הגענו לאורוות, מתנשפות מהריצה ואני גם התנשפתי מהתרגשות. "לילה תצא איתנו למסע," הודעתי לפרסי שהיה שם כבר. הוא בהה בנו. לילה הנהנה לאישור. "טוב." הוא מלמל. "איימי, יש לך חרב או משהו?" הוא שאל אותי. הנדתי בראש. ללילה הייתה חץ וקשת, וטליון קסום. פרסי נאנח. "אז בואו לנשקייה," הוא אמר, והוביל אותנו אליה. פלטתי קריאת התפעלות כשהגענו. לא שיערתי לעצמי כמה זה יפה במציאות כשקראתי."ילדי דמטר טובים מאוד בלחימה בחרב, אז תבחרי לך אחת" הוא אמר לי. הנהנתי, והלכתי לאיזור שהרגשתי שהוא 'קורא' לי. קשה להסביר. לקחתי חרב עם נדן לבן שהיה מצוייר עליה עץ אלון, והצלפתי בה. היא התאימה לי בול והייתה מאוזנת. חייכתי. הסתכלתי על העץ- הוא נראה לחיץ, אבל לא היה זמן לבדוק אותו עכשיו. פרסי חייך אליי. "קדימה, בואו." הוא אמר כששמתי אותה בחגורה הירוקה, וחזרנו לאורוות. המראנו על בלאקג'ק למיחוץ למחנה. לצערנו, מיד תקפה אותנו מפלצת- הידרה. קפאתי על הפגסוס. לא ככה ציפיתי שאני יגיב. פרסי קילל ביוונית עתיקה. הוא שלף את אנקלוסמוס, ולילה הכינה את הקשת שלה ליריה. נזכרתי במה שליאו אמר באחד מהספרים: 'אני מניח שבשלב מסויים מתרגלים לקטע הזה של לחימה במפלצות.' עכשיו הבנתי כמה זה נכון. אני לא הייתי רגילה בכלל, וגם לא ידעתי להילחם. נחתנו, ופרסי רץ ותקף את ההידרה. היא הפכה לאבק, אבל פרסי קפא במקום. הנחתי שקשה לו לשלוח מפלצות לטרטרוס אחרי שהוא היה שם בעצמו. "בוא כבר!" קראתי לו על בלאקג'ק, והוא מצמץ והמראנו שוב.  הסתכלתי על האמפייר סטייט כשהמראנו באוויר. 

כעבור יומיים רצופים של טיסה, הגענו ליוון. בהחלט הייתה שם תחושה של עתיקות ומשהו שונה מארצות אחרות. נחתנו להפסקה קצרה, ודיברתי עם העצים שהיו שם בדרך למסעדה. שאלתי אותם אם הם יודעים מה קורה בפרתנון. 'בטח שאנחנו יודעים' אמר עץ אחד בקול קודר.  חייכתי בהיסוס. 'יש משהו חדש?' שאלתי אותו. הוא נאנח ועלה נפל מענף אחד שלו. למדתי שזה אומר שהמצב לא משהו. 'כן, וזה לא ימצא חן בעינייך' הוא אמר. בלעתי רוק. פרסי בהה בי והפסיק ללכת. "את מדברת עם העצים?" הוא שאל אותי, והנהנתי. לילה גם הסתכלה עליי. "מה הם אומרים?" פרסי שאל. עשיתי סימן של 'רגע', והקשבתי. 'מה קרה?' שאלתי את העץ. הוא נאנח שוב. 'לכדו אותם' נשמע שהוא נאלץ להודות. קפאתי. "מה?" פרסי דרש לדעת. נשמתי נשימה עמוקה. 'איך בדיוק לכדו אותם?' שאלתי את העץ. הוא הזיז את הענפים שלו. 'בקסם. פריבויה רוצה להשמיד את הילדים של האלים הגדולים' הוא אמר לי. פערתי את העיניים באימה. פרסי ולילה בהו בי בשאלה ובחוסר הבנה. השפלתי מבט לרצפה. "מה הוא אמר?" לילה שאלה. נשמתי נשימה עמוקה. סיפרתי להם מה העץ אמר, ופרסי החוויר. "תשאלי אותו אם הוא יודע עוד משהו," הוא אמר לי. הנהנתי. 'אתה יודע עוד משהו?' שאלתי את העץ. הוא שתק. 'כן, אבל שוב- זה לא ימצא חן בעינכם' הוא אמר לי. 'מה?' שאלתי אותו. 'תגידי לפרסי שאלכס גנב את המרכבה. אבל שהוא לא עשה את זה בכוונה! הוא היה מסומם' העץ השיב. התבלבלתי. מי זה אלכס? אמרתי את זה לפרסי, והוא נסוג לאחור. "מה זאת אומרת לא עשה את זה בכוונה?" פרסי שאל. משכתי בכתפיים. "העץ אומר שצפרדע ענקית לקחה את אלכס, השקתה אותו במים רעילים ואז הוא נהיה רשע" אמרתי לו אחרי שהקשבתי לעץ. העץ שתק ולא ענה לי יותר. 

פרסי בהה ברצפת השיש. "אבל מי זה אלכס?" שאלתי. הוא נשם נשימה עמוקה. "אלכס זה אח שלי מהצד האלוהי. היה לו מסע חיפושים גם להביס את הענקים עם סמנתה שהיא בת אפרודיטה וברנדון שהוא בן זאוס להביס את הענקים. חשבתי שגמרנו עם העניין הזה." הוא מלמל. שתקתי.