לשבת איתו אחרי כל כך הרבה זמן, מחזיר געגוע מסוג אחר. געגוע שונה. אף פעם לא אשכח את היום שהכרנו לראשונה. היום שבו החיים שלי השתנו לטובה. הייתי כ"כ עצבנית באותו היום, ושום דבר לא הסתדר לי, כמו עוד אחד מהימים הרגילים שלי באותה התקופה. זרקו אותי באחד מהמוצבים שתקועים בחור באמצע המדבר. אפילו שאהבתי להכיר אנשים חדשים, כבר שום דבר לא עניין אותי והייתי להוטה לחזור לבסיס שלי. סיימתי את העבודה שלי וחיכיתי לנהג שיבוא לאסוף אותי. לא לקח הרבה זמן וכבר כמה לוחמים התאספו סביבי - כרגיל. תוך כמה דקות כבר דיברנו כאילו הכרנו כל החיים שלנו. הם הצליחו לגרום לי לחייך קצת, אבל עדיין הייתי במצב רוח רע. שנאתי את החיים שלי, ושנאתי את ההורים שלי אפילו יותר. כל זה עד שראיתי בחור יפהפה. יפהפה זו מילה עדינה מדיי בשבילו. הוא הגיע אחרי סיור עם לוחמים נוספים שנעלמו תוך שנייה. הוא היה נראה כל כך עייף שממש ריחמתי עליו ולמרות שרציתי להמשיך להביט בו, העדפתי שילך לישון. היו עליו מדי ב' מאובקים, נשק והוא חבש כובע טמבל שרק הוסיף למראה שלו. החיוך שלו הפך גדול ושובב כשהעיניים הנוצצות שלו הביטו בי. הוא הוריד את הכובע והעביר את ידו על השיער הקצוץ שלו. "אני מקווה שהם לא מציקים לך" הוא זרק אליי בחיוך והביט אל החברים שלו במבט מאיים קצת. "לא, הם באמת אחלה" החזרתי לו חיוך ופרצתי בצחוק עם החברים הלוחמים החדשים שלי. "דור" הוא הושיט לי את ידו הגדולה והחמה. "שירה" הבטתי לתוך עיניי הדבש שלו שחירפנו אותי לגמרי. הרגשתי שכל העולם סביבי נעצר. המצב רוח הרע נעלם כלא היה. באותו היום מצאתי את המפלט שלי, מצאתי את דור.

אני מספרת לו בקצרה על השנתיים האחרונות שלי, והוא מספר לי על שלו. "למה לא התקשרת אליי לפני שברחת לאילת?" הוא נוזף בי. "עברה בי המחשבה, אבל לא היה לי הלב לעשות לך את זה" הוא אוסף אותי לחיבוק ונושק לשיערי. כמה הבן אדם הזה יכול לספוג את החרא שלי? "את מצחיקה. את יכולה לעשות את זה מתי שבא לך, כמה שבא לך. את תמיד תהיי חלק מהחיים שלי ותמיד תשארי יקרה לי. אני מוכן לעשות בשבילך הכל ואת יודעת את זה" הריח שלו חודר אל אפי וזה מזכיר לי תקופה בלתי נשכחת. "שירה, אני יודע שאת עם עידן.. ואני שמח בשבילך שהכל הסתדר. אבל אל תעלמי לי בסדר? אני רוצה להיות חלק מהחיים שלך. היינו חברים טובים וזה חסר לי" אני מחבקת אותו כ"כ חזק שאני מרגישה שאני מכאיבה לו אבל הוא לא זז ומחזיר לי חיבוק חם ואוהב. "גם לי זה חסר. אני לא אעלם לך מבטיחה. אני אדבר על זה עם עידן בסדר? רק כדי שלא ירגיש מוזר עם זה" אני צוחקת והוא מצטרף אליי. "את מתכוונת שלא יתחרפן".

דור הולך הביתה, ואני חוזרת לבנות. אנחנו לא מפסיקות לדבר.. רעות ובן חזרו, מור עדיין הרווקה הנחשקת והדר עם מתן? מה? "את צוחקת עליי" אני מסתכלת עלייה בהלם. "אנחנו עדיין לא בדיוק ביחד, אבל קורה בינינו משהו" היא מדברת בנבוכות. "אני לא מאמינה, איך לא חשבתי קודם לשדך ביניכם?!" אני כמעט צועקת מאושר. "איך פאקינג לא סיפרת לי את זה?" אני נוזפת בה "מה? חיכיתי שתחזרי.." היא אומרת בתמימות.

אחרי ערב מוצלח אני חוזרת קצת שיכורה ומאוד מאושרת הביתה, צונחת ישר במיטה שלי ושל עידן. "למה אתה לא ישן?" אני שואלת כשרואה שהוא מדליק את המנורה הקטנה שעל השידה שלו ומביט בי בחיוך עייף. "נראה לך שאני אלך לישון כשאני יכול לעשות את זה?" הוא מושך אותי ממותניי ומושיב אותי עליו. אני כבר מרגישה אותו קשה ועומד להתפרץ. הפה שלו מסתער עליי, אני פותחת את פי והוא מחדיר את לשונו. אני משחקת עם שיערו ומשתגעת מהריח החזק שלו. "אני כ"כ אוהבת אותך" אני ממלמלת, אוהבת את המגע שלו עליי. הוא מנשק את צווארי ויורד לאט לאט למטה אל החזה שלי, מוריד את הגופייה שלי בבת אחת ופותח את החזייה.

***הפה שלו צונח על הפיטמות שלי ואני רוטטת בכל הגוף מהיחס האינטנסיבי שהן מקבלות ממנו. הוא מסיים להפשיט אותי, הופך אותי על גבי, ובתנופה אחת חודר אליי. "מצטער, לא יכול להתאפק" הוא ממלמל לתוך פי. אני מחייכת ונאנקת. "זה בדיוק מה שהייתי צריכה" אני כורכת את רגליי סביב מותניו, דוחפת את עצמי לקראתו וגונחת בקול. היד שלו חוסמת את פי במהירות. "שירה, אלון פה. כשנעבור לגור לבד תצעקי כמה שאת רוצה" הוא נכנס אליי בכל הכוח, במהירות שקשה לי לעקוב אחרייה. אני מרגישה אותו עמוק עמוק בתוכי. המתח כבר נבנה בתוך הבטן שלי ואני נאנקת, שורטת את גבו ומושכת אותו צמוד יותר אליי. החזה שלי נצמד לשלו והוא מנשק את פי ברעב. "התגעגעתי אליך, התגעגעתי אליך בתוכי" אני ממלמלת שיכורה מאלכוהול, ושיכורה מאהבה עד שאני קורסת בקול מעומעם לאחר שעידן חסם לי את הפה. הוא מסובב אותי על בטני, מרים את ישבני כלפי מעלה וממשיך לחדור לתוכי עד שהוא גומר בתוכי וקורס עליי. "התגעגעתי יותר" הוא מתהפך על גבו ומושך אותי אליו.***

"איך היה לך עם הבנות?" הוא שואל ומשחק בשיערי. "פגשתי גם את דור. היה ממש כייף" אני מפרטת לו ומרגישה את הגוף שלו מתקשח. "איזה דור?" הוא שואל בכעס, אני עולה עליו וכשאני שרועה על גופו אני מנשקת אותו. "למרות שאתה ממש סקסי כשאתה כועס, אין לך על מה" אני מנשקת את החזה שלו בנשיקות קטנות ויורדת למטה. "איזה דור עוד יכול להיות?" אני שואלת. ***הזיקפה שלו כבר עומדת כמו תורן ואני אוחזת בה ומכניסה לפי. עידן אוחז בראשי ומכתיב את הקצב. "את לא משחקת הוגן. את מספרת לי שפגשת את דור ואז בשביל להשתיק אותי את יורדת לי?" הוא מסיים להגיד וגונח בהנאה. אני מביטה למעלה, עיניו כהות וחודרות לעיניי. אני אוהבת שטוב לו, ואני יותר אוהבת כשאני זו שגורמת לו לטוב הזה. "אני יורדת לך כי אני רוצה להרגיש אותך בתוך הפה שלי" אני לא מפסיקה עד שהוא גומר בתוך הפה שלי וזורק את ראשו אחורה.***

"עכשיו תתחילי לדבר" הוא דורש ואני מצחקקת. "שירה, עכשיו" הוא אומר חסר סבלנות, ואני יודעת שעדיף שלא אשחק איתו במשחק הזה כי הוא ינצח. אני מספרת לו והוא מסתכל עליי בהרמת גבה. "מה? אתה יודע שהוא בחור טוב והוא לא ינצל את ההזדמנות לכלום, אתה סתם מתחיל.." אני מתעצבנת. הוא מזלזל בו. "למה את כועסת?" הוא מנשק את הצוואר שלי ומרים את עיניו אליי בחיוך. "עוד לא אמרתי שום דבר" הוא צוחק. "כן, אבל אני רואה לאן זה הולך. לילה טוב" אני מתנתקת ממנו ומתגלגלת למקומי במיטה. "בואי לפה, תפסיקי לברוח זעפנית שלי" הוא מושך אותי בחזרה. "אני סומך עלייך. אם את רוצה שישאר חלק מהחיים שלך, זה בסדר. אני רק רוצה להיות מעורב בסדר?" הוא מנשק את הסנטר שלי ונושך אותו בעדינות. "אתה רציני?" אני שואלת באושר. "כן, אני רציני" הוא מצחקק. "עכשיו אני אוהבת אותך אפילו יותר" אני מחבקת אותו חזק ויכולה להרגיש שהוא נאנח. אני מכירה אותו ויודעת שהוא עושה מאמצים אדירים בשביל לרצות אותי.

"מה אלון?" אני שואלת כשרואה שהוא רוצה לומר משהו, אבל חוזר בו. "אמא התקשרה.." הוא מדליק לעצמו סיגריה. "ומה היא רצתה?" אני שואלת בסקרנות. "היא שמעה שחזרת, רוצה לבוא לבקר" אני צוחקת עד שקולטת שהוא רציני. "מה אמרת לה?" אני שואלת אותו במבט נוקב. "שזו בחירה שלך" הוא עונה. "יופי" אני אומרת בקול שקט. אני לא יודעת אם אני מוכנה לראות אותה, ואם אני מוכנה לשמוע אותה עכשיו. אני מפחדת שתהרוס פתאום את כל הטוב שנפל עליי.

מה אתן חושבות על הפרק? :) תתכוננו כי הפרק הבא - פרק אחרון 😌