קמתי אחרי הנשיפת קונכייה ליום חדש, יום שבת. אני שקעתי במחשבות על החלום על דמטר בזמן שהלכנו לארוחת הבוקר בחדר האוכל.  מרינדה חייכה אליי כל הזמן. הלכנו להקריב חלק מהאוכל לדמטר, וחזרנו לשולחן. "מה?" שאלתי את המדריכה כשהיא הסתכלה עליי בפעם האלף. היא צחקקה. "אני מקווה שאת מוכנה לתפוס את הדגל מתחת למים," אמרה בחיוך. התבלבלתי ושכחתי לרגע מהחלום.  "למה?" דרשתי לדעת. זה לא הופיע בספרים. מרינדה מיהרה להסביר. "כירון הוסיף משחק חדש למחנה אחרי שהמלחמה בגאיה נגמרה, כדי שיהיה יותר כיף עם הרומאים כשהם יבואו לכאן. תפוס את הדגל מתחת למים זה כשאתה נצמד לבן או בת פוסידון שעוזרים לך לנשום מתחת למים, והמשחק הוא בזוגות, לא בביתנים. מי שתופס את הדגל אז הדגל משתנה לביתן שלו. וכל זוג נלחם לפחות במפלצת אחת במהלך המשחק, והאחים הסוסים דגים של כירון שומרים על הדגל איפה שפרסי החביא אותו." סיימה, ונשמה נשימה עמוקה. פערתי את הפה. " הסתכלתי על מג, שהרגה ביצה קשה עם המזלג שלה. "מה?" היא הסתכלה עליי. היא לא נראתה מודאגת מהמשחק במיוחד. "עם מי את משחקת?" שאלתי אותה בטון של 'כאילו דה'. היא משכה בכתפיים והסתכלה לשולחן שלוש.  "אני לא משחקת." אמרה, וחזרה לאכול בשלווה.  שתקתי בדאגה. הלכתי לביתן שלוש בסוף הארוחה, ומצאתי שם את דין בן פוסידון קורא ספר ביוונית עתיקה. ניגשתי אליו בהיסוס והוא הסתכל עליי.  "היי," אמרתי בביישנות. הוא חייך. היה לו שיער שחור חלק, עור לבן ועיניים ירוקות- ים. "אתה יכול-" התחלתי להגיד, אבל הוא קטע אותי תוך סגירת הספר עם סימניה. "להיות איתך במשחק אחרי הצהריים בשש?" שאל, והנהנתי בחשש. הוא צחק. "בטח, למה לא." אמר, וחייך. נשמתי בהקלה. "אתה אלוף, דין" אמרתי לו בחיוך, והוא זז במבוכה במיטה שלו.  

עם מי אלכס?" הוא שאל אותי. מצמצתי. "ברנדון," עניתי. הוא נאנח".   שתקתי. "אז... שנתחיל לתכנן? רוצה ללכת להתאמן על להיות מתחת למים?" הוא שאל אותי, והנהנתי. יצאנו והלכנו לאגם. דין עשה תנועות שבשבת בידיים, ומיד נוצרה בועת אוויר. נכנסנו למים, וניסיתי לנשום והצלחתי. חייכתי לעצמי.  "עכשיו גם יהיו מפלצות?" שאלתי אותו, והוא הניד בראשו ובחן אותי. "את חצוייה חדשה?" הוא שאל, והנהנתי. הוא חייך. "אבל כבר עברתי מסע חיפושים," אמרתי לו. הוא הרים גבה. "כן. גם אני חדש יחסית, אבל אלכס הגיע לפה רק בתחילת החופש הגדול והוא יצא למסע חיפושים כשאני לא." אמר, ועשה פרצוף. "המסע שהיה כיסויי לדבר האמיתי?" שאלתי בהיסוס, והוא הנהן ונראה מתרשם. חייכתי. ואז ראינו שתי נערות, אחת נראתה ממש יפה ואחת נראתה כמו בת פוסידון. הן דיברו בינהן, אבל דין בהה בבת פוסידון והסמיק. שתקתי. "היא אחות שלך מהצד האלוהי," מלמלתי, והוא קפץ. "כן, אבל הצד האלוהי לא נחשב" אמר בנימת התגוננות. חייכתי. "סמנתה!" הוא צעק, ונופף להן. הן הסתכלו עלינו, וסמנתה התחילה לרוץ אז גם קלי נאלצה לבוא. דין חייך אליהן. "היי," סמנתה אמרה לי. חייכתי בביישנות והרמתי את היד. "אני סמנתה בת אפרודיטה, וזאת קלי בת פוסידון." היא המשיכה. שמתי לב שהעיניים שלה היו סגולות. הנהנתי אליה. "אני איימי בת דמטר." אמרתי, וכולנו לחצנו ידיים. קלי חייכה אליי. 

מוכנה למשחק?" שאלה אותי בחיוך. והנהנתי". "איפה ברנדון?" סמנתה שאלה את דין, שמשך בכתפיים. בת אפרודיטה נראתה מאוכזבת בעקבות זה. "אתם חברים?" שאלתי אותה בהתעניינות, והיא הנהנה. דין בהה בקלי, שעשתה פרצוף. "שנצא? משעמם מתחת למים," היא אמרה, וכולנו הנהנו בהסכמה. יצאנו מהאגם, והלכנו במחנה. פגשנו את ברנדון ואלכס, ודין רץ אליהם ושכח מאיתנו. קלי נאנחה. "מה הכוחות של ילדי דמטר?" סמנתה שאלה אותי. חייכתי. "לשלוט בצמחים, לזמן אותם, להשתגר ממקום למקום בעזרת האדמה, ולרפא צמחים ולדעת איזה כל צמח" הסברתי. היא שרקה בהתפעלות. "קראת את הספרים?" שאלתי אותה, והיא התבלבלה, וגם קלי. "איזה ספרים?" הן שאלו אותי. שתקתי. "לא משנה," מיהרתי להגיד. 'אז אדמונד צדק,' חשבתי.  "כמה שנים אתן במחנה?" שאלתי אותן. קלי חייכה. "אני כאן שנתיים." אמרה לי. "אני פה מתחילת החופש הגדול," סמנתה אמרה. הנהנתי. "תראו! יש לי את החרוז של המלחמה בגאיה," קלי אמרה בגאווה, והראתה לנו את השרשרת מחנה שלה. באמת היה שם חרוז קטן עם המון שמות חרוטים עליו ביוונית עתיקה. הנחתי שאלה הנופלים. חיפשתי את השם של ליאו, אבל לא מצאתי.  "אה, את ליאו הורידו כשהוא חזר." קלי הסבירה, והנהנתי. הציור בחרוז של גאיה היה פסל אתנה פרתנוס קטן ויווני ורומאי נלחמים שכם אל שכם. חייכתי בגאווה. סמנתה חייכה אל החרוז, וקלי החזירה את השרשרת למתחת לחולצה. "מה יהיה החרוז השנה?" שאלתי אותן.