מיתר נכנסת איתנו אל הדירה, מתקלחת ובורחת מהדירה בחיוך. בא לי להרוג אותה. מה היא משאירה אותי איתו לבד? היא לא יודעת שזה מסוכן? אני משאירה אותו לשבת בסלון והולכת להתקלח. אני לוקחת את הזמן, לא רוצה להגיע לרגע שבו אצטרך לשבת מול העומק של העיניים שלו. אני לא יודעת אם אצליח להחזיק מעמד ולא להתמוטט.

עידן

ירדן שיחררה אותי. ביקשה שאוודא מה אני רוצה ורק אז אחזור אלייה. אני יודע מה אני רוצה, אני רק לא יודע מה נכון ואיך נכון לעשות. הצלחתי לפגוע בה, אבל היא כ"כ אוהבת אותי שהיא מוכנה לתת לי את ההזדמנות לבחור. מישהי אחרת כבר מזמן הייתה בועטת לי בתחת ומעיפה אותי לכל הרוחות. הדבר הראשון שהחלטתי שאני עושה זה לרדת לאילת, לראות את שירה.. אני לא מצליח להשתחרר מהעיניים שלה - מהשנייה שעזבתי אותה בוכה בדירה שלה. אני לא יודע מה אני הולך לעשות, הדבר היחיד שאני בטוח בו הוא שאני אוהב אותה! אם אני חוזר הסופ"ש הביתה כשהיא לא שלי, אני מניח לזה. אני אמשיך בחיים שלי.

שירה

כשאני יוצאת לבושה ונקייה אחרי המקלחת אני רואה שהוא יושב על הספה כשידיו מונחות מאחורי ראשו, הוא שקוע במחשבות, אני מכירה אותו מספיק זמן בשביל להבין שאלה מחשבות מטרידות. כשאני מתקרבת אל הספה הוא משתחרר מהן ופונה להביט בי בעיניים נוצצות. "אני מת על הריח שלך" הוא ממלמל ואני מצטמררת ומפסיקה לנשום למשך כמה שניות. הריח שלו חזק יותר משלי, והוא מחרפן אותי. "עידן, מה אתה עושה באילת, ביום שישי?" אני שואלת בייאוש ומתיישבת על ידו, עם מרחק דיי גדול. "לא יודע" הוא מיישר את מבטו לכיוון הטלוויזיה הדולקת. אני נושמת בכבדות ונשענת אחורנית עם הראש. אני מסתכלת עליו למשך דקה ארוכה, בוחנת כל חלק בו. "לא רציתי לנסוע מכאן שבוע שעבר אחרי מה שקרה.. לא הפסקתי לחשוב עלייך לרגע" הוא מודה, עיניו עדיין לא מביטות בי. אני מרגישה את הלב שלי מתכווץ כשאני שומעת את כל זה. אני בולעת את את רוקי ומקשיבה לו, רק מקשיבה, לא מוסיפה דבר. אם אתחיל להגיד את כל מה שעבר עליי מהרגע שיצא מהדלת הזו בשבוע שעבר - זה לא יגמר רק במילים. "אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך או לחשוב עלייך. בכל פעם שהייתי יורד לכאן הייתי מת לפגוש אותך. הייתי מחפש את העיניים שלך בכל מקום" הוא לוקח נשימה ארוכה ולוגם מהבירה שכבר פתח כשהייתי במקלחת. "עד שירדן באה לא הייתי אני.. אני לא יודע אם אלון סיפר לך, אבל הייתי שבור. גם כשהכרתי את ירדן העברתי אותה גיהנום, לא הפסקתי להאכיל אותה חרא. והיא נשארה" אני יכולה להרגיש שהוא אוהב את ירדן, ומה שעשינו לה - אני והוא, כואב לו. "עידן, אתה מכיר אותי. אני לא כזו, אף פעם לא הייתי.. מאז שהלכת לא יצאתי מהמיטה. אני לא יכולה לחזור על הטעות הזו. רואים שאתה אחר, היא שינתה אותך.. היא הצליחה לעשות את מה שאני לא הצלחתי" אני מדברת וקולי הולך ונחלש. אני מרגישה את היד שלו על הכתף שלי, ואני נרעדת לרגע. "את שינית אותי.. כשעזבת אותי" הוא חודר עם עיניו לעיניי ואני בורחת מהן. "אני ואתה זה היסטוריה. הלך לי כאן מצוין עד שהופעת. טוב לי בלעדיך" אני משקרת. אני רוצה שיחזור הביתה, שיחזור לירדן וישאיר את הלב הפצוע שלי להחלמה. אני אוהבת אותו יותר ממה שאני אוהבת את עצמי, ואני לא רוצה להרגיש את זה יותר! רואים שטוב לו עם ירדן, החיים שלו כנראה הרבה יותר רגועים ממה שהיו איתי. מה הוא איבד כאן? מה הוא איבד איתי? הוא מסובב את ראשי בחזרה אליו. הוא קרוב מדיי ואין לי לאן לברוח. אני קמה ממקומי ונעמדת, הוא נעמד אחריי ובכל צעד שאני עושה אחורנית הוא מתקרב אליי. בסופו של דבר אני מרגישה את הקיר צמוד לגבי, הוא סוגר עליי עם ידיו משני צדדי, אין לי לאן לזוז יותר. הפנים שלו קרובות לשלי, ואין לי ברירה אלא להביט בעיניו. "אני יודע שאת עדיין אוהבת אותי. תגידי את זה" הוא אומר בקול מיואש. אני בולעת את רוקי. הלב שלי עומד לצאת מהמקום מרוב אהבה אליו, אבל הפה שלי נשאר דומם. הריח שלו משתלט עליי, העיניים שלו מתבוננות בי בתחינה. אני מסתכלת על שפתיו ורוצה להסתער עליהן, אני רוצה אותו. אני עוצמת את עיניי בחוזקה והוא נאנח בקול. "אני עומד להציע לה נישואים" הוא פולט בקול מתייסר. מבלי לשים לב בוקעת ממני יבבה ואני פורצת בבכי שלא היה בשליטתי. אני מרגישה אותו, את הלב שלי מתכווץ עוד ועוד בכל פעם. הוא נצמד אליי ושואף את ריח צווארי. "שירה.." הוא נאנח, ואני יודעת כמה הוא סובל לראות אותי נשברת ככה. אני מסרבת לפקוח עיניים, לקבל את זה שאהבת חיי עומד להציע נישואים למישהי אחרת. "את יודעת שהלב שלי שייך לך. מילה אחת ממך ואני שלך, לנצח" הוא מנגב עם אגודליו את הדמעות שלי. אני פותחת את עיניי ומחבקת אותו כ"כ חזק, שאני חושבת שאני מכאיבה לו. אני מנסה להירגע מהדמעות, אבל לא מצליחה. פאקינג שנה וחצי שהלב שלי היה מוקף בחומות. מהשנייה שהעיניים שלי פגשו בשלו הם התמוטטו כלא היו. אני לא מצליחה להירגע מהבכי, אנחנו עומדים כמה דקות כשאני לא משחררת אותו לשנייה. "אני אוהבת אותך, אף פעם לא הפסקתי לאהוב" אני מודה ויכולה להרגיש את עידן רועד מעט. הוא אוחז בראשי בשתי ידיו ומנשק אותי. כל החיים שלי אני אוהב אותו, אני לא חושבת שבן אדם יכול לאהוב בצורה כזו פעמיים. אולי אצליח להתאהב בעתיד במישהו אחר, אבל זה אף פעם לא יגיע לעוצמות האלה.

****הוא מרים אותי לעבר החדר שלי, הוא מוריד אותי על המיטה שלי ומשכיב אותי עלייה. השפתיים שלו עוברות על גופי הוא מעיף ממני את הבגדים, ואז את החזייה והתחתונים עד שאני עירומה מתחתיו. "מה עם ירדן?" אני שואלת בחשש, הדבר האחרון שבא לי זה לגרום לו לבגוד בה פעם נוספת איתי. "אין ירדן" הוא עונה בעיניים רעבות וחסרות סבלנות. אני נושמת לרווחה. הוא מסתכל על כל כולי למשך מספר שניות ארוכות ואז מסתער עליי כמו חייה. השפתיים שלו עוברות על שדיי, הוא מוצץ את הפטמות ונושך אותן כמו שהוא אוהב לעשות, וממשיך לעבר הבטן. הפה שלו עובר למטה והוא צולל עם הלשון שלו לתוכי. אני מתפתלת ואוחוזת בשיערו חזק, מושכת אותן קלות וגונחת בקול. הוא מחדיר לתוכי שתי אצבעות ואני מרגישה את הלחץ שמתחיל להיבנות ומאיים להתפוצץ. הוא לא מפסיק עד שמביא אותי לשיא בצעקות. אני נושמת בכבדות, מנסה להירגע מהאורגזמה ואז מפשיטה את עידן. תוך כדי אני מלטפת את גופו ושורטת אותו קלות, הוא משתגע מזה. אני מתרוממת מהמיטה ודוחפת אותו לישיבה. אני עוברת עם שפתיי על צווארו, על חזהו ולאט לאט יורדת אל המפשעה שלו. אני אוחזת בו בידי ומכניסה אותו לפי. בהתחלה סתם מתגרה בו ומלקקת. אני נהנת לראות את עיניו המתייסרות עד שאני מוצצת לו ומעבירה את ידי מעלה ומטה תוך כדי הפעולה. הוא אוחז בשיערי מכניס ומוציא אותו מפי במהירות, אני רואה אותו מתחיל לאבד שליטה ולא מפסיקה עם הקצב. הוא משמיע גניחות שקטות ומתבונן עמוקות בעיניי עד שאני מרגישה אותו גומר בתוך פי ושומעת אותו גומר בקול. הוא מחייך אליי. "התגעגעתי אלייך" הוא נושק לצווארי ואוחז במותניי, מושיב אותי עליו בפישוק. העיניים שלו נהיות רציניות יותר, השעשוע שהיה שם קודם חלף, והוא חודר אליי בבת אחת חזק, ואז אני נעה עליו, מכניסה עד הסוף. אני אוחזת בכתפו וממשיכה לרכב עליו, מחדירה את ציפורניי כשהחדירות שלו מגיעות עמוק מדיי בתוכי. אני גונחת בקול והוא נהנה מזה. השפתיים שלו עוברות אל שדיי ואני אוחזת בגבו ונאחזת בו. אני מרגישה שלמה כשהוא בתוכי. הוא מגיע אל המקום הכי עמוק שלי, לא רק בתוכי אלא גם בתוך ליבי. אני גומרת חזק בגניחה קולנית של שמו וקורסת עליו. הוא מביט בעיניי ואני יכולה לראות את כל האהבה שלו אליי. הוא ממשיך לחדור אליי בחוזקה מלמטה עד שהוא מתפוצץ בתוכי. "אני אוהב אותך, לנצח" הוא ממלמל כשהוא קובר את פניו בצווארי.****

"מה תעשה עם ירדן?" אני שואלת, מצד אחד אני מרגישה רע עדיין עם עצמי שגרמתי לו לבגוד במישהי.  אני הרי סתם עוד איזו אקסית מטורללת. אני לא יכולה לתת לו להציע לה נישואים, חשבתי שאני יכולה לשחרר אותו. אבל כשהוא אמר את המילים האלה, חשבתי שאני מתה. ראיתי נקודות שחורות וכמעט התמוטטתי. הדמעות התפרצו מעצמן. הייתי היסטרית! "אמרתי לך אין ירדן יותר, נפרדנו. היא ביקשה שלא אשגע אותה עד שלא אחליט מה אני רוצה, או את מי אני רוצה" הוא אומר בקול עייף, ושוקע במחשבות. היד שלו מטיילת על גבי מעלה ומטה - אני מתה על ההרגשה הזו של הצמרמורות הקטנות שפוקדות אותי. בייחוד כשזה האצבעות של עידן עליי. "איך יכולתי לתת לך ללכת?" הוא שואל בטון כועס. "יכולתי לגרום לך להישאר אם ממש הייתי רוצה" הוא חושב על הפרידה שלנו מלפני שנה וחצי. הוא מסיט את ראשו אליי ועיניו מביטות בי נוצצות. "אלון סיפר לי שהשתנת. שהפסקת להרגיש" הוא בולע רוק. "שכבת.. עם הרבה גברים?" הוא שואל במבט ממוקד, ואני יכולה להרגיש שרע לו מזה. "זה לא משנה, מה עשיתי.." אני מסתובבת אל הצד השני, בורחת מהעיניים שלו. שכבתי עם הרבה גברים, חשבתי בכל פעם שזה מה שיעזור לי. זה עזר אולי קצת בהתחלה ואחרי זה, זה פשוט היה מגעיל אותי והייתי עושה את זה מתוך הרגל ורצון שזה יעזור. הוא מסובב אותי אליו בחזרה. "אל תברחי ממני. אני לא רוצה שתרגישי חוסר נוחות איתי" הוא רוכן לנשק את פי. "חשבתי שזה יעזור.." אני מנסה להסביר. "לשכוח אותך" אני מודה, ובבת אחת הביטחון שלי נעלם ממני. אני מרגישה קטנה ושברירית לידו. הוא מקלל בעצבנות, ומושך אותי לשכב על החזה שלו. "אני סיימתי עם השטויות. אני כבר לא ילד" הוא אומר בקול מהורהר. "באמת חשבת להציע לה נישואים?" אני שואלת ומרגישה נעיצה בליבי. "החלום שלי זה להציע למישהי אחרת. אבל חשבתי שזה כבר אבוד ושאני לא אראה אותך יותר, אולי רק בחתונה של אלון" הוא צוחק. כן, בסדר.. עד שאלון יתחתן יקח זמן. אני מחייכת. "לא יודע מה חשבתי לעצמי.. אני רק יודע שאני רוצה לעשות סדר בחיים שלי" אני מהנהנת ומצמידה את שפתיי לשלו, מוצצת ומושכת את שפתו התחתונה והבשרנית והוא משחק בשיערי. "את תשקלי לחזור בשבילי הביתה?" הוא שואל בהיסוס, מפחד כנראה לשמוע את התשובה. "אין מה לשקול. אני אחזור בשבילך הביתה" אני מחייכת אליו והוא הופך אותי על גבי ועולה עליי, ממטיר עליי אין ספור של נשיקות רטובות.

מתקרבים אל הסוף ❤