למחרת קמתי להמון רעש ודיבורים נרגשים ולחוצים. אמיליה ראתה שהתעוררתי ומיהרה להחזיק בידי ולהוציא לי את מקל הנחייה שלי. פיהקתי ומיהרתי להתאושש ולדבר כמה שפחות. שלחתי לה מבט שואל,כי עוד לא צחצחתי שיניים. "טיפשות שכמונו" אמיליה סיננה ודפקה לעצמה עם היד על המצח. "יש לך מושג כמה נסתבך?" לא ידעתי אם היא שואלת את זה את עצמה או אותי, ופחדתי לדבר. אמיליה הצליחה לחייך אליי. "כמה מהמחנה הפכו לזקנים בגלל האימון שלנו עם הכוכב שלך אתמול. אני סתומה." התבלבלתי. "בהחלט סתומה," טיילור רטנה ואמיליה האדימה. "הם בסדר. כישפתי את כולם חזרה. אבל אמיליה, זה לא היה אחראי מצידך. ולכן את החצויי הבא שיתברר כבן הקטה את תדריכי ותעזרי לו." אמיליה הנהנה בעגמומיות. טיילור הנהנה בכובד ראש. "ואת לא משתתפת באימונים שלנו במשך כשבוע עכשיו, בנוסף." "מה?" אמיליה מחתה. טיילור לא השיבה ויצאה. מישהו כבן עשר הסתכל על אמיליה ברחמים. "תודי שזה מגיע לך." אמר. היא נשפה. "אויי, שתוק כבר, אדיסון." הילד חייך ויצא בעקבות טיילור. "אדיסון?" התפלאתי. "זה היה בצחוק" אמיליה אמרה בעייפות. הסמקתי. כבר חשבתי שהוא צאצא של תומס אדיסון. "אה." מלמלתי. "אני חוזרת לישון" אמיליה אמרה וטיפסה במיטה שלה. "ל...שבוע. אולי זה יעלים את הבושה." צחקתי והיא הצליחה לחייך. "אבל אני אשמה," אמרתי אחר כך בגל של בושה. "לא את לא. לא ידעת מה הולך לקרות, ואת חדשה, אז הכל מופל עליי. את בסדר." היא אמרה. שתקתי במבוכה. "בכל זאת. אני אפצה אותך על זה מתישהו." הבטחתי. אמיליה חייכה אליי מלמעלה. "אם את רוצה. בינתיים, לילה טוב" היא פיהקה והנהנתי והיא התכסתה ונרדמה. חשבתי מה לעשות ובסוף סתם שוטטתי במחנה בשיעמום. הוא נראה ריק בלי אמיליה, ולא רציתי ללכת לאימונים. עד כדי כך הרגשתי אשמה. 

במקום זאת מצאתי את עצמי לבסוף בעליית גג ישנה והתיישבתי על מדרגת עץ בזהירות. נתמכתי במקל הנחייה שלי וחשבתי על אבא. התקשרתי אליו המון באיריס נט ועדכנתי אותו לפחות פעם ביום, אבל עדיין התגעגעתי אליו. קפצתי כששמעתי רעש של צעדים והסתכלתי אחורה. נערה חייכה אליי. "שלום. מי את?" שאלה הנערה. "ג'וליה" אמרתי. "מה את עושה במקום הרפאים הזה?" הוספתי. הנערה צחקה ואז הסתכלה מסביב. "שאלה טובה. אני מניחה שבאתי לקבל רשמים מהאורקל הקודמת." אמרה בקול מהורהר. אורקל? חשבתי. "מה את עושה פה?" פנתה אליי. משכתי בכתפיי. "מי את?" הנערה המשיכה לשאול. "ג'וליה, בת הקטה" אמרתי. "ואת?" הנערה חייכה והושיטה לי יד. לחצנו ידיים. "רייצ'ל אליזבת' דר, בת תמותה." "אז מה את עושה פה?" התפלאתי והחזרנו את הידיים כל אחת שלה. "התשובה טמונה בשאלה" היא אמרה בקול ערמומי. "אני האורקל. אני נותנת נבואות למחנה." הנהנתי. "איך זה עובד?" שאלתי והתחלנו לצאת מהעלייה. "אני לא יודעת, האמת" היא הודתה וסגרה את הדלת כשהיינו בחוץ. "אבל כשזה קורה יוצא ממני עשן ירוק. כמו עכשיו...אויי לא.." היא קרסה ונבהלתי ותפסתי אותה. המקל שלי נפל על המדרגות ושמעתי קול נחשי מצמרר:

"בנות הקסם

וחבורת האלמנות

את השלישייה

יחזירו בצייתנות"