פרק בונוס מס' 2
יום הולדת 24 לאלון...
שירה
אני מפזזת עם עיניי מצד לצד, בוחנת את האנשים שהגיעו לחגיגות יום ההולדת של אלון, יש פה פאקינג מלא אנשים! אני שותה באיטיות מהקש את הוודקה המעורבבת שעולה לי לאט לאט, וגורמת לי להרגיש טיפה יותר טוב. אני רוצה להניח למחשבות, אבל הן לא עוזבות אותי.. אני מחייכת לעבר כל מי שניגש לומר לי שלום, או מזהה אותי. לראות את אלון כ"כ מאושר ומוקף בהמון אנשים שאוהבים אותו - מסב לי אושר גדול. הוא הבן אדם הכי יקר לי בעולם, ואם טוב לו זה מספיק לי.. גם אם האושר שלי לא כ"כ גדול כרגע.
אני תוהה מה דור עושה עכשיו.. מדי פעם הוא דואג לשלוח לי הודעות ותמונות. הוא מעדכן אותי שהוא בסדר והוא מספר לי קצת על הטיולים שהוא עושה - דרום אמריקה נשמעת לי אפילו מדהימה יותר מהסיפורים שלו. המחשבה שהוא פגש או יפגוש מישהי אחרת, משתקת אותי. קשה לי פה בלעדיו, הכל נראה פתאום אחרת ואני נאלצת להתמודד עם הכל לבדי. אני נאנחת בקול ומעבירה את שיערי שנופל על מחשופי, אחורה. אני קמה ממקומי, מחייכת חיוך גדול ומזויף וניגשת לבר. לפחות שיצא משהו מהלילה הזה - אני אשתכר ואז אולי ארגיש טוב יותר.
עידן
אני מחפש אותה בעיניי, רק לפני חצי שעה ראיתי אותה והיא הייתה נראת מבואסת.. בתקופה האחרונה היא עצובה בעיקר בגלל החבר הזין שלה שטס לדרום אמריקה. אני מזהה אותה בין כל החבר'ה של אלון מהצבא. היא במרכז, מרימה עם כולם צ'ייסרים. העצבים מתחילים לעלות לי כשאני רואה אותה מוקפת בכל החרמנים האלה סביבה. השיער הארוך שלה גולש על גבה החשוף, היא לובשת שמלת מיני בצבע כסף. היא שווה, לגמרי שווה. כמו תמיד לא להוטה ללבוש שמלות בעלות בד רב, אלא להפך.. תמיד חייבת לחשוף משהו. אני בודק שאלון לא רואה את המחזה הלא מלבב של אחותו הקטנה וכל החבר'ה האלה מסביבה. הדבר האחרון שבא לי שיקרה זה שהוא יפוצץ אותם במכות, ושהמסיבת יום הולדת שלו תיהרס. "הכל טוב חברים?" אני צועק אליהם, אומנם המוזיקה חזקה מאוד אבל גם הקול שלי לא חלש. המבטים שהם מקבלים ממני הם מזהירים. הם מבינים את המסר, מחייכים במבוכה ומתפזרים. "אוף הרסת לי.." היא ניתלת עליי, על פניה פרצוף חמוץ. העיניים הירוקות שלה מעטרות בריסים שחורים וארוכים, הן מביטות בי ואני נמס מהן. "עכשיו אין לי עם מי לשתות" היא מצחקקת בשיכרון, גורמת לי לחייך רק לשנייה ואז להחזיר את המבט הרציני והכועס לפניי. "את שיכורה" אני אומר באדישות ומחבק אותה אליי באנחה קולנית. "הלוואי והייתי.. אבל אני בדרך לזה" היא מחייכת אליי, נושקת ללחי שלי ומבקשת מהברמן ארבע צ'ייסרים של טקילה. "שניים לי ושניים לך" היא מסבירה וגורמת לי לקבור את פניי בידיי בייאוש.
"את מנסה לשכר אותי?" אני שואל בשעשוע ומחייך אלייה בהרמת גבה. הפסקתי לספור את הצ'ייסרים שאני שותה איתה. "אני לא רק מנסה, אני גם מצליחה" היא צוחקת בחופשיות. לא ראיתי אותה כבר הרבה זמן במצב רוח טוב, ולמרות שאני יודע שיש סיכוי גדול שאצטרך להחזיק לה את השיער כשהיא מקיאה בסוף הלילה, אני לא הורס לה אותו. אני מוצא את עצמי מתעלם מהבחורות האחרות, נעלמתי גם לספיר שלא מפסיקה לשגע אותי בהודעות שהיא שולחת אליי. הבחורה היחידה שכל תשומת הלב שלי מופנת כלפייה הלילה זו שירה. כשהיא אוחזת בידי אני מרגיש את החום בכל הגוף, אני לוהט והכל באשמתה. היא מושכת אותי אל הרחבה בחיוך תמים מצידה, אבל הוא מפתה אותי. היא סקסית, כ"כ סקסית ואני צריך להישאר מאופק כדי לא לעשות משהו שגוי. אנחנו רוקדים, ובכל פעם שהחזה שלה נצמד לשלי אני חושב שאני מת. "אל תהיה כבד, תשתחרר קצת" היא אומרת לאוזני, הריח שלה חודר לאפי והצוואר שלה חשוף לפניי. העיניים שלי יורדות לשפתיה, אל המחשוף שנותן הצצה אל השדיים היפים והמלאים שלה ואני נושך מעט את השפתיים כשאני מדמיין לעצמי כל מיני דברים שצריכים להישאר רק בגדר דמיון. "כדאי לשנינו שלא אשתחרר" אני ממלמל יותר לעצמי וחושב כמה מקלחת קרה הייתה עוזרת לי ברגע זה.
שירה
אני מתחככת בו בכוונה, יודעת שזה דפוק מצידי אבל לא אכפת לי. המוח שלי כבר מזמן לא מתפקד. אני רואה בעיניים שלו שהוא נמשך אליי, ומתחשק לי לקפוץ מאושר. הוא מרחיק ממני את כל הגברים האחרים, ואני אפילו לא צריכה להרחיק ממנו את הבחורות האחרות - כי הוא עושה את זה בשבילי. אני מתפרקת על הרחבה, מוציאה את כל התסכולים שלי, העצבים, הגעגועים לדור שהרגו אותי עד כה.. אבל כשעידן פה איתי, שום דבר מזה לא מזיז לי. "עידן אתה יכול ללכת להנות עם החברים שלך, כבר הפחדת פה את כל הגברים ואף אחד במילא לא יעז להתקרב אליי" אני נצמדת אליו, אוחזת ביד אחת בעורפו ואומרת לאוזנו. אני לא רוצה שילך לבחורות אחרות.. אבל אני לא יכולה לכפות עליו להישאר איתי. חוץ מזה שאני חייבת לתפוס מישהו ולפרק אותו בנשיקה לוהטת, כדי להפיג קצת את כל הפנטזיות שלי כלפי עידן. הוא מתבונן בעיניי בעיניים בורקות ומחייך. "אני לא זז ממך הלילה שירה, אז תשכחי מזה" הוא אומר בכנות ומלטף את שיערי. אני מרגישה את העיניים שלו כשהוא בוחן חלקים ממני לעומק, בכל הפעמים שזה קרה הוא עשה זאת בצורה לא גלויה - אבל אני הרגשתי. "יופי, כי אתה הכי חתיך כאן.. כאילו אתה ואלון" אני צוחקת למשך כמה שניות. "וזה מחמיא לי שאתה כאן איתי" אני אומרת ברצינות של שתי שניות שנעלמת והגרסה השיכורה שלי שוב משתלטת עליי. "בוא נלך להוריד עוד איזה שוט" אני מושכת אותו ואפילו לא מחכה לתגובה.
כולם שיכורים מסביב, ואף אחד לא שם לב לשנינו. אף אחד מלבד ספיר והבחורות האחרות. "עידן" ספיר נעמדת עם ידיים על המותניים. "חיפשתי אותך שעה" היא צועקת. "הייתי כל הזמן פה" הוא מגחך וגורם לי להחניק חיוך. "החלטת להיות בייביסיטר הלילה?" היא כועסת, וגורמת לי לכעוס גם. עידן מביט בעיניי במבט מרגיע שנייה לפני שאני עונה לה, ועוד איך עונה. אני שותקת בשבילו. "ספיר תשתחררי ממני, אין לי כוח אלייך" הוא עונה לה בחוסר חשק ומתעלם ממנה. "אל תתקשר אליי כשתהיה חרמן מת בסוף הלילה, אני לא אבוא" היא מאיימת עליו, ואני בטוחה שהיא סתם זורקת איומים. זה ברור שאם יתקשר אלייה היא תרוץ אליו. "אני אזכור את זה" הוא צוחק ומסובב אלייה את גבו. היא משנה טקטיקה ונצמדת אל גבו, מתחשק לי למשוך אותה מהשיער ולהרחיק אותה ממנו. 'הוא לא שלך שירה, צאי מהסרט' אני חושבת לעצמי. אני מתרחקת מהם, לא בטוחה שאני רוצה להיות צלע שלישית במערכת היחסים המוזרה שלהם. התסכול שלי חוזר, ואני לא מצליחה להיפטר ממנו. אני מצטרפת אל החברים של עידן ואלון ברחבה, ומרחיקה את המצב רוח העכור שהחליט להשתלט עליי בשביל אלון. "את האחות הכי מושלמת בעולם" הוא צועק ומביך אותי בפני החברים שלו. הוא שיכור, בדיוק כמו כולם ואני מחייכת אליו באהבה. "אוהבת אותך" אני לוחשת לו ללא קול. "אוהב אותך יותר קטנה שלי" הוא אומר לאוזני ומחבק אותי אליו. "אתה נהנה?" אני שואלת והוא מהנהן בחיוך מאוזן לאוזן. "אם לא אהיה באזור בקרוב, תדע שהלכתי הביתה" אני מעדכנת אותו והבעת הדאגה משתלטת על פניו. "איך תחזרי?" הוא שואל וגורם לי להחמיץ את פניי. "במונית.." אני נמנעת מלריב איתו. הוא תמיד דואג לגביי. אני בת 20, אני יכולה לדאוג לעצמי. "תשלחי לי הודעה כשתהיי בבית שלא אדאג" הא מבקש ואני מנידה בראשי להסכמה.
"לאן נעלמת?" עידן מופיע מולי, הוא כועס. "לא רציתי להפריע" אני מסבירה. "את אף פעם לא מפריעה" הוא מחבק אותי אליו ונושק לראשי ברכות. "ספיר יודעת להציק כשהיא רוצה" הוא אומר בעצבנות. הראש שלי מסוחרר, ואני מנסה להסתיר את זה שאני בקושי הולכת על שני רגליי. לא האלכוהול אשם בהכל, גם לעידן יש חלק נכבד בזה.. הקירבה אליו מסחררת אותי. "הגיע זמני לפרוש" אני מעדכנת אותו. "זהו? פשוט לא הספקת לשתות את כל השתייה בבר.." הוא מקניט אותי בחיוך ואני פורצת בצחוק. "בהזדמנות אחרת" אני צוחקת. "בואי, אני בא איתך. שבי פה" הוא מוצא לי מקום לשבת עליו. "אני רק אפרד מכולם ואבוא" האצבעות שלו מלטפות את כף היד שלי, זרמים נעימים מציפים אותי. אם רק חברות שלי היו פה איתי.. הן בטוח לא יאמינו לי כשאספר להם מחר על הלילה המוזר שעבר עליי עם עידן.
עידן
"אני רואה שאתה חוגג כמו שצריך" אני טופח על גבו של אלון, שמוקף בכמה בחורות שוות. "בוא תצטרף" הוא קורץ לי אבל אני נאלץ לוותר. "אני חוזר הביתה, בדרך גם אדאג לשירה שתרד בבית" אני יודע שהוא דואג לה בטירוף, ושזה מוריד לו כרגע אבן מהלב. "תודה רבה אחי" הוא מחבק אותי וההקלה שוטפת את פניו. "באהבה אחי, נתעדכן מחר" אני צוחק כשאני בוחן את הבחורות לעומק. אחת יותר יפה מהשנייה. אני נפרד משאר החבר'ה, ומתחמק מהבנות כדי שספיר לא תראה אותי. היא לפעמים כמו קרצייה. אני רואה בחור שעומד על יד שירה ומדבר איתה ונתקף בזעם ובקנאה שלא ידעתי שקיימת בתוכי. "מה?" אני שואל במבט עצבני כשאני נעמד על יד שניהם. "אמרתי לך" שירה אומרת לבחור וצוחקת. "מצטער גבר" הוא הולך במהירות, לא לפני שנותן לשירה סריקה נוספת. "בן זונה" אני מסנן בכעס. "אי אפשר להשאיר אותך שנייה אחת לבד, הגברים האלה כמו עלוקות" אני אומר בזעם. "כאילו שאתה לא כזה" היא דופקת לי מבט. זה נכון, אבל הבחורות האחרות הן לא שירה.
אני מסטול.. הרבה זמן שלא השתכרתי ככה. הכל תודות לשירה. "את רואה למה גרמת? שנינו לא יכולים ללכת כמו בני אדם" אני אומר כשהיא נאחזת בי, היד שלי עוטפת את המותן הצרה שלה. "תגיד תודה.. אין על ההרגשה הזאת" היא עוצמת עיניים לרגע. אני בולע את הרוק. אני לא יודע איך הצלחתי להתאפק כל הלילה. אם זו לא הייתה שירה, כבר מזמן היא הייתה שלי, צועקת את השם שלי.. אנחנו נכנסים למונית, שנינו מאחורה. שירה קורסת על החזה שלי, גורמת לגוף שלי לכאוב מרוב שהוא רוצה אותה. אני נותן לנהג את הכתובת שלי ואנחנו נוסעים לדירה שלי ושל אלון. כל הדרך שקטה, אני בטוח שהיא נרדמה אבל נראה שהיא שקועה במחשבות. היד שלה נעה על החזה שלי - הלוך ושוב, הלוך ושוב.. היא הורגת אותי. כשאנחנו מגיעים היא נראת קצת מופתעת. "למה לא עצרנו אצלי?" היא שואלת ובקושי עומדת על רגלייה. אני אוחז בה לתמיכה. "סתם מיותר, תשני אצלנו מחר תחזרי הביתה" אני אומר. זו לא הפעם הראשונה שהיא ישנה אצלנו. היא ואלון הם כמו תאומים, רק שיש ביניהם ארבע שנים של הפרש. "האמת שזה מזה מתאים לי.. אין לי זין לאמא שלי" היא אומרת ומשתתקת. "סליחה" היא מתנצלת על השפה שלה, ככה זה היה מאז ומתמיד. כנראה שלאלון יש יותר מדיי השפעה עלייה. "הבנת למה אני מתכוונת" היא צוחקת. הבנתי, ועוד איך הבנתי. אני מרגיש את הזין שלי, שנהיה קשה יותר מדיי פעמים הלילה ואת הביצים הכואבות שמחוברות אליו. המתח המיני בינינו מטורף, זה היה ככה כל הלילה.. אבל בשנייה שאנחנו במעלית הענייניים הופכים לחמים יותר. אני לא יודע מה גורם לי לעשות את מה שאני עושה, אבל אני נצמד אלייה בבת אחת והיא מוציאה קול מופתע. השפתיים שלי נצמדות לשלה, היא משתפת פעולה ונותנת לי לנשק אותה. זו לא נשיקה עדינה, אלא נשיקה גסה. מהסוג הנואש, הרעב.. אני טורף את השפתיים שלה, מכניס את הלשון שלי לתוך הפה שלה. אני מזיין את הפה שלה רק באמצעות השפתיים והלשון שלי. אנחנו כבר מזמן בקומה שלנו, ואם האור לא היה נכבה לא היינו מודעים לכך. אנחנו מתנתקים, קצת מופתעים ממה שקרה לפני רגע. אבל ברגע שאנחנו יוצאים מהמעלית אנחנו ממשיכים. אני שולף בקושי את המפתחות מהכיס, מצליח לפתוח את הדלת רק אחרי דקה. אני מצמיד אותה אל הדלת, חופן את הישבן שלה ומרים אותה. היא כורכת את רגלייה סביב המותניים שלי ואני גונח לתוך הפה שלה. היד שלי עוברת על הגוף שלה - ממששת את השדיים, את כל החלקים שעליהם פינטזתי בראשי אין ספור פעמים. אני לוקח אותה לעבר הספה, לא בטוח שאני אספיק לקחת אותה עד לחדר מבלי להישרף. הידיים שלי מקלפות ממנה את השמלה חושפות את הגוף המושלם שלה - זה שניסיתי להתעלם ממנו בכל פעם שהייתה לבושה בבקיני קטן בים או בבריכה. היא מורידה ממני את החולצה במהירות, ואז עוברת אל כפתורי הג'ינס שלי. אני מוריד אותם ממני במהירות ונשאר בתחתוני הבוקסר שלוחצים עליי. שפתיי עוברות על צווארה, מנשקות, מוצצות.. האצבעות שלי מגששות לעבר התחתונים שלה. הנוריות האדומות בראשי מהבהבות, אבל אני מתעלם מהן. אני מסיט מעט את התחתונים ומכניס את שתי האצבעות שלי לתוכה. היא רטובה והיא גונחת בקול. השפתיים שלי מנשקות את השדיים שלה מבעד לחזייה, בידי השנייה אני מוריד אותה ממנה. הם עומדים זקופים, גדולים - ידעתי שהם יהיו כל כך מושלמים. השפתיים שלי מתבייתות על שד אחד, על הפטמה. אני מוצץ אותה, מלקק אותה ולבסוף נושך. עובר אל השנייה ובטוח שיותר טוב מזה אמות. היא לא מפסיקה לגנוח, האצבעות שלי נכנסות ויוצאות בקצב מסחרר. "עוד עידן בבקשה" היא מתחננת שאמשיך כשהקצב מואט. אני מנשק את הפה שלה, משתיק את הגניחות הקולניות כשהקצב חוזר להיות מהיר. היא מתכווצת סביב האצבעות שלי, גומרת עליהן. הידיים שלה אוחזות בגופי, אצבעותיה מגששות לעבר התחתונים שלי, היא מוציאה אותו, אוחזת בו ומעבירה את ידה מעלה ומטה. אני בועט מעצמי את התחתונים."פאק" היא ממלמלת. הבחורה הזו הורגת אותי. בחיים לא הרגשתי כאילו שבעוד רגע אשרף אם לא אגע בה. אני גונח בקול כשהיא מגבירה את הקצב. "תזיין אותי עידן" היא כמעט לוחשת, אני מביט לתוך עינייה. הן מעורפלות מרוב תשוקה, אהבה.. היא תמיד אהבה אותי, אבל מה היא ידעה פעם על אהבה? שפתייה נצמדות לשפתיי ואני נלחם בעצמי. אלון קופץ לראשי ואני חוטף זעזוע. אני מתרחק ממנה בבת אחת. כמה מפגר אני יכול להיות?! זאת שירה הקטנה.. שירה של אלון. "אני מצטער" אני ממלמל, לובש את התחתונים שלי ומתחיל להתלבש. "אני מצטער שירה" אני חוזר על דבריי. המבט שלה הורג אותי, אבל עדיף שתרגיש דחויה עכשיו מאשר פגועה מחר.
שירה
בחיים שלי לא הרגשתי השפלה מהסוג הזה. הוא לא רוצה אותי. מה חשבתי לעצמי? זה עידן, פאקינג עידן. מטומטמת. יש לו אין סוף בחורות כמוני. הוא הלך.. והשאיר אותי עירומה על הספה. הדמעות שוטפות את פניי, אני מושפלת ודחויה. אבל אני עדיין רוצה אותו כמו שלא רציתי מעולם.
זהו, עכשיו באמת הסוף!
מקווה שאהבתם את פרקי הבונוס :) מבחינת הזמנים זה קצת מבלבל, אבל בפרק הזה חוזרים קצת קדימה מהפרק בונוס הראשון. תודה לכולם, אוהבת מלא מלא מלא! ♥
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top