אני חושב שהסיפור הזה ממש מעניין האמת. אולי אפילו יותר טוב מאש וקרח.

•••

סאני שוכב על המיטה שלו עם מיאו, שישן על החזה שלו, ומסתכל על הכינור שנח בצד השני של החדר. כשהוא חזר הביתה מבית הספר לפני שבוע, אחרי הריב שהיה לו עם סאם, הוא מצא את הכינור על השולחן במטבח עם פתק מאמא.

זה היה די ברור שהיא קנתה את הכינור רק כדי להוכיח שהיא הייתה אמא טובה. לפני כמה ימים סאני שמעה אותה מדברת בטלפון עם מישהו, ולמרות שהוא יכל לשמוע רק את הצד שלה של השיחה, הוא הצליח להבין ששירותי הרווחה רוצים לקחת אותו משם.

לא שאכפת לו באמת. אין לו בשביל מה להישאר פה.

הוא שם לב כשסאם נכנס לחדר שלו - החצוף אפילו לא דפק על הדלת לפני שהוא נכנס - אבל מתעלם.

סאם מכחכח בגרון.

סאני מתעלם.

סאם: היי.

סאני נהיה כועס.

מי סאם חושב שהוא, שהוא יכול להיכנס לבית של סאני בלי הזמנה ואז גם להגיד לו היי?!

סאני: חשבתי שאמרתי שאנחנו לא חברים יותר.

סאם: אני לא אמרתי את זה.

איזה אידיוט סאם. זה הרי ברור לגמרי שהוא לא רוצה להיות חבר של סאני. וגם אם כן, בשביל חברות צריך שני אנשים, וסאני בהחלט לא רוצה לדבר איתו יותר.

אבל אחרי כמה שניות הוא כן פונה להסתכל על החבר הכי טוב שלו לשעבר.

סאני: מה?

סאם: מה?

סאני: מה אתה רוצה?

סאם: הבאתי לך שיעורים.

סאני מסתכל על ערימת הדפים שסאם מחזיק בידיו.

סאני: אנחנו אפילו לא באותה כיתה.

או שכבה, לצורך העניין.

סאם: לקחתי את זה מאחרים.

סאני: אז הם יכלו להביא לי.

סאם: אבל אני לקחתי מהם.

סאני מפנה את מבטו חזרה לתקרה. הוא שונא כמה אידיוט סאם. למה הוא לא מבין שסאני לא רוצה לראות אותו יותר בחיים? הוא אפילו החליט כבר שהוא נושר מבית ספר בשביל לא להיתקל בסאם יותר. זאת הסיבה שהוא לא הלך לבית ספר בשבוע האחרון.

סאני: שים את זה בפח.

סאם: רק כי נגעתי בזה?

ניחוש יפה, סאם, אבל רק אתה מגעיל מספיק לעשות משהו כזה.

סאני: גם אם מישהו אחר היה מביא את זה הייתי זורק את זה.

סאם: הא.

סאני רואה אותו הולך לפח בזווית העין, ושומע אותו מניח את הניירות בפנים. רק כשסאם מתחיל להתקרב אליו סאני מפנה אליו את מבטו לרגע, ואז נזכר שהוא בכלל לא רוצה לראות אותו יותר ומחזיר מהר לתקרה.

סאם מתחיל ללטף את מיאו.

סאני: זה החתול שלי.

טוב, של מארי, אבל עדיין, אסור לו לגעת למארי בחתול!

סאם: הוא אוהב אותי.

סאני משפיל את מבטו אל החתול שעל החזה שלו בניסיון להראות לו את כל הרגשות השליליים שהוא מרגיש בעקבות הבגידה. מיאו אפילו לא מיילל. סאני מחזיר את מבטו לתקרה.

סאם: למה אתה לא בא?

סאני: מה?

סאם: לבית ספר.

כי אתה נמצא שם.

סאני: לא באלי.

סאם לא עונה. אחרי כמה שניות סאני מוריד את מיאו מהחזה שלו ומתיישב. הוא מצליח לקלוט את המבט של סאם לשבריר שניה לפני שהוא חוזר להסתכל על מיאו.

זה בדיוק כמו המבט שהיה על הפנים של מארי אחרי שהוא דקר את עצמו.

סאני נועץ את מבטו במיאו בשביל לא לחשוב יותר על הדרך בה סאם מסתכל עליו.

סאני: כנראה ישלחו אותי למשפחת אומנה.

סאם: מה?

סאני: כנראה ישלחו אותי למשפחת אומנה.

סאם: אין לך הורים?

סאני מתחיל לתהות אם סאם בכלל מקשיב למשהו שהוא אומר לו.

סאני: יש לי. לא אכפת להם ממני.

סאם: הא.

הוא שוב פעם מלטף את מיאו. סאני מפנה את מבטו. הוא לא רוצה לראות איך החתול שלו בוגד בו ככה. בדיוק כמו שאנשים אחרים לא רוצים לראות את בני הזוג שלהם בוגדים בהם.

אהבה זה דבר מוזר.

סאם: אתה כועס עליי?

סאני מהנהן.

סאם: גם אני עלייך.

אז למה הוא כל כך מתעקש לדבר איתו?

סאני: אז אתה מוזמן ללכת.

אבל סאם לא הולך.

סאם: אבל אתה עדיין חבר שלי.

סאני: אמרתי לך, אנחנו כבר לא חברים.

סאם: אבל אני כן.

סאני מכווץ את הגבות.

סאני: זה לא איך שזה עובד.

סאם: מי אמר?

סאני: אתה לא יכול להיות חבר של מישהו שלא חבר שלך.

סאם: לא רוצה.

לסאם באמת היה איי קיו אחד בראש, הא?

שתיקה קצרה.

סאם: מה הם יעשו עם מיאו?

סאני נהיה עצוב.

אוי לא. על זה סאני לא חשב.

סאני: אני לא רוצה לעבור.

סאם: הא. חשבתי שאתה רוצה.

סאני: ברור שלא!

טוב, הוא רצה, אבל הוא לא רוצה לעזוב את מיאו כאן! הוא חייב להישאר!

סאם: חשבתי שלא אהבת פה.

סאני: ברור שאהבתי.

הרי הבית מלא בכל כך הרבה מארי.

סאם: מה אהבת?

סאני לא עונה.

סאם: מה?

סאני עדיין לא עונה.

אחרי שתיקה קצרה סאני מתכוון שלסאם אין כוונות ללכת בקרוב.

סאני: אתה יכול ללכת.

סאם: אני יודע.

סאני: אז למה אתה עדיין פה?

סאם: כי אני לא רוצה ללכת.

סאני: מה?

סאם: כי אתה כועס עליי.

סאני: ואתה כועס עליי.

אז למה לא פשוט לחסוך לשניהם את העינוי?

סאם: כבר לא כל כך.

סאם הוא כזה צבוע.

סאני: למה לא? אני אנוכי.

סאם: גם אני!

סאני: אני התאבדתי.

הטיעון של סאם עובד על סאם, והוא משתתק. אולי עוד טיעונים של סאם יצליחו להבריח אותו לגמרי! סאני ממשיך.

סאני: ואני הוצאתי לעצמי עין. ואני מפחד לרדת במדרגות. ואני הרגתי מישהו.

סאם: וכמעט השארת את מיאו לבד.

סאני נהיה מדוכא.

סאני מסתכל על החתול השחור והקטן על המיטה שלו. הוא בכלל לא חשב על מיאו לפני שהוא ניסה למות! הוא בכלל לא חשב על זה שהוא עומד להשאיר אותו כאן לבד!

הוא מרגיש דמעות מעקצצות בעיניו. גוש חוסם את הגרון שלו. הוא רוצה לבכות הוא רוצה לבכות הוא רוצה לבכות.

אבל הוא לא בוכה.

במקום זה הוא מלטף את מיאו. סאם גם מושיט את ידו ללטף את החתול, וסאני מזיז את ידו במהירות. הוא שונא ללטף חתולים ביחד עם עוד מישהו. גם כל חיה אחרת, לצורך העניין. הוא פשוט מעדיף ללטף חתולים. הוא ניסה ללטף פעם אחת את הארנב של אובי והפרווה שלו גרמה לו לתחושה כל כך לא נעימה, גם בידיים וגם בפנים. אבל הפרווה של מיאו מושלמת.

סאם מפסיק, וסאני חוזר ללטף. אבל בסוף הוא מפסיק ומציץ אל סאם.

סאני: למה אתה עדיין פה?

שתיקה.

סאם: אמרתי שאני רוצה.

סאני: אני לא.

למרות שהוא כבר לא היה כל כך בטוח בזה.

עוד שתיקה.

סאם: בטוח?

סאני לא עונה בהתחלה. הוא לא רוצה לשקר לו, אבל הוא גם לא רוצה להודות באמת. במקום זאת הוא מחליט לענות על מה שסאם לא שאל.

סאני: זה לא עובד אם אתה כל הזמן מתחמק ממני.

סאם מרים את מבטו אל סאני.

סאם: סליחה.

סאני: מאוחר מדי.

סאם משפיל את המבט חזרה. ואז הוא נופל לישיבה על הרצפה. סאני קופץ במקום ומסתכל עליו בעין פעורה, בוהה בו בעודו מתנדנד קדימה ואחורה. עכשיו סאני גם נהיה מודע לגוף שלו, וגם רוצה להתחיל להתנדנד קדימה ואחורה, אבל הוא עוצר בעצמו. הוא לא רוצה שסאם יחשוב שהוא מעתיק ממנו.

במקום זה הוא חוזר ללטף את מיאו בלי להוריד את מבטו מסאם.

סאני ממש לא יודע איך להגיב למה שהוא רואה. רק כשהוא שומע את סאם מייבב עם הראש את הברכיים שלו הוא מנסה לעשות משהו.

סאני: ס-סאם?

סאני קם מהמיטה ומנסה לעשות לסאם בופ בראש. הוא שם לב שסאם רועד. הוא מנסה לעשות לו עוד בופ.

ועוד אחד.

ועוד אחד.

ועוד אחד.

בסופו של דבר סאם מתייחס לנוכחות של סאני ולבופים שלו, ומרים אליו מבט בפנים אדומות.

סאני: ס-סאם?

סאם: מה?

סאני: אתה בסדר?

סאם: א- אתה ש- ש- שונא אותי.

למה סאם נשמע כל כך מקוטע? זה גורם לסאני להרגשה רעה.

סאני: אבל גם אתה אותי.

סאם: אני לא שונא אותך!

סאני: אז גם אני לא!

סאם מייבב אבל לא עונה. סאני צופה בו בשתיקה עד שהוא מצליח להסדיר את הנשימה, ואז מרים את מיאו מהמיטה ומושיט לחבר הכי טוב שלו. סאם לוקח את החתול ומלטף אותו באיטיות. סאני מתרכז בפנים של סאם עד שהוא רואה שכל הרגש נמחק מהן.

סאני: סאם?

סאם: ממ?

סאני: אתה בסדר?

סאם מהנהן.

סאני: בטוח?

סאם מהנהן.

סאני מהנהן גם.

כמה שניות של שתיקה.

סאם: אני בסדר.

סאני מהנהן שוב, וסאם סוף סוף מרים את מבטו להסתכל עליו. אבל אז הוא חוזר להתרכז רק במיאו, וסאני מחליט לחזור לשכב על המיטה ולבהות בתקרה ולחשוב על כל הבעיות שלו בחיים.

סאם: מה אתה עושה?

זה לא ברור?

סאני: כלום.

שתיקה קצרה.

סאם: שיקרתי.

סאני: מה?

סאם: אני לא כועס עלייך יותר.

סאני: למה לא?

סאם: לא יודע.

סאני מפנה את מבטו להסתכל על סאם, שמסתכל ישירות עליו. סאני מפנה את מבטו במהירות.

סאם: ידעת שכעס זה רגש משני?

אולי סאני היה יכול לדעת את זה, אם הוא היה יכול להבין רגשות מההתחלה.

סאני: רגש משני?

סאם: מרגישים אותו רק בגלל רגש אחר.

סאני לגמרי הלך לאיבוד עכשיו. מה זה אומר בכלל?

סאם: זה כמו... אתה כועס רק אם אתה פגוע קודם.

סאני: זה נכון לגבי הכל, לא?

הרי כל רגש מופיע רק אחרי שמשהו קרה.

אבל סאם מניד בראשו.

שתיקה ארוכה.

סאני: אז אני פגוע.

כי האמת? זה נשמע הגיוני. סאני באמת היה פגוע. הוא נפגע מאובי, שלא הסכימה להיפגש איתו. הוא נפגע מסאם, שלא הכחיש את זה שסאני אמר שלא אכפת לו ממנו. הוא אפילו נפגע ממארי, שרק מענישה אותו כל הזמן.

הוא היה פגוע. הוא היה פגוע כל כך.

והוא שנא להרגיש את זה.

סאם: אני יודע.

סאני: זה מרגיש כאילו אתה לא שם כשאני צריך אותה.

הוא לוחש את זה, אבל נראה שסאם בכל זאת שומע.

סאם: א- א-

אבל סאם לא מסיים את מה שהתחיל להגיד, ובמקום זאת מתחיל לבכות. סאני פונה להסתכל עליו במהירות.

סאם: אני לא יודע איך!

סאני מתכווץ מהצעקה.

סאני: מה?

סאם מסתכל עליו בעיניים דומעות.

סאם: סליחה.

סאני כבר ממש לא יודע מה לעשות. אז הוא חוזר להסתכל על התקרה ומנסה לחסום את הרעש של הבכי של סאם. זה גורם לו להרגיש כל כך רע. רע רע רע.

אבל אז הוא מרגיש משהו נוגע בו, והוא משפיל את מבטו. סאם מכורבל לכדור על המיטה שלו. אחרי כמה שניות שסאני מסתכל עליו, סאם מתחיל להתעסק בשיער.

סאם מרים שוב את מבטו לתקרה, ואז עוצם עיניים, מקשיב לנשימות של החבר הכי טוב שלו.

סאני נהיה שמח.