"איך ידעתם לאן להגיע?" שאלתי את פרסי, שעף על בלאקג'ק ליד כל הציידות ולידינו. הוא חייך. "חלמתי." אמר. "לא היה לי חלום כזה כבר שנים. אנבת' התפוצצה מדאגה-" "אל תגזים, מוח אצה" אמרה אנבת' מאחוריו. פרסי צחק והיא החטיפה לו בגב. זה רק גרם לו לצחוק עוד יותר. בנים, חשבתי. נראה שאנבת' חושבת אותו דבר, כי היא גלגלה עיניים. "ככה ידענו. טוב, באמת לא היה לנו חלום כזה הרבה זמן, אולי מאז המסע שלנו של השבעה." אנבת' אמרה לנו. הנהנתי בהבנה. "חלמת משהו על ניקס?" ג'וליה מאחוריי שאלה בחשש. הפגסוס שלנו, שהיה לבן כולו ושקראו לו ג'יימס, צהל בעליזות בעודו עף בינתיים. פרסי הנהן לג'וליה. "הוא אמר כן עם הראש," מיהרתי להגיד. "היא עיוורת." הסברתי. אנבת' ופרסי הנהנו. "כן. חלמתי עליה. ואז על אפולו- ואפולו אמר לי לבוא לשדרת האריות." אמר פרסי. הנהנתי בחיוך. אפולו השתנה מאוד. אפשר להגיד שעכשיו היה לנו אל שומר באולימפוס. "חושך..." האמפוזה מאחוריי אנבת' התנשפה מתוך מחלה. אנבת' תמכה בה. "עוד רגע. קודם נחזיר אותך למחנה ואז נחזיר אותך להקטה. או שאתן רוצות לעשות את זה?" אנבת' שאלה אותנו. חייכתי בהיסוס ובלב דופק. יכל להיות נפלא לראות פעם ראשונה את אמא, סוף סוף, אחרי שאני כבר שלושה חודשים במחנה. אבל...טכנית, זה לא המסע שלי- זה המסע של ג'וליה. "אני לא יודעת" אמרתי לבסוף. "מה את אומרת, ג'ול?" שאלתי. "כן" היא אמרה בטון חולמני. "שתינו נביא. ונפגוש את אמא." אז הנהנתי בשמחה ואנבת' הנהנה גם והביאה נקטר לאמפוזה. "זכרונות" פרסי מלמל ואנבת' צחקה. "זה בגלל הרה או בגלל שאתה נזכרת?" שאלה בחיוך. פרסי חייך חיוך ערמומי. "זה היינו הך." אמר. אנבת' נישקה אותו בלחי וחזרה לטפל באמפוזה בעדינות. נשכתי שפתיים וניסיתי להתעלם מהם. הכאיבה לי העובדה שאני אף פעם לא אוכל להיות ככה בציבור- בגלל הומופוביה. אפילו עכשיו ג'וליה ואני נמנענו מקשר הדוק מידי, נקרא לזה ככה, בחברת הציידות וכולם. והיה מביך מידי לדבר על זה. תהיתי בדאגה מה יקרה לנו בסוף. 

לבסוף נחתנו במחנה החצויים שוב, בריאים ושלמים, והלכנו לכירון, שבחן את האמפוזות אחרי שהיו במרפאה בזמן שהפגסוסים נחו באורווה. "הן צריכות ללכת לאולימפוס" אנבת' אמרה לכירון בזמן שהוא בחן אותי ואת ג'וליה עכשיו וזזתי באי נחת. ג'וליה נצמדה אליי. "להקטה." אנבת' הוסיפה. "אני מסכים" כירון אמר בזמן שהורה בידו למר ד' להביא לנו תה. זה נחר בבוז אבל זימן לנו. האמפוזות מיד לקחו ושתו. "אבל קודם אני צריך לדבר על זה עם זאוס. הוא...לא יאהב הפתעות." כירון אמר. "בהחלט" אמרה אמפוזה אחת בעליזות ואז טפחה לג'וליה על הכתף. "ואתן גם צריכות ללמוד איפה אימכן שוכנת." כירון פנה אלינו.  הנהנתי בזמן שג'וליה שתתה תה. "לא בטוח שזה באולימפוס כיום." הנהנתי שוב ואנבת' חייכה בדאגה. "בואו. נלמד עכשיו" אמרה. "כמה שיותר מהר לעשות את זה זה יהיה יותר טוב."  ג'וליה הניחה את התה, אני הנהנתי בהסכמה ויצאנו לשיעור תיאוריה.