המשכנו במסע על בלאקג'ק בשתיקה. אף אחד מאיתנו לא רצה להמשיך לדבר, הבנו שהיינו צריכים להגיע לפרתנון כמה שיותר מהר. השמיים התחילו להחשיך. בלאקג'ק צהל. "אנחנו צריכים לעצור ללילה." פרסי הודיע. "בלאקג'ק צריך לנוח, שלא לדבר על כולנו." איימי ואני הנהנו בעייפות. פרסי הורה לבלאקג'ק לעצור על אי קטן בצפון מערב יוון: האי קורפו. בלאקג'ק נחת באיזור שדמה לאחו גדול, ממש על קו החוף. היה אפשר לראות בית או שניים במעלה הגבעה, אבל הם היו רחוקים מאוד. החלטנו שאנחנו צריכים מישהו כדי לשאול אם המקום בטוח. "אל תדאגו, אני אטפל בזה." אמרתי בחיוך. "איך?" איימי שאלה בזמן שהיא סידרה את שק השינה שלה על הדשא הרך. "אתם לא היחידים שיכולים לדבר עם דברים. יש לי חבר פה בסביבה, הוא יכול לעזור לנו."גיחכתי, ושרקתי שריקה צורמת שהידהדה בגבעות. "אח!" פרסי נאנק. "אני חושב שאני שומע צלצלולים!" צחקקתי והבחנתי בדמות שחורה וקטנה מתקרבת אלינו מהשמיים. חייכתי בסיפוק כשהדמות התיישבה על כתפי. "זה... עורב?" איימי שאלה בבילבול. חייכתי לעצמי. 'גבירתי.' שמעתי את העורב במחשבותיי. הנהנתי לאיימי. "זה אלקוס. הוא הציל אותי מכלב שאול כשביקרתי ביוון לפני כמה שנים." הסברתי וחייכתי לפרסי ואיימי בזמן שאלקוס ניפח את נוצות החזה שלו בגאווה, ככה שיערתי. "אלקוס- זה פרסי בן פוסידון, ואיימי בת דמטר. אנחנו במסע לפרתנון ותהינו אם יהיה בטוח להישאר כאן הלילה.." שאלתי אותו. 'יש משפחה ששוכנת עכשיו בבית במעלה הגבעה.' אלקוס אמר והצביע בכנף אחת לעבר בית בעל קומה אחת, שנראה מטושטש מכאן. 'לא תהיה לכם בעיה להתארח. איפה המפה שלכם?' שאל אותי. "פרסי, המפה." אמרתי, ופרסי המבולבל הושיט לי מפה של איזור יוון מהתרמיל שלו 

תודה." אמרתי לו בחיוך, ופתחתי את המפה והנחתי אותה על הקרקע. אלקוס קיפץ על המפה וטייל לאורכה תוך כדי הסברו. 'למשפחה יש סירת קאנו לשלושה. תוכלו לקחת את הסירה ולהפליג כל הדרך לחופי אתונה, ומשם תצטרכו ללכת את הדרך לפרתנון.' הסביר. הנהנתי. "אתה רוצה להצטרף אלינו? אתה יודע, כדי להדריך וכל זה.."שאלתי בתקווה שהוא יסכים. 'לא, גבירתי. אני לא יכול. המשפחה שלי מחכה לי. אבל מתי שתשרקי- אני אהיה מוכן.' הוא אמר, ואלקוס המריא מהכתף שלי. הנהנתי באכזבה ונופפתי לאלקוס שכבר נראה כנקודה שחורה במרחק. " מה זה היה?" פרסי דרש לדעת. חייכתי וסיפרתי להם על כל השיחה, ובסוף פרסי הנהן. "אני וסירות זה הולך יופי." אמר בחיוך. איימי צחקקה. החלטנו שצריך לנסות לבדוק מי גר  בבית, בדיוק כשילדה בת חמש בערך עם שיער חום מתולתל ועיניים ירוקות זורחות דילגה לעברנו עם איש גדול ממנה,  והוא צעד עם מקל הליכה ונראה דומה לילדה בדיוק . "שלום." הילדה אמרה, וחייכה אלינו. "מי אתם?" שאלה. פרסי הסתכל על הילדה, ושם בחשאיות יד בכיס שלו, איפה שהעט/ חרב שלו הייתה. איימי בחנה אותה. "אני לילה, בת-" השתתקתי. אולי זה לא יהיה נכון להגיד שאנחנו חצויים אולימפיים. "אני לילה, זה פרסי וזאת איימי" אמרתי. הילדה הנהנה. "מה אתם עושים פה?" היא שאלה. האיש שהיה לידה בחן אותנו. פרסי זז באי נחת. "אנחנו מטיילים לפרתנון," הוא מלמל. האיש שהיה ליד הילדה חייך אליו. "הפרתנון. מה? לא המקום שהייתי הולך אליו. אבל שמעתי שהוא סגור לשיפוצים," הוא אמר. בחנתי את האיש. היו לו עיניים כמו של האוקיינוס, ועלה לו חיוך קטן. מקל ההליכה שהוא החזיק ביד הבהב מידי פעם משום מה. זה היה מוזר. ,"אתה לא בן תמותה, נכון?" שאלתי אותו, והוא קרץ אליי בחיוך והמקל הפך לקלשון- הקלשון של פוסידון למעשה. פרסי השתנק, ואיימי נרתעה לאחור. 

חייכתי וכרעתי ברך, וגם הם. פוסידון חייך בשעשוע, ועכשיו ראיתי שגם הילדה נראית יפה במידה שלא תיאמן. היא גבהה קצת והיו לה עיניים בצבע טורקיז. "אבא." פרסי מלמל. פוסידון הנהן. איימי בהתה באל הים. "אתה פוסידון?" שאלה. אל הים הנהן לאישור. "אני ולא אחר." אמר. איימי בלעה רוק. פרסי חייך בהיסוס. ""רצינו לעדכן אותכם בכמה דברים" אמרה האישה. "כמו מה?" איימי שאלה. "דבר ראשון, אני אמפטריטה. נעים מאוד." האישה אמרה בחיוך. איימי בהתה בה. הנחתי שהיא חושבת שהיא לא הוזכרה בספרים. צחקקתי ומיהרתי להסוות את זה בעיטוש.  "מה קרה?" פרסי שאל וחזר לעמוד. פוסידון דיווח לנו. "תהיה לכם הפתעה קטנה- חברים מהעבר יבואו לעזור לכם. מייקל אליזבת' וג'ין בצרות, והם צריכים אותכם." הסביר. "חברים מהעבר?" פרסי שאל בתהייה. "מייקל אליזבת' וג'ין?" איימי שאלה. פוסידון חייך והנהן. "אני לא אוכל לעזור יותר. מעייף אותי לנוע ממקום למקום בלי המרכבה- אני לא איולוס." פוסידון אמר ונאנח. איימי פתחה את הפה, אבל מיד סגרה אותו והסמיקה ולא הסתכלה על פרסי. "בהצלחה, ותיזהרו!" אמפיטריטה אמרה, ושילבה ידיים עם פוסידון והם נעלמו בפוף! ולא היו איתנו יותר. בהינו במקום שהם היו לפני רגע. "בואו נלך לישון, אני יהיה במשמרת הראשונה," פרסי התאושש והתיישב מול הים בעקשנות. אני ואיימי החלפנו מבטים, ונכנסנו לשקי שינה.