המשמרת שלי עברה די מהר. נשארתי לפקח על מרקו כל הזמן, (שעדיין לא נזכר מה ראה) אבל לפעמים "הייתי עוברת בחדרים האחרים. נכנסתי לחדר שתיים בדיוק כשמרקו התעורר. הוא נראה מבועת. "מה קרה?שאלתי אותו, והכנסתי את הספר 'הכל לרפואת החצויי' לתיק שלי. "זה חזר ... "הוא מלמל. קימטתי את את  המצח בדאגה. באמת התחלתי לדאוג לו. התקרבתי אליו  והתיישבתי בכיסא שליד המיטה. מרקו בלע רוק. "הוא כאן." מלמל אליי."מי כאן?" דרשתי לדעת.  "לילה? את באה? "זואי  שאלה מפתח הדלת, וקפצתי במקום בבהלה.  נאנחתי ונגעתי ביד של מרקו. "אני חייבת ללכת. תספר לי אחר כך." מלמלתי וקמתי. לקחתי את התיק שלי, ויצאתי  אחריה. הלכתי עם זואי לחדר האוכל, והתיישבנו בשולחן אפולו. שיחקתי עם האוכל שלי בחוסר תאבון כשאחד החניכים המטופלים, שהיה פצוע פחות מהשאר, רץ אל רחבת האוכל. וויל קם ממקומו. "אלכס? מה אתה עושה פה? אתה אמור להיות ב-" התחיל להגיד, אבל אלכס התפרץ לדבריו. "במרפאה! אני יודע! יש שם תקיפה!" הוא התנשף. כל הרחבה השתתקה והחווירה. כירון רץ אלינו. "מפלצות לא יכולות להיכנס לכאן." קיילה גמגמה. "אלא אם כן מישהו מזמן אותן," כירון ציין, וסרק את כולנו במבטו. בלעתי רוק. כל החניכים קמו ורצו אל המרפאה, הביתן שלי בראשם. 

כמה חניכים התאמצו לשמור על הדלת של המרפאה סגורה מהחניכים שרצו לבדוק אם החברים שלהם בסדר. כמה חניכים רצו קדימה עם קשתות שלופות וחיפשו את המפלצת. וביו כמה, כמוני, שבדקו מה שלום המטופלים. נכנסתי לחדר מספר שתיים ומצאתי את מרקו כורע על הרצפה, מחזיק בחרב הסטיגאית שלו ביד רועדת ממאמץ. "תיזהר עם זה." אמרתי והתקרבתי אליו. עזרתי לו להתיישב על המיטה. הוא הזיע ורעד שוב. נתתי לו חתיכת אמבורסיה, והוא בלע בתיאבון בריא. "מי תקף?" שאלתי וליטפתי לו את היד. "הוא." מלמל. נאנחתי וגלגלתי עיניים. ואז שמענו שאגה מהחדר משמאלנו, והקיר שהיה מאחוריי המיטה של מרקו קרס.