**19+?..😢**

ג'ונגקוק היה בהלם מוחלט מהמילים של צ'אנגמין, אבל אז כשהוא חשב על זה טאהיונג באמת התנהג מוזר לאחרונה, אבל משהו לא הסתדר לו בכל הסיפור הזה, עדיין, דמעות כיסו את כל פניו, רק מהמחשבה על ידיו של צ'אנגמין על גופו של הבחור שאהב יותר מכל.

טאהיונג הצליח לברוח בפעם הזאת מצ'אנגמין, רגליו הרועדות רצו לחדרם המשותף, נועל את הדלת אחריו כשהוא התנשף. "קוקי.." הוא מילמל בקול חסר נשימה, מרגיש את עיניו היפות של אהובו מסתכלות לתוך עיניו, זה רק גרם לו להשפיל את מבטו.

"למה..איתו..? חשבתי שאתה אוהב אותי..." ג'ונגקוק מילמל בקול רועד ופירש את השפלת מבטו של הבחור הבלונדיני אחרת לגמרי ממה שזה היה.

"קוקי! אני אוהב אותך יותר מאת החיים עצמם." טאהיונג אמר בקול שבור, הוא עשה את דרכו למיטה של אהובו, מתיישב מולו. "בבקשה..אתה חייב להאמין לי.." הבחור הבלונדיני מילמל, העיניים שלו היו אדומות ונפוחות.

ג'ונגקוק קפא קצת כשהוא קלט את זה, קודם טאהיונג השפיל את מבטו אז הוא לא ראה שהוא בכה, הוא לא זכר מתי ואם בכלל הוא ראה את הבחור שאהב יותר מכל שבור כל כך, הוא הניח את ידו על הלחי של טאהיונג בעדינות, מלטף אותה ברוך. "טאה.." הוא מיהר לשפוט אותו, כל כך מהר, הוא כעס על עצמו ממש, יודע שאם המצב היה הפוך האהוב שלו היה מקשיב לו קודם.

"בבקשה..אני מתחנן שתאמין לי קוקי....זה..לא היה מרצון."  טאהיונג לחש בקול רועד, הוא הרגיש כל כך מושפל, וג'ונגקוק היה ממש בהלם, כשוובין אנס אותו הוא ישר חשף הכל ובכה, אבל טאהיונג הסתיר את זה ממנו, שמר את כל הכאב שלו בבטן ורק ניסה לקבל את קירבתו.

"לא.." ג'ונגקוק הזיז את ראשו מצד לצד הוא היה בהלם, עוטף את גופו של טאהיונג בין זרועותיו. "טאה..אני כל כך מצטער..איזה אידיוט אני." הבחור הצעיר לא האמין שהוא העז בכלל לפקפק בטאהיונג שלו שתמיד שם אותו במקום ראשון.

טאהיונג רק לקח נשימה עמוקה, מחייך אליו באהבה. "אני בסדר...זה בסדר.." הוא מילמל בקול רועד וג'ונגקוק הרגיש את הלב שלו מתכווץ, לא חשוב כמה הוא סבל הוא הסתיר הכל, אפילו עכשיו, לא רוצה להדאיג אותו.

"לא. שום דבר מזה לא בסדר..! פאק..טאה..אני חתיכת אידיוט אוקיי..? ואתה מושלם כל כך! כל כך חזק, אבל טאה..אתה לא צריך להיות חזק לידי..בבקשה..אל תסתיר ממני את הסבל שלך.."

ג'ונגקוק לחש וטאהיונג פשוט התחיל לספר לו הכל מהתחלה, על סולי, ועל צ'אנגמין, וזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא נפתח ככה בפניו, הדמעות זלגו על לחייו כשדיבר.

"הוא תפס אותי לא מוכן, אני הרבצתי לו, בעטתי בו..אבל הוא היה חזק מדי..הוא פשוט לא הפסיק לגעת בי...אבל הוא לא..אתה יודע, הוא היה יחסית..עדין..בגלל זה..זה היה יותר נורא." טאהיונג סיפר הכל עם מחנק בגרונו, כשהצעיר ראה את אהובו במצב כזה זה שבר אותו לרסיסים, אבל הוא ידע כמה זה נחוץ. מרגיש עוד יותר קרוב אליו אם זה היה אפשרי, עכשיו שהוא חשף את הצד הפגיע שלו גם.

הבחור הצעיר רצה לקחת את כל הכאב ממנו , הוא פשוט אחז בגופו צמוד לשלו, מחזיק בו בהגנה וחום, טאהיונג תמיד ניסה להגן עליו ועכשיו הוא רצה להיות זה ששומר ומגן עליו, שעות חלפו כשרק הנשימות הרגועות שלהם מילאו את החדר, שוכבים מחובקים.

רגליו של ג'ונגקוק היו משולבות עם רגליו של טאהיונג, וידיו כרוכות סביבו, שומרות אותו הכי צמוד שרק אפשר, כשירד הלילה שניהם נרדמו בתנוחה הנעימה הזאת.