"נשארה רק עוד אחת" אמרה ציידת כשטיפלנו באמפוזה השנייה ואז היא ניגשה בדאגה לחברתה, שעכשיו ישנה בשק שינה אחרי שקיבלה טיפול. נאנחתי וקרסתי בעשבים. המקל נשמט לי מהידיים ונשכבתי על הגב. "את יודעת שאת ישנה על דשא יבש, נכון?" ג'.ון, נערה בת חמש עשרה ובת דמטר וציידת, שאלה אותי. הרטבתי את השפתיים והנהנתי באדישות. היא פערה את העיניים. "יש כאן חרקים. את יודעת כמה זה מגעיל? כשאת ככה הם יכולים להיכנס לבגדים שלך ו..." ג'ון הצטמררה ונרתעה אחורה. תאליה דפקה לעצמה עם היד על המצח. "ג'ון, לא כולם פוחדים מחרקים ולא כולם ילדי דמטר. אבל ג'וליה, ספרי לי שוב מה קרה." תאליה ביקשה. סיפרתי איך מצאתי את האמפוזה השנייה ואמיליה לידי הקשיבה בעיניים מזוגגות מכאבים. מסתבר שהיא נפלה מקודם בחיפושים שלה ועכשיו הייתה עם תחבושות ברגל אחת וביד אחת ועם בקבוק נקטר ריק מולה. "וניקס שיקרה לי" סיימתי. תאליה ליטפה בהיסח הדעת את הפגסוס שהיה לידינו וצנף  בחוסר סבלנות. "הוא ככה כבר שעות," עוד ציידת, בת אפרודיטה נדמה לי, רטנה וקפצתי בבהלה. "ואפילו דיבור הקסמה לא מרגיע אותו." "שקט" תאליה פקדה והיא השתתקה וחזרה לאכול צהריים. "מה קרה, לוק?" תאליה שאלה את הפגסוס. אמיליה לידי נרעדה משום מה. "לוק?" שאלה. תאליה הסמיקה ולא ענתה לה. אמיליה נשכבה לידי באנחה וחייכתי בעיניים עצומות. המקל שלי היה לידי. "לוק מרגיש משהו" תאליה אמרה. "אבל אני לא יודעת מה- הלוואי שפרסי היה כאן. מה קרה, חמוד?" היא שאלה את לוק שוב וליטפה אותו ברעמה. "חשבתי שלציידות אסור להגיד דברים כאלה" מלמלתי אחרי שאמיליה חייכה לעצמה ואז לחשה לי תוכנית באוזן בעיניים עצומות. "חמוד, מתוק, אהוב, לוק." תאליה האדימה שוב והזעיפה לנו פנים כשהיא מאיימת עלינו בחנית שלה. בת עשרים ושלוש או לאו, עכשיו היא התנהגה שוב כמו בת חמש. "עוד מילה אחת על השם שלו ואתן חוטפות ברק, תוצרת בית." היא רטנה ואני ואמיליה התגלגלנו מצחוק והחלפנו כיף. "ולחברים ואחים ואחיות זה מותר," אמיליה לחשה לי בזמן שעדיין צחקתי ותאליה התרחקה מאיתנו עם לוק הפגסוס כדי לדבר עם ציידות אחרות. "כי הם חשובים לך יותר מבנים." הנהנתי כשאני שותה מים. אמיליה חזרה לשכב בחיוך. "אז..."מלמלתי בשקט שנוצר בזמן שאמיליה זמזמה שיר. "ניקס. מלכודת" אמרתי. אמיליה הנהנה כשהיא עוצמת עיניים. "כן. אבל אין לנו מה לדאוג ממנה- היא בטרטרוס והיא לא יכולה לצאת משם כמו חצויים רגילים. אין מה לדאוג." וברור שעכשיו היה ממה לדאוג: 

האדמה רעדה לפתע ואני ואמיליה התיישבנו בבת אחת, מבוהלות. החזקנו את התיקים שלנו ואני את המקל שלי גם ורצנו לציידות. הגענו מתנשפות ותאליה שוב הייתה עם מבט רציני. "אני לא יודעת מה זה," היא אמרה. "אבל זה לא יכול להיות טוב-" שמענו צעדים ונדרכנו. תאליה נדהמה כשראינו אדם הולך אלינו ואמיליה שמה את היד הבריאה שלה על המצח נגד השמש. "חשבנו שלא תזיק לכם קצת עזרה." אמר הנער שהגיע בהכרזה. אני ואמיליה החלפנו מבטים, אבל תאליה רצה קדימה וחיבקה את האנשים שבאו עכשיו. הם צחקו ובאו אלינו. "האמפוזה השלישית" תאליה הכריזה. "אפשר לחזור הבייתה."

הערת הכותבת:

טוב זה פאנפיק לגורלו של אפולו החמישי(אפילו שהוא עוד לא יצא ואין לי מושג מה קורה בו) עם התעלמות מכל האירועים, זאת עלילה נפרדת כזה

וכן זה פרסי ואנבת'

לול

חג פורים שמח(: מי כאן התחפש למישהו מהדמויות?