היי אז כמה מכם שאלתם אותי, גם בתגובות וגם בפרטי אם היה זמן קבוע לפרקים כי כמו שזה כרגע... אתם יודעים.
אז אני אשתדל להעלות לפחות פעם בשבוע, בימי שלישי.
אני מצטערת נורא על זה. אני פשוט בקושי בוואטפד מחוסר יכולת וכשאני בוואטפד אני בקושי מספיקה לעבור על התראות ולהעלות. אבל אני מבטיחה לעשות השתדלות.
אוהבת אתכם ואני רוצה לשמוע את דעתכם בתגובות. בבקשה?
3>
~~~~~

"היי דין המנהלת חיפשה אותך, איפה היית?" שאלתי.

"עשיתי סיבוב קטן, מה היא רצתה?" דין ישרה את חולצתה והביטה בי.

"כלום, כעיקרון עברו השעתיים, את יכולה ללכת."

"אה." דין הביטה לצדדים, היינו בחלק החצר שבו איש לא נמצא, מרחוק עוד נשמעה המולת התלמידים. "מה קרה בסוף אז, בערב ההוא?"

"עוד לא יודעים בטוח, אבל המצלמה בידי." אמרתי וחייכתי.

"טוב, תלווי אותי לשער? אין לי כח יותר לחתימות וסלפי אני צריכה לישון." הסבירה ואני הבנתי.

הלכנו לכיוון השער והשתדלנו לא לעורר רעש. ליוותי אותה עד למכונית של הסוכן שלה כשלפתע הופיע מולנו מי אם לא השכן המקסים שלי.

"חכה לי כמה דקות, יש לי משהו לברר." אמרה דין לסוכן שלה בזמן שאני, היא והשכן הלכנו לפינה מרוחקת מחוץ לתחום בית הספר. איזה כיף שיש פינות כאלו גם בחוץ.

הוא נעמד מולנו בעמידה יציבה, רגליו מפוסקות מעט, וחייך אל דין.  "דין פאסי, אני מצטער לבשר לך שבת הזוג הסודית שלך המוכרת גם כ- לי אס טי, בוגדת בך."

דין צחקה והיה קצת הלם בקולה, "מה?"

"והלנה ידעה מזה, ולא סיפרה לך." הוסיף.

"אוקיי, אתה ממש מטומטם." אמרה.

"אני בסך הכל צריך סיפור." פניו השתנו וכך גם טון דיברו.

"ואנחנו בסך הכל לא רוצות לספר לך." עניתי באותו טון.

"אני יודע שללי אס טי יש בת זוג, אני צריך לדעת מי זו, אני לא חושב שהיא הייתה גורמת לאישה של איש שב"כ לבגוד בו."

רציתי לצחוק אבל התאפקתי, דין לא הבינה.

"מה?" מלמלה.

"ולכן, אני לא חושב שהלנה עם לי אס טי. אז בבקשה דין, אני יודע שאת בטח שונאת אותי, ושלי אס טי תכעס עלייך אחר כך, אבל אני צריך קצת חומר מעניין."

"אני באמת מבינה, אבל מהסיפור הזה, אתה לא תשיג חומר מעניין." אמרתי והעפתי מבט לדין, היא הביטה בו במבט מעורער.

ואז כחכחה בגרונה, "תראה, אם אני נותנת לך חומר מעניין על הלהקה 'אמורל 7', אתה עוזב אותנו?"

"תלוי," הוא אמר ועיניו התכווצו מעט, "עד כמה זה מעניין."

"זה מעניין," הבטיחה."רק תגיד לי שאפשר לסמוך עלייך, אני בנאדם שסומך על אנשים אבל אתה צריך להבטיח לי, כי אני באמת ובתמים רוצה לעזור לך להשיג משהו מעניין, כי אני לא בת הזוג של לי-תו אז אנחנו סתם עלולות לשעמם אותך."

הוא בחן אותה. "דברי."

צפיתי בדו-שיח בינייהם, והגנבתי מבטים לצדדים.

"הסולנית הראשית של הלהקה נכנסה להריון מהמתופף שלהם." אמרה בפשטות, תהיתי כיצד היא סתם ככה מסגירה את סודות חברייה, ומצד שני תהיתי האם חבריי הלהקה הזו הם חברייה בכלל, ואם לא אז איך ידעה זאת.

הוא היה נראה מופתע כהוגן. "טוב, אז כרגע אני לא אמשיך לחקור את הזוגיות שלכן, אבל אם יתברר ששיקרת לי, אני אתפור סיפור שלם עלייך, על לי-אס-טי ועל השחקנית ההיא."

דין הנהנה ולאחר מכן הסתובבה והחלה לפסוע לכיוון האוטו, הצטרפתי אליה. כשהגענו לרכב של הסוכן שלה היא הודיעה לו שתחזור כבר בערב לדירה שלה ושהיא תהיה איתי.

רק כשסוף סוף התיישבנו במכונית הקטנה והמקסימה שלי, הרשיתי לעצמי לנשום עמוק ולצחוק. "זה סיפור אמיתי מה שסיפרת לו שם?" שאלתי בזמן שהפעלתי את השיר החדש של לי-תו שיצא הבוקר "מיקה", אף שזה לא כל כך עניין אותי.

"בטח אמיתי," אמרה, "ומגיע למנייאקית ההיא. שתחנק היא והמתופף והתינוק."

הפסקתי לצחוק, "מה קרה?" שאלתי בזמן שהתנעתי את הרכב.

"סתם אני שונאת אותה, היא שכבה איתי פעם אחת."

"אווו, אז למה שונאת?" שאלתי.

"כי היא זרקה אותי יום אחריי." דין אמרה.

"הו באסה. את אוהבת בנות בכלל?"

היא משכה בכתפייה, "לא בדיוק, אני אוהבת טרנסדנג'רים כרגע, זה היה בתקופה שניסיתי… את יודעת איך זה."

צחקקתי, "את האמת שאין לי מושג, לי הייתה הראשונה שלי, בהכל ."

"מה?" דין הופתעה כהוגן.

"כן, נו את מכירה את הסיפור שלנו."

דין משכה בכתפייה, "רגע, זה אומר שבזכות לי הבנת שאת לסבית?"

"לא." עצרנו ברמזור ולכן יכולתי להפנות אליה את ראשי, היא בהתה בזגוגית החלון וידה עברה באיטיות הלוך ושוב על הגלח שלה. פעם גם לי-תו הייתה עושה את התנועה הזו כשהיא הייתה שקועה במחשבות.

"אז?" שאלה באיטיות.

"תמיד ידעתי שאני לסבית, אבל אף פעם לא התאהבתי באף אחת, הייתה אולי בת או שתיים שנמשכתי אליה, אבל חוץ מזה כלום, עד לי." הסברתי, אהבתי לדבר על לי-תו ועלי.

"הו וואו, ממש סיפור רומנטי ומדהים." דין יצאה מהבהייה שלה וצחקה.

המשכנו לנסוע בשתיקה, אני התרכזתי בכביש, אהבתי לנהוג, להרגיש בשליטה על המכונית ולהוביל אותה ואת מי שנמצא בה ליעד. אהבתי לכוון את המכונית ולהיכנס לתוך חניה, אהבתי להאיץ בכביש מהיר, לפתוח חלון ולקבל את כל הרוח בפנים שלי.

אהבתי לעשן במכונית ולנשוף את כל העשן החוצה, שנאתי שלי-תו מעשנת במכונית, שהיא מעשנת בכלל, אבל רק כי פחדתי שזה יגיע לעישון דברים אחרים.

ידעתי שהיא ניסתה כל מיני חומרים כשהיינו צעירות יותר, לפניי שהכרנו. אחרי הכל אני תמיד הייתי שם, צופה בה מרחוק. מכיתה י', הייתי אוהבת לצפות בה בחברת החברים שלה, בהתנהגותה ובאופן המיוחד שבו עשתה דברים. אהבתי אפילו את הצורה בה היא מעשנת, אהבתי כל דבר בה.

אהבתי אותה כי ידעתי שכל דבר שהיא עושה, מתאים לי כל כך, שיעשה בבית שלי. רציתי אותה בתור אישתי, בתור אמא לילד שלי, הדמיון שלי בנה לנו בית ומשפחה קטנה ונחמדה. בו זמנית העיניים שלי רצו עליה מרחוק, שומרות שהיא לא תסתבך מידי, לא תעשה שטויות מיותרות.

בתור נערה, קינאתי קצת בכל הנערות האחרות שהייתה איתן. קינאתי בטירוף בנערה כשלי-תו נשקה לשפתייה ברעבתנות, ופחות קינאתי בה כשראיתי אותה מתפוצצת מבפנים כשלמחרת נשקה לי-תו לשפתיים אחרות.

לא רציתי אותה ללילה אחד, ולכן לא הייתי היצור הכי מאושר בהתבגרותי. ידעתי שהיא המטרה היחידה שלי, זו שהגורל יעד לי, פשוט הרגשתי את זה, ולא שיתפתי בזה אף אחד. הם היו צוחקים, בטוח היו צוחקים, זה נשמע כמו הדבר הכי מפגר בעולם אבל אני פשוט ידעתי שהאישה הזו נועדה לי.

ועם כל האהבה הזו, והדאגה מרחוק, לא עשיתי צעד אחד אליה. בשלב מסוים ניסיתי להאמין שהיא לא תסתכל לכיוון שלי, או במקרה הטוב תשכב איתי פעם אחת, ניסיתי להאמין שמה שיש לי אליה יעבור יום אחד.

אבל אז זה פשוט קרה, נראה היה שהיא התבגרה סוף סוף ושנמאס לה ממשחקים ליליים. ואז פשוט היא דחתה בנות על ימין ועל שמאל, כאלו שנראו לה מושפלות מידי, לא חכמות מספיק, או סתם שיטחיות.

ובמסיבת סוף השנה בכיתה י"ב היא אזרה אומץ להגיע אליי. ישבתי בחוץ ועישנתי, והיא יצאה גם, גם היא כמוני הייתה לבושה בחליפת ערב ולא בשמלה, וזה החמיא לה מאוד.

"הייתי מתחילה איתך, אבל את ניראת ברמה טיפה יותר גבוהה מכל המשחקים האלו." אמרה.

"הרגע עשית את זה בכל מקרה." מלמלתי.

"אוליי, אפשר אש?" ביקשה ואני הדלקתי לה את הסיגריה.

לאחר מכן התיישבה מולי ברגליים מפוסקות בפשטות כמו תמיד, היינו בגן, ברחבה חשוכה עם הרבה ספסלים במעגל, צמודים לקיר.

לאחר כמה דקות שבהן ישבנו, שתקנו, עישנו ובהינו אחת בשניה, החלטתי לשבור את השקט הזה.

"מה את מחפשת לי-תו?" שאלתי.

"אני? מישהי כמוך."

"כמוני? את לא מכירה אותי." חייכתי אליה וחיכיתי לתשובתה, לראות אם יש לה אחת כזו.

אבל היא צחקקה, "בדיוק כמו שאת לא מכירה אותי נכון? ואני יודעת שאת מכירה אותי מעולה, מהצד."

"צודקת." אמרתי.

"אז?"

"אז? אני מכירה אותך." אמרתי וקמתי ממקומי לעברה. "אני יודעת בדיוק מה את צריכה, ובכל זאת." עמדתי ליד הספסל שלה והבטתי עליה מלמעלה, לאחר מכן שלחתי את ידי וליטפתי את פניה בעדינות, מחוספסות הן היו, גיל ההתבגרות. בידי השניה זרקתי את בדל הסיגריה שלי אל הרצפה וגרסתי אותו בנעלי.

נראה היה שזה ממש לא בכבוד שלה אבל היא התאפקה שלא להעיף אותי ובמקום זה לקחה שאיפה מהסיגריה שלה, תהיתי האם היא נהייתה יותר סבלנית כשהיא צריכה להשיג סטוץ', או שהיא באמת משתנה וכבר לא מחפשת מישהי ללילה אחד.

"אני לא מתכוונת להיות איתך ללילה אחד." אמרתי והחלקתי את ידי אל צווארה. היא בהתה בי בעינייה החומות ירוקות שנראו אז חומות יותר מהיום ואז נשפה אל פניי את כל העשן שהיה בפיה וקמה, ידי נשמטה.

"לא לילה אחד הלנה." אמרה כשעמדה לידי, מתנשאת מעליי בשל גובהה, היא הייתה גבוהה ממני אז בראש שלם. "תצאי איתי לבית קפה, את אוהבת קפה."

היא צדקה.

השפלתי את מבטי, "קפה ואז לילה ואז בוקר וביי?"

"לא." אמרה, "קפה עד שתכירי אותי ותגלי שאני לא כל מה שאת חושבת."

"אני יכולה מחר."

היא גיחכה, "היום."

"מתי היום?" גיכחתי בחזרה. השעה הייתה כבר עשר וחצי בלילה.

"עכשיו." אמרה.

השפלתי את מבטי בחיוך ואז החזרתי אותו אליה, "בתי קפה פתוחים עכשיו?"

"אני מכירה אחד שכן." אמרה, חיטטה בכיסייה והוציאה סיגרייה חדשה והושיטה לי, אף פעם לא עישנתי מגולגל אבל נעניתי בחיוב.

לאחר שהוציאה גם אחת לעצמה הביטה בי, "אש?"

"מי מסתובב עם סיגריות בלי מצית?" שאלתי.

"מתברר שאני." אמרה והלכנו משם לשתות קפה.