מי שבתמונה זו מאליה ואני יודעת ששכחתי את הא' שם ואבל זה לא משנה...
אהה וכן אני יודעת שיש לי שגיאות כתיב אז אני לאט לאט אתקן הכול אז לא לתקן אותי בבקשה
ותהנו מהפרק ❤
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז נירדמתי כן נירדמתי אני יודעת שזה טיפשי להרדם כמישהו שהכרת יום אחדמבריח אותך לשום מקום וכראיתי עיניים אדומות ציפורניים עאע אלוהים אני רוצה הביתה...
הרגשתי שאני מונחת של מיטה או דבר כל שהוא נוח והנעים ואוי אלוהים הריח שנדף רעאר
החדר היה לבן אבל לא לבן בית חולים לבן חמים כזה לא יודעת איך להסביר,
המיטה היתה מיטת קינג סייז בצבע חום בהיר כהה בין לבין והיה ושולחן בגוון זהה לזה של המיטה והיה חלון די גדול ויש טלסקופ וליד הטלפקופ יש גיטרה ובפינה השניה של החדר היה פסנתר כנף יפה כזה לבן חדר מושלם.
קיצור...
היתעוררתי לשמע צעקות יכולתי לשמוע בברור הכל זה היה נייק למטה.
"אני יכול להריח את ריח הלבנדר של אחותי קילומטרים!" הוא צעק ואחריו נשמע עוד צעקה של ליאם נידמה לי: "נייק הרגע מיד היא ישנה פה מעכשיו אני דואג לה"
"מי אתה ומי שלך אותך לעזאזל??" ניק צעק.
"אמא שלכם!"
נפלתי מהמיטה מהתחלתי בריצה לרדת הגרם המדרגות של האחוזה עוקבת אחרי הריח שהרחתי ליפני בסדינים (ראער ליאם...-הערת כותבת) הריח המתוק אבל יש בו קצת חריפות שמורגשת לאף כאילו מתוק מתוק אבל לא
צחקתי מהמחשבה, וכשהגעתי למקום אכן צדקתי נייק.
"אוליביה בואי לפה" נייק דרש.
"למה?" שאלתי.
"את שואלת למה הבחור הזה ליאם פיין הוא מסוכן הוא זה ש...שהורג את האנשים פה."
מ...מה??

~נק מבט של ליאם פיין ~
מה אני לא הורג אף אחד!
לא הרגתי אף אחד חף מפשע!
אלוהים רק שהיא לא תאמין לאחיה!
אם הבנתם אולו אני קורא מחשבות...
וכרגע נייק יודע שהוא שיקר
ואוליבייה חושבת יותר מידי ואני לא מצליח לקראו את מחשבותיה.
"אני לא מאמינה לך נייק!" "אם לא היתה מחליט לנטוש אותי האמצע החיים שלי ולעבור לחבורה המטומטמת שלך אולי היתי חושבת פעמיים"
אני לא מאמין שהיא אמרה את זה היא בוטחת בי? אבל אני יכול להרגיש את ההיסוס והפחד שלה.
"אוליביה מילר, את הישתגעת לחלוטין בואי לפה מייד!" ניק צעק
אוליביה לא מרגישה טוב משהוא עובר עליה אני אניח לה ללכת.
'אוליביה את יכולה ללכת ניפגש מחר רק אל תדברי עם אף אחד ואחרי לימודים תחכי לי ואני אעזור לך מבטיח' 'מבטיח?' 'כן אוליביה מבטיח ואני עומד על המילה שלי' היא הינהנה והלכה לניק שמחבק אותה חזק והיא פשוט בועטת בו באיזור הרגיש והוא מתקפל
אין היא חזקה אי אפשר להתווכח עם זה.

היא הסתובבה ונתנה לי חיוך קטן.

~נק מבט של ניק~
מה היא ביכלל חשבה לעצמה הוא לא טוב ולא מועיל הוא יכול לפגוע ולפגוע אני ממש לא אוהב את הבחור הזה.
ומה אמא שלנו קשורה לזה ביכלל היא סתם זבל שנטשה אותנו לבד עם אבא שלנו ולהתמודד לבד עם החיים האכזריים האלה.
החזור לליאם, יש לו כוחות מיותר מאיש זאב רגיל הוא קורה מחשבות ויכול לתקשר עם אנשים דרך המחשבות וזה מעצבן אוליביה הבינה את זה היא חייכה עליו חיוך אמיתי כזה שהיא אף פעם לא חייכה עלי.
אוף אני אח מפגר! אם זאק לא היה מכיר את אוליביה היא בחיים לא היתה ניכנסת לחרא הזה.
הכל באשמתי!

~נק מבט של אוליביה~
אני צריכה להגיד תודה לליאם ולואי הם סוג של הצילו אותי.
ולחשוב שחשבתי שליאם מפחיד, הוא דווקא ממש נחמד.
אבל אני בחיים לא אסלח לנייק הוא עשה את זה הוא הכניס אותי לזה אבל הוא אח שלי אחרי הכל...
אוףף אני לא יודעת מה לעשות.
אני וניק בדרך לבית והשקט הזה מעצבן אותייי
"למה?" הוא שבר את השקט.
"למה מה?" שאלתי כלא מבינה.
"ליאם, למה הוא? למה את בטחת בו על פניי?" הוא שאל
"כי...כי... אני לא יודעת אני כבר לא בוטחת באף אחד" אמרתי בחשש מתגובתו.
הוא הידק את אחיזתו בהגה

∆בבית∆
השקט שהיה באוטו נימשך בבית..
כרגיל אבי לא היה בבית בשל עבודתו.
אני צריכה לדבר עם אלי מחר.
הלכתי להתקלח לבשתי מכנס ארוך משבצות גןפיית ספגתי ועל זה את הפלאנל של הפיגמה ולקחתי מעיל בכמה מידות גדולות.
ירדתי בשקט למטבח אני ממש רעבה אני מרגישה כאילו שאני יכולה לאכול כל דבר.
בסוף החלטתי לקחת את המפתחות נייק לאוטו ונוסעת לסטרבקס מזמינה שוקו חם עם מלא קצפת ופיצפוצים מעל ודונט (דההה-הערת כותבת).
היתישבתי באחת הפינות שליד חלון הזכוכית הגדולה.
ממש נחמד פה האווירה החמימה והמוזיקה המרגיעה, אני יכולה להשער פה לנצח...
"היי ילדונת מה את עושה פה?" קולו של ליאם נישמע ולאחר מיכן גרירת כיסא.
"סתם לא מרגישה טוב, והאווירה בבית לא נעימה במיוחד" אמרתי בעצב.
הרגשתי את גרודלו על הלכי שלי, הבנתי דימעה בוגדנית עשתה את דרכה מחוץ לעיניי.
"אני מבין שאת ממש עצוב נכון?" הוא שאל
"כן אני לא מרגישה כבר בנוח יותר בבית" אמרתי ומרגישה שהוא מושך אותי לחיבוק דוב.
חום גופו מורגש והריח שנודף ממנו הוא ריח שוקולדי סקסי (ראער עושה פילס לעצמי- הערת כותבת)
"א...אני בסדר ליאם באמת זה כלום" אני אומרת מנשה להשתחרר מהחיבוק והוא רק מהדק אותו.
"ליאם באמת אני בסדר" ממשיכה לנסות להשתחרר מהחיבוק.
"היי אני באתי לפה ביגלל שהרחתי את ריח הונילה שלך והבנתי שאת עצובה תדברי איתי" הוא אמר משחרר את החיבוק ומניח את שני ידו על לכיי ודמעות מתחילות לינזור לא בשליטתי.
"אני צריכה ללכת ליאם" קמתי משאירה את הכסף לשוקו ולדונט ויוצאת לאוטו.
כשניכנסתי ליאם ניכנס אחרי והיתעלמתי מימנו לא היה לי כוח לדבר או להתווכח.
הגעתי הביתה יצאתי מהאוטו והוא אחרי.
הרגשתי שני לא יכולה לעמוד הרגליים שלי התחילו לרעוד עמדתי ליפול אך ליאם תפס אותי זה והרים אותי כמו כלה ולוחש לי "את חלשה עכשיו את צריכה לישון"
הוא הניח אותי על המיטה שלי, הוא נעמד ליד הדלת
"אל תלך אני מפחדת" לחשתי בקול רעוד.

~נק מבט של ליאם~
"אל תלך אני מפחדת" היא לחשה והרגשתי את הפחד מקולה.
היא כזו יפה ותמימה אני אגן עליה גם עם זה יעלה על חיי.
"10 דקות" לחשתי
"לא כל הלי...לילה" אמרה בפיקור חמוד .
היא זזה וטפחה עם ידה על המיטה מרמזת לי לשכב לצידה.
וכך עשיתי אני לא יכול להגיד לה לא.

היא החולשה שלי!