אני מתעוררת לגלות דמות יושבת על קצה המיטה שלי ומביטה בי. תחילה אני נבהלת ואז מבינה שזה עידן ונרגעת. הוא מתיישב קרוב יותר אליי וקובר את ראשו בצווארי, מריח אותי ומנשק אותי שם בנואשות. "אני לא מרגישה טוב" אני הודפת אותו אחורנית ממני בעדינות. אני לא רוצה להיות ביצ'ית, ולהוציא עליו את כל המצב רוח הרע שלי. "מה יש?" הוא שואל במבט מבולבל, נוגע במצח שלי כדי לבדוק אם יש לי חום. "סתם בחילות" אני מתרוממת מעט ויוצאת מהמיטה. "בואי אליי" הקול שלו כל כך רך וחושש, כאילו הוא יודע שאני במצב רגיש ביותר, ושאני עלולה בכל רגע להשתגע ולברוח. הוא מושך אותי מהמותניים ומשכיב אותי מעליו. הוא מביט בי בעיניים חודרות שמנסות לפענח את המחשבות שלי, אבל לא מצליחות. "את ענית ללירז?" הוא שואל בעדינות. לא, סבתא שלי ענתה ללירז. "מי עוד יכול היה לענות לה?" אני עונה בקור לא מכוון, ומתחרטת על זה ממש רגע לאחר מכן. "אני מצטערת, אני סתם במצב רוח מחורבן" אני מתנצלת ונשענת על החזה שלו. הריח שלו חודר לאפי חזק, אני עוצמת את עיניי ומנסה להירגע. "אני יודע, זה בסדר" הוא מנשק לראשי ארוכות. "דיברתי עם אלון" הוא אומר לפתע. הפחד חוזר להציף אותי, ואני מרימה את עיניי אליו במהירות. העיניים שלו רציניות ואני כבר בטוחה שזהו, זה הסוף לחברות שלהם, וזה הסוף ליחסים שלי עם אלון. מה שזה אומר שגם היחסים שלי עם עידן בדרך לסיום. אני אוהבת את שניהם כל כך, אני לא רוצה לאבד אותם. הוא פורץ בצחוק שקוטע את המחשבות הקשות שלי, ומחייך את החיוך היפה שלו - זה שיכול לשבות כל אחת! "הכל טוב יפהפייה נרדמת שלי, תנשמי" אני מרגישה הקלה,  אני נושמת לרווחה כאילו לא נשמתי שנים. "הוא עדיין לא מקבל את זה במאה אחוז, אבל אין לו ברירה" הוא מסביר בהאנחות. אני מחבקת את הגוף החסון שלו חזק, לא רוצה לשחרר. ה' אני כ"כ אוהבת את הגבר הזה!

אני יוצאת אל הסלון, מיד לאחר שצחצחתי שיניים ושטפתי פנים. עידן במטבח, מבשל.. הוא יודע לבשל, אבל עושה את זה לעיתים כל כך רחוקות שאני חושבת שהוא השתגע פתאום.  אני נזרקת על הספה בסלון ומרימה את עיניי אליו כשיוצא אל הסלון. "ואלון?" אני שואלת, לא מבינה לאן הוא נעלם. רציתי לראות אותו, לדבר איתו.. אני רוצה לדעת שהוא לא שונא אותי. נפגעתי ממנו הבוקר כשאמר את המילים שהזכירו לי את המילים של אמא שלי. אני יודעת שזה לא היה בכוונה, וזה היה מתוך כעס שהגיע לי. אז אני אחייה עם זה. "הוא חיכה שתתעוררי הרבה זמן, עד שהוא התייאש. הוא יחזור מאוחר יותר" הוא רוכן אליי ומנשק את שפתיי. נשיקה עמוקה עם הטעם האהוב עליי בעולם והריח מסביב שיכול להשכיח ממני את הכל למשך כמה דקות. הוא מרים אותי, גורם לי לכרוך סביב מותניו את הרגליים שלי. הוא מצמיד אותי אל הקיר. הידיים שלו מלטפות את הגוף שלי בהתגרות והלשון שלו בתוך הפה שלי משחקת איתי, מתגרה בי. הוא שולח את ידו אל דלת הכניסה וסוגר את הבריח, כדי שאם במקרה אלון ישתמש במפתח שלו הוא יצטרך לצלצל כדי שנפתח לו את הדלת. העיניים הכחולות שלו נוצצות מתשוקה ואני אבודה בתוכן. ***הוא שולח את ידיו מטה, מסיר  ממני בחוסר סבלנות את המכנסיים ואז את התחתונים. לאחר רגע אני כבר מרגישה את אצבעותיו בתוכי, נכנסות ויוצאות באיטיות מייסרת שגורמת לי להתפתל. "מהר יותר" אני ממלמלת חסרת אוויר. השפתיים של עידן משתיקות אותי, הן מוצצות את השפה שלי כאילו שהן איזו גלידה. השיניים שלו נושכות קלות את שפתיי, את סנטרי ואז השפתיים שלו מתבייטות על צווארי. אני גונחת כשהוא מגביר את את מהירות אצבעותיו למטה. אני שולחת את ידיי, מנסה להפשיט ממנו את המכנסיים והבוקסר, הוא נעצר ועוזר לי. הוא כבר גדול, זקוף וקשה. מבלי לשים לב אני מרגישה אותו ננעץ לתוכי, ממלא אותי עד הסוף. הוא נע בתוכי במהירות, בנזקקות. כואב לי, כאב טוב של תשוקה.. הגב שלי נצמד חזק יותר אל הקיר, ואני אוחזת בו חזק עם ציפורניי. הרגליים שלי מתהדקות על מותניו חזק יותר. "את עדיין לא מצליחה להבין שאני לא צריך אף אחת כשיש לי אותך" הוא מרים את הסנטר שלי מעט באגרסיביות אל פניו כשהנעיצות שלו אגרסיביות ואני כמעט צועקת באנקה. עיניו חודרות לעיניי באופן מפחיד. הוא יודע שאני מקנאה, הוא סתם אוהב לשאול שאלות מעצבנות כדי להוציא את זה ממני, כשבעצם הוא לא צריך כי הוא קורא אותי כמו ספר. אני לא עונה, כי חלק בי יודע את זה אבל החלק השני נאבק כדי שזה באמת יהיה ככה. הוא לא מסיט ממני את עיניו לרגע, אני מרגישה אותו הכי עמוק בתוכי שהיה לי אי פעם. אני אוהבת את ההרגשה שזה הוא שממלא אותי, מותח אותי. "אני אוהבת אותך" אני אומרת אפוסת כוחות,  אני כמעט ומגיעה אל השיא, ועיניי נעצמות. אני גומרת חזק, בצעקה וקורסת על הגוף שלו. הוא נע לעבר הספה כשהוא עדיין בתוכי, אני רוטטת סביבו ומתכווצת והוא גונח בקללה. הוא גוהר מעליי וחוזר לחדור לתוכי בקצב רצחני. "אני אוהב אותך יותר ממה שאת חושבת" הוא אומר בקול כועס. הוא כועס עליי. הוא גומר בתוכי בחוזקה ומציף אותי תוך כדי כשהוא ממלמל את שמי מספר פעמים.***

אנחנו מתנתקים אחד מהשנייה, מתלבשים במהירות, כי חוששים שאלון יחזור מוקדם מהצפוי. אני בורחת אל השירותים כי אני לא  רוצה להתקל במבט המפחיד שלו. מאיפה הוא לעזאזל יודע מה מתרחש בתוכי? זה מפחיד אותי שהוא יודע לקרוא אותי, כשאני לא מצליחה לקרוא אותו בכלל. אני משתגעת מזה! לבסוף אני חוזרת אל הסלון, אחרי שהתרעננתי, ורואה שעידן ערך שולחן לשנינו בצורה כ"כ מושקעת. זה גורם לי לקפוץ עליו מאחורה ולחבק אותו חזק. הוא מסתובב אליי  בחיוך כובש שגורם לי לנשק אותו בצורה תובענית. אני עדיין לא מאמינה שהוא שלי ושאין יותר סודות. אלון יודע, ומבחינתי זה הכל!

כל הארוחה דיברנו על כ"כ הרבה דברים, ניסינו לא להכניס נושאים כמו 'לירז' למשל, שיגרמו לנו לריב או להרגיש חוסר נעימות. כשסיימנו לאכול, נעמדתי והתיישבתי על ברכיו של עידן בפישוק. אני מביטה בעיניו הכחולות שנראות כ"כ מאושרות ומרוצות, שזה הופך אותי גם לכזו. "אתה מדהים ואני לא מתכוונת לשפוט ולהתייחס אליך בצורה מגעילה רק בגלל העבר שלך. אני אוהבת אותך, בצורה שאני לא יודעת אפילו לתאר אותה, ואני מפחדת שזה לא אמיתי. זו הסיבה שאין לי ביטחון עצמי בכל מה שנוגע אליך. אל תכעס עליי, אני עובדת על זה" אני מדברת בקול שקט, נמנעת מלהביט בעיניו ומתמקדת בשפתיו. הוא מרים אליו את סנטרי, גורם לי להביט ישירות בעיניו. העיניים שלו נוצצות מהתרגשות והוא אוחז במותניי בעדינות. הוא מחייך אליי חיוך קטן. "אם רק היית יודעת כמה חשוב לי להראות לך שאני רציני בנוגע אלייך. כמה אני משתדל שלא לפשל. טוב לי איתך, ולא הרגשתי ככה אף פעם בחיים שלי שירה. את יודעת את זה טוב יותר מכולם. אני מת מפחד לאבד אותך ואני אעשה את הכל בשביל שזה לא יקרה. אבל חשוב ששנינו נשתף פעולה כדי שזה יצליח" הוא מדבר בכנות, שאני אוהבת יותר מהכל. "אלון יודע, וזה אומר שאין יותר סודות ואין יותר שקרים. דף חלק. בנוגע ללירז אני יודע שאת לא יודעת עלייה שום דבר, ואני אספר לך הכל אני מבטיח. אין לי מה להסתיר ממך" הוא מצמיד את האף שלו לשלי ומתחכך בו. העיניים שלו בצבע תכלת והן שואבות אותי לתוכן. "מי היה מאמין אי פעם שזה מה שיקרה לבסוף" הוא מחייך מרוצה וגורם לי לחייך בעצמי. עכשיו כל העולם ידע שהגבר הזה הוא שלי!

עידן והחברים שלו יצאו לשבת בפאב של איתמר, ואלון החליט קודם כל ליישר איתי את ההדורים ורק אז להצטרף אליהם. "היי" אני מנסה לחייך אליו כשהוא מצטרף לשבת איתי במרפסת. סיימתי לעשן שתי סיגריות לפני שהוא יצא אליי, אני פקעת עצבים. "היי" הוא מחזיר בחיוך קטן ונושק לי על המצח ברכות לפני שמתיישב על ידי. "אני מצטער על הבוקר. זה לא משנה מה קרה, לא הייתי צריך לדבר אלייך ככה" הוא מתנצל, והלב שלי פועם בקצב מטורף. זה כן הפריע לי והזיז לי משהו בלב כשהוא דיבר אליי ככה. "אני יודעת שזה לא היה מכוונה רעה, וזה היה כי פשוט רתחת מעצבים. אני מבינה את זה" אני עונה בקול שקט. אני לא יודעת לאן מובילה השיחה, אבל אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים, אני מעדיפה להסתכל על הכוכבים בשמיים. "זאת הייתה חתיכת הפתעה בואי נגדיר את זה ככה. חזרתי הביתה אחרי שרבתי עם הילה, רציתי לדבר עם עידן וראיתי אותך אצלו במיטה" הוא אומר בנימה כועסת ונגעלת. לא יכולתי להחזיק את עצמי וצחקתי מעט בקול רם. "אני אגיב ככה גם כשתהיי זקנה, אבל עצם העובדה שזה עם עידן.." הוא אומר ונעצר. אני יודעת שמליון מחשבות מתרוצצות בראשו והוא לא מוכן לשתף אותי בהכל, בדיוק כמו שאני עושה תמיד. "ואז הבנתי מה קרה פה בכל התקופה האחרונה, כל המצבי רוח, כל המבטים. ראיתי אותם, פשוט לא פירשתי אותם נכון" הוא מדליק סיגריה, ושותק דקה ארוכה. "את ילדה גדולה, ואני לא יכול להגיד לך מה לעשות. כנ"ל גם לגבי עידן. יקח לי זמן להתרגל לזה.. אבל אם הוא יפגע בך הוא ישלם על זה, וזה לא יסתכם רק באגרוף" אני אוזרת אומץ ומביטה סופסוף בעיניו הירוקות שבתוכן מתחוללת סערה. אני מבינה שזה השפיע עליו יותר מדיי. "דבר אחרון שאני הולך להגיד בנושא הזה, כי אני לא יכול לשמור את זה לעצמי. את אחותי הקטנה ואני דואג לך ואדאג לך תמיד. תעמדי על שלך, יש לך אופי של לביאה. אני תמיד אשגיח עלייך מהצד, אבל אני לא רוצה שתהפכי להיות כמו עוד אחת מהבחורות שלו - נואשות ותלויות בו כמו אני לא יודע מה. הלוואי ובסוף יצא שאני טועה בנוגע לשניכם ואת תצליחי לאלף אותו, כי אני חושב שאת כבר בדרך הנכונה" הוא עדיין לא רגוע אבל רואים שמתחיל לקבל ולהבין. הוא פורס את שתי ידיו ומחכה שאבוא לחיקו. אני מחבקת אותו חזק. "תודה! אני יכולה להבין מה אתה עובר ושזו חתיכת הקרבה בשבילך. אני אוהבת אותו, אבל זה אף פעם לא על חשבונך" הוא מהדק את הזרועות שלו עליי ונאנח. "אני לא רוצה שתסבלי, זה הכל. אתם שניכם האנשים הכי חשובים לי בעולם. הוא כמו אח בשבילי ואת אחותי הקטנה. אם אני לא אקבל את הקשר שלכם זה לא יעזור. אתם כבר בתוך זה, שום דבר לא יוכל להחזיר את הגלגל אחורה. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לאחל לכם בהצלחה בקשר הזה ולקוות שהוא יצליח" אני מנשקת את לחיו לפחות מאה פעמים. אלון שוב פעם התגלה בפניי כהאח המושלם. הוא קיבל את זה כמו גבר, למרות מה שהוא באמת חושב עליי ועל עידן. "תודה! אין לך מושג כמה זה חשוב לי וכמה זה משפיע על הכל. תודה תודה תודה" הוא צוחק ומלטף את שיערי ברכות. "עכשיו את חייבת לי המון. תתחילי במסאג'" הוא  אומר בצחוק האופייני לו. "עד כאן" אני צוחקת ונותנת לו מכה קטנה על הכתף. "עכשיו תסלח לי, אבל אני חייבת עוד סיגריה אחת בשביל להרגע מההתרגשות" אלון נאנח בתסכול, ואני מדליקה לעצמי סיגריה ומרגישה מ א ו ש ר ת .