רגע לפני שאני יוצאת מהחדר כשאני מאופרת ולבושה באופן חושפני ומושך, הדלת נפתחת ועידן עומד בפתח. "זוז" אני הודפת אותו הצידה מבלי להעיף מבט בעיניו, ידעתי שהן יכניעו אותי בשנייה. לא רציתי שזה מה שיקרה, הייתי זקוקה להסחת דעת ממנו ומכל הכאב שהוא גורם לי, לפעמים אפילו מבלי שיתכוון. "לאן את מתכוונת ללכת ככה?" הוא שואל בקול מרגיז, והולך אחרי עד לסלון. כולם מסתכלים עלינו, ונראה שלעידן לא אכפת. "לא עניינך. ביי" אני פותחת את הדלת וטורקת אותה כמעט על הפרצוף שלו. כל הגוף שלי התחיל לבעור מרוב עצבים, שוב. הטלפון שלי מצלצל, ושמו של עידן מתנוסס על המסך. אני דוחה את השיחה.

הפעם מור היא זו שהחליטה להוציא רכב. ברגע שיצאתי מהבניין, והתקרבתי אל הכביש, עידן יצא מאחוריי מדלת הבניין. לא נעניתי לקריאות שלו, וכשהרגשתי שהוא מתקרב אליי, כמעט קפצתי מאושר כשהרכב של מור התקרב במהירות עם השירים הרועשים שהיא אהבה לשמוע. "הצלת אותי" אני קוראת בהקלה, ומעיפה מבט הצידה לראות את עידן נועץ עיניים ברכב שהחל להתרחק. "בן זונה" רעות מקללת אותו לאחר שהסתובבה אחורה להביט בו. "הוא אוהב להתעלל בך, אני חושבת שאת צריכה לעשות את אותו הדבר" מור מעירה, ומושיטה את ידה להנמיך את המוזיקה שהייתה רועשת. "בואי נתחיל עם הלילה" הדר מוסיפה בממזריות, כולן פורצות בצחוק ורק אני נשענת אחורנית ונושמת עמוק. לא רוצה לשמוע את מה שיש לו לומר, לא כרגע בכל אופן. לכן אני גם לא טורחת לפתוח את ההודעות שהוא שולח, ובטח שלא לענות לשיחות שלו. "חיי בסרט" אני נושפת בכעס כשאני דוחה עוד שיחה ממנו. כשאנחנו נכנסים אל הבר הקטן, שהוא אחד מהאהובים עליי, מצב הרוח שלי משתנה מעט לטובה. אני רוצה לשכוח, לפחות לקצת זמן, מהכל! המוזיקה ברקע מעולה והיא מכניסה אותנו לאווירה טובה. בבר הזה תמיד הייתה אווירה כייפית וביתית. זה הבר של חבר של אלון, ועידן. שמחתי שהוא כמובן לא יודע שום דבר עליי ועל עידן, אחרת כבר מזמן היה מסגיר אותי לידיים של המניאק הזה. התיישבנו על שולחן גבוה, שהיה ממש קרוב אל הבר. הזמנו שתייה וכמה נשנושים, ורק אז השתחררתי קצת. הדלקתי סיגירה, ובכל שאיפה שלקחתי הוצאתי את הכעס שלי על עידן. החלטתי לא לתת לזה להיות נושא השיחה שלנו ללילה, רציתי להנות איתן כמו פעם. אחרי 3 כוסות של למברוסקו הראש שלי כבר הסתחרר מעט. הרגשתי שהשתייה השפיעה בדיוק כמו שרציתי, לא מעט מדיי ולא יותר מדיי. כשהעפתי מבט לבחון את האזור, ראיתי שעל הבר יושבים איתמר, מנהל הבר ויחד איתו רן. אני מתה על שניהם. את איתמר לא ראיתי המון זמן, ואילו עם רן יצא לי לשבת לא מזמן בדירה, כשאלון ועידן ארגנו את עוד אחד מהמפגשים של החבר'ה שלהם. כשניגשתי אליהם מאחורה, שניהם שתו מהבירה שלהם וצחקו. "היי" אני מסתערת על שניהם בחיבוק. "שירוש נשמה" איתמר מחייך ומסתובב אליי, הוא עוטף אותי לחיבוק חם. רן נושק ללחי שלי ארוכות ומחבק אותי אליו. "מה קורה?" הוא שואל אותי, עיניו בוחנות את פניי, ולרגע עיניו נופלות על החזה  החשוף שלי. ההבעה על פניו הייתה כאילו גילה משהו שלא מוצא חן בעיניו. "אני בסדר, מעולה.." אני משקרת. "מה איתכם? איתמר אותך לא ראיתי הרבה זמן" אני מנסה לשנות את הנושא, אבל ידעתי שרן לא יניח לי. "עבודה עבודה ועוד פעם עבודה" הוא אומר בחיוך קטן. ידעתי שניהול בר, דורש ממנו המון. הוא נמצא במערכת יחסים של כמה שנים טובות, ותמיד תהיתי לעצמי בקשר לזה.. איך חברה שלו מקבלת את זה והאם יש להם הרבה מחלוקות בנושא. "מה את שותה?" הוא שואל אותי. "אני מסודרת, אני כאן עם חברות כבר שעה.. פשוט רק עכשיו הבחנתי בכם" אני מחייכת במבוכה קלה. "ובכל זאת?" איתמר מחייך כשעיניו הכמעט שחורות נוצצות. "למברוסקו" אני מוותרת ועונה. הוא מבקש מהברמן שלו שיביא לי כוס של  למברוסקו ופונה להביט על פניי, הוא מפנה לי מקום ביניהם. לא רציתי לנטוש את הבנות, אבל כן רציתי כמה דקות לדבר עם שניהם, הם חברים של אלון כבר שנים.. ותמיד מצאתי על מה לדבר איתם. "איפה אלון ועידן?" רן שואל בזהירות, כשאומר את שמו של עידן אני מתכווצת מעט. זה מרגיש כאילו מאז אותו לילה במרפסת איתו ועם עידן הוא הגיע לתובנות כלשהם. האמת היא שעכשיו כשאני חושבת על זה, גם לא ניסינו להיות זהירים יותר מדי לידו ואולי קצת הפגנו יותר מדי רגשות מבלי לשים לב. "בבית" אני מרימה את כתפיי, ומנידה בחיוך לאיתמר לאות תודה כשמושיט לי את הכוס. סימסתי לבנות שאשב פה כמה דקות איתם, ואין להן כמובן בעיה עם זה. כשאני מסתכלת עליהן צוחקות ומחייכות, אני מרגישה טוב. כמה כייף לי שיש לי אותן. אם לא הן, כבר מזמן הייתי קורסת! "אה נכון.. גל אמר באמת משהו על זה שהם רוצים לשבת אצלהם היום" רן אומק ולוגם מהבירה שלו ארוכות. הוא מדליק לי סיגריה, ומיד לאחר מכן גם אחת בשבילו. "יש לי מלא עבודה.. כייף לראות אותך יפהפייה! תבואי לבקר" איתמר מחבק אותי חזק, טופח על הכתף של רן ונעלם. "אז מה? מה קורה?" הוא שואל ומתבונן בי בבחינה, בהתחלה בחשדנות ואז בחיוך קטן שאופייני לו. "בסדר רנצ'וק.. מה איתך? איך הולך בעבודה החדשה?" אני שואלת, זוכרת את מה שסיפר לי בפעם האחרונה שנפגשנו. "הולך מעולה" הוא מחייך בשביעות רצון. הוא האריך למעלה מעט שיער, ויש לו בלורית קטנה בצבע חום זהב. הוא מעביר את ידו עלייה, ושוב מפנה את מבטו אליי. "רציתי לשאול אותך עוד אז, מה קורה איתך ועם עידן?" הוא שואל ישר ולעניין. ידעתי שהוא שואל כי אכפת לו משנינו, ולא מחטטנות. ידעתי עוד שהוא לא יספר לאף אחד, ובטח שלא לאלון. תהיתי למי עידן כן סיפר עליי. לא יכול להיות שאף אחד מהחברים שלו לא יודע שום דבר. בלעתי את רוקי, לא ידעתי מה להגיד ומאיפה להתחיל. "יש משהו נכון?" הוא שואל במבט מרגיע יותר, ורך יותר. "אוף.. רן, אל תעשה לי את זה" אני מבקשת ממנו ולוגמת מהכוס שלי. הוא ממשיך להביט בי בשאלה ומתקרב אליי עוד קצת. "נו שירה, אני לא עיוור. קורה משהו נכון?" אני מהנהנת בראשי. "כמה זמן?" הוא שואל, למרות שזה נראה שידע משהו הוא עדיין נראה מופתע. "ממש טרי" אני עונה. אני מספרת לו קצת על היחסים שלי עם עידן, מנדבת לו מידע. "רן, אתה לא יכול לספר בינתיים לאף אחד!" אני אוחזת בידו כמתחננת. "בטח שאני לא אספר, זה משהו שרק אתם צריכים לעשות! אבל למה אתם מסתירים את זה, ועוד מאלון? הוא ישתגע" אני מספרת לרן את מה שקרה היום, והוא לא הפסיק לקלל את עידן. "הבן אדם הזה לא משתנה.. עזבי אותך שירה תתני לו לרדוף אחרייך קצת. רק ככה הוא לומד" הוא זרק ומסיים לשתות מהבירה שלו. 'רק ככה הוא לומד?' זה אומר שמישהי כן עשתה לו את זה  פעם? הוא מקבל הודעת SMS , קורא אותה ואז מרים את עיניו אליי. "בא לך לחזור איתי לשם? הם עוד לא התפזרו" אני חושבת הרבה, עד שאני מסכימה. "אני רק אוודא שאין לבנות בעיה.." אני אומרת לו והוא מחייך בתגובה. אני ניגשת אליהן ומצטערת על כך שאני נאלצת  לנטוש אותן, אבל הן מגיבות בסדר גמור. "זה דווקא טוב, לכי עם רן ותדפקי כניסה. אני הייתי רוצה לראות את הפרצוף של הזין הזה" רעות מתעצבנת, ואז מתחילה לשטוף את עידן בקללות. היא גורמת לנו לפרוץ בצחוק. הקללות שלה הפתיעו אותי, אף פעם לא הייתה לה שפה כל כך מלוכלכת. אנחנו נפרדות בחיבוקים ונשיקות ואני יוצאת משם עם רן.

אנחנו נוסעים עם הרכב שלו, וכל הדרך לא מפסיקים לדבר ולצחוק. כשאני פותחת את הדלת, המבט שלי מצטלב עם של עידן באופן אוטומטי, כאילו שהוא מוכן לקלוט רק אותו. רן מניח את ידו באופן טבעי ולא מכוון על גבי התחתון ואנחנו נכנסים ככה אל הדירה. העיניים של עידן בוהות בי בארסיות, הוא עצבני. אלון ושאר הבנים נעמדים בחיוך וניגשים לרן שמחייך לכולם, נותן לי מבט מעודד ופונה אל החברים שלו. "חיים שלי, הכל טוב?" אלון שואל ובוחן אותי. "איך היה?" ידעתי שהוא מת להעיר משהו על המחשוף העמוק שהיה לי, אבל כמו אח טוב שכבר אילפתי הוא לא אומר דבר. "בסדר.. ישבתי קצת עם רן ואיתמר אח"כ, אז כבר חזרתי איתו" אני מסבירה לו והוא נושק למצח שלי. "לכי תתלבשי" הוא אומר כששפתיו עדיין מרפרפות על העור שלי, כאילו שאני לא אשמע. "אלון" אני מזהירה אותו בצחוק והוא מחייך. "מה? שלא יהיה לך קר" הוא ממציא שקר כלשהו, למרות שיודע שאני לא אאמין. אני פונה אל החדר ונזרקת על המיטה כשאני שוכבת על הבטן. הרגליים שלי מרפרפות בין המיטה לרצפה. דלת החדר שלי נפתחת ונסגרת ואני קופצת מעט בבהלה. "את רוצה להרוג אותי" אני שומעת את הקול שלו, שגם אם לא היה מדבר הייתי מצליחה להריח אותו. יש לו ריח מיוחד שהוא רק שלו, והוא גרם לי כבר להתמכר אליו. לא הגבתי, המשכתי לשכב, הלב שלי פעם במהירות וניסיתי להשתלט עליו. הקול שלו שקט ומאופק, אבל על מי הוא מנסה לעבוד.. אני מכירה אותו טוב מדיי. אני שומעת את רעש המנעול שמסתובב לנעילה, וגם זה לא גורם לי להרים את ראשי ואת עיניו אליו, אבל כן גורם לי לרעוד בציפייה כלשהי. הוא מתיישב על המיטה צמוד אל הרגל שלי, ומוריד ממני את הנעליים. "את לא מתכוונת לדבר?" הוא שואל בגיחוך. אני לא עונה. "יופי, יותר טוב" הוא אומר וגורם לי לחייך וכמעט לצחוק, אבל אני משתיקה את עצמי. "אם אני אראה עוד פעם מישהו שמניח עלייך את הידיים שלו, כבר לא יהיו לו כאלה" הוא אומר עדיין באותה נימה כביכול מאופקת ושקטה. "ואם את חושבת שאני הולך לוותר עלייך, בשביל ספיר או בשביל מישהי אחרת, אז את ממש טועה" הוא ממשיך, והלב שלי מאיים להתפרץ מהמקום. היד שלו עולה במעלה הירך שלי ואז כלפי פנים הירך. אני פולטת אנחה קטנה, אך עדיין לא מסתובבת אליו. הוא ממשיך עם המגע המייסר שלו עליי. הוא מפשק מעט את רגליי ומזיז את התחתונים שלי הצידה, האצבעות שלו עליי מעבירות בי צמרמורות. "אמרתי לך כבר שאת שלי" הוא חודר עם שתי האצבעות שלו לתוכי ואני פולטת צעקה. אני מרגישה את החיוך שמתפשט על פניו. הוא מסובב אותי אליו ועיניינו נפגשות. אני רוצה לתת לו סטירה ולהגיד לו שילך להזדיין, אבל אחרי כל מה שאמר אני שותקת, לא יודעת מה לומר. אני חושבת שאפילו העצבים שלי נעלמו. "אני מאוד מקווה שאף אחד לא התקרב אלייך הלילה.. מה זאת השמלה הזאת? את רוצה לעשות לי התקף לב?" הוא שואל תוך כדי שאצבעותיו נכנסות ויוצאות בחוזקה, גורמות לי להיאנק בשקט. עיניו התחילו לטייל במורד הגוף שלי מהחזה ועד הרגליים. הרגשתי שהוא מלטף אותי עם העיניים. "אתה חתיכת בן זונה על זה שגרמת לי לאהוב אותך כ"כ" אני אומרת בכאב מהול בתשוקה, מביטה בעיניים שלו שהפכו להיות יוקדות, ואז בוחנת את הפנים שלו, כשלבסוף העיניים שלי נופלות על השפתיים שלו. אני מושיטה את ידי ללטף אותו, אני מורידה ממנו את החולצה וחושפת את החזה שלו, אני שולחת את המגע החם של האצבעות שלי שגורמות לו לרעוד. הוא עולה עליי כשיד אחת שלו שומרות על כך שלא אמחץ מתחתיו והשנייה מענגת אותי למטה. הפה שלו נצמד לפניי. "לפעמים כ"כ בא לי לשנוא אותך על מה שאת עושה לי ועל מה שאני מרגיש אלייך. זה היה הופך את הכל לקל יותר" הוא לוחש לאוזני ואז מנשק את פי, לשונו חודרת לפי והיא נעה בקצב שבו חודרות אצבעותיו לתוכי. אני נעה על האצבעות שלו, ונותנת לו לנשק אותי בנזקקות. "גם אני, לפעמים אני באמת שונאת אותך על כל הכאב שאתה גורם לי" אני משיבה תוך כדי האנחות שבוקעות מפי, והוא מתקשח מעליי. "אני מצטער אהבה שלי, כ"כ מצטער" הוא מוביל אותי לסף ואני מתפוצצת. אני גונחת בקול שמושתק על ידי היד של עידן. הוא מחבק אותי ארוכות ונושק על הראש שלי. אנחנו שוכבים כמה דקות בשקט, ואני חושבת בראשי שיש לו מזל למניאק, שבכל פעם אני סולחת לו.. כי מה לעשות? ברגע שאני איתו, אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר. הוא השתלט על הלב שלי והוא לא מתכוון ללכת בזמן הקרוב.