי במיטה שלי, והעברתי במוחי את אירועי היום. תום ושחר, זוג צעיר שלא יכול ללדת, באו לאמץ. הם סיפרו לנו שהם מתלבטים אם לקחת אותי, את טל, או את שתינו. אני פתאום צעקתי כשראיתי ג'וק גדול על הרצפה והם החליטו לקחת את טל.

"אלי, אני חייבת לדבר איתך," אמרה לי רקפת בשעה המאוחרת הזו. "מה?" לחשתי לה בחשכה. "בואי נצא לטיול" היא אמרה לי. יצאנו החוצה, התחלנו ללכת. "אלי, אני רוצה לברוח מפה," הפילה עלי את הפצצה. "ואני אסביר. לא טוב לי פה. קודם כל, אני לא מרגישה שמקבלים אותי. אני יודעת, זה לא תירוץ מספק כי אני חדשה פה ועוד מעט יתרגלו אלי. אבל אני לא מרגישה שנכון לי להיות פה. אז מה אם אין לנו הורים? אנחנו יכולות להיות עצמאיות כמו שאנחנו. נסתדר. וגם, אני לא אוהב –" "אנחנו?" קטעתי אותה. "אממ, אני כבר אגיע לזה." אמרה. "ככה. אני לא אוהבת את האנשים פה. מתייחסים אלי לא יפה. זה דיי אותו הדבר, אבל... ודבר אחרון, החומר הלימודי פה בזבל. מלמדים אותנו דברים לילדים מאוד קטנים. תחשבי על זה. את פה מינקות, את לא יודעת מההרמה של החומר הלימודי של ילדים בגילך שם בחוץ. אני ואת יכולות להיות עכשיו בכיתה ה', זה כל כך מעניין, אני מבטיחה לך. נוכל לצאת אל העולם שם בחוץ, ללמוד, לנדוד. זה יהיה מדהים. וכן, אנחנו. אני לא אוכל ללכת בלעדייך. תבואי איתי?" שאלה. "וואו, רקפת, אני צריכה לחשוב על זה" אמרתי לה בעדינות. "בואי נשב" אמרתי. התיישבתי על הדשא הרך, נשענת לאחור. במוח שלי הייתה שיחה ערה בין שני קולות. לברוח?! מה עובר לה בראש?! אמר לי קול אחד. כן, אבל סוף סוף יהיה לך חופש... ניסה הקול השני. שני הקולות ניסו לשכנע אות לבחור צד. שברתי את הראש.

מצד אחר, אני באמת רוצה חופש, ואני לא יכולה לנטוש את רקפת, החברות שלנו תיהרס ככה, לא? אבל לברוח? מה עובר לה בראש, באמת! אין לנו ציוד, אין לנו כסף. אין לנו צרך לברוח. אין דבר העומד בפני הרצון הזכיר לי הקול השני. השאלה היא אם יש בכלל רצון! השיב הקול הראשון. ניסיתי להחליט. "טוב, רקפת, אני חושבת שאני יודעת מה אני רוצה" מלמלתי. "אבל אני עושה את זה רק כי את חברה טובה שלי וכי אני לא –" "את באה?! את באה!" היא התלהבה. "שקט, אמצע הלילה!" נזפתי בה.

"גם אנחנו באות" נשמע קול. מבין הצללים ראיתי שתי דמויות מתקרבות אלינו, ואחרי שהתקרבו עוד יותר זיהיתי את רעות פאר ואת יערה גרין. "הקשבנו לשיחה. ושלא תעזו להגיד לא, כי אנחנו יכולות ככה," אמרה רעות ונקשה באצבעותיה, "להלשין" השלימה יערה. פערתי את עיני לרווחה. רקפת לפתה את מצחה, מתאמצת לחשוב. "טוב" היא אמרה. "תבואו. אבל אתן לא מלשינות" המשיכה רקפת. רעות הכניסה את ידה לכיס. "סגור."

~~~

היי! אני לא נמצאת מהמחשב שלי עכשיו, אז אני לא יכולה ממש להיות פעילה בזמן הקרוב, אבל לא נורא, ממשיכה להעלות פרקיםםםם
אז, רקפת ואלינור בורחות, ורעות ויערה החליטו להיטפל אליהן, מה? מה יקרה? לאן הן ילכו? והאם רעות תלשין?