מתי שבתמונה זו אוליביה
תהנו❤
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"בוקר שמנות שאכלו שני מגשי פיצה!" ניק צעק
"תסתום ילד מפגר!" צעקתי.
"תקומו או שאני שופך עליכן מים!"
"ללאאאא, קמנו קמנו" מליאה ואלי צרחו
"פחדניות" צעקתי.
"קומי 1,2,3,4," התחיל לספור
"קמתי, ילד זבל" הוא התחיל לצחוק
אלי ומליאה הביאו איתן את הדברים שהן היו צריכות להיום.
צחקנו ואלי ניחנקה כי היא ציחצחה שיניים מילאה נפלה מהמיטה שלי כי אהי ואלי הפצנו עליה ביחד ואני מתתי כי הן עשו עלי ערימה
"אונססססס" צקחתי.
"מי אונס את מי?" ניק ניכנס בריצה ומתחיל לצחוק.
"אתה ממש עוזר"
"סליחה סליחה" אמר מקים אותן בכוח.

לקחתי לעצמי חולצה של NASA בצבע גינס ירוק ולבשתי גינס של בויפרנד של אמירקאן איגל ואולסטר לבנות.
אלי לבשה חצאית שחורה וחולצה של טוויטי וואנס צהובות של טוויטי.
מליאה לבשה חולצה תכלת כשתוב עליה .ok? Ok ושורט שחור גבוהה וסנדלים לבנות.

ירדנו ואכלנו בננות
(יש לי קטע עם בננות- הערת כותבת)
"אוליביה די עם הבננות!" ניק צעק
"די כבר לצעוק!" חיכתי עליו בחיוך מנצח.
"עכשיו7:55 אנחנו נאחרר!!" אלי צרחה והחרישה את כל הבית .
"אוי שיט, אהה וניק גם אתה מאחר" אמרתי.
"בית ספר על הזין שלי"
"הוא לא כזה גדול ניק" צחקקקתי.
"מישהי במצב רוח טוב..." הוא מילמל
"טוב יאלהההה, אין לנו איך ללכת" מליאה אמרה.
"אני אקח אתכן" זאק היכנס לבית ואמר.
"זאק אתה ממש לא הולכך לקחת את אחותי!" ניק לחש לו.
"אל תידאג זה לא ירח מלא, כמה שהיא ניראה טעימה ומפתה אבל אתה לא לדאוג" הוא לחש לו בחזרה.
"אתם חושבים שאנחנו לא שומעות אבל אנחנו כן..." אלי צחקה
"אז תישכחו את מה ששמעתן!" נייק יצאה
"היא עוד תיצתרך לדעת" מילמל לעצמו זאק ויצא אל ניק.
אלוהים על מה הם מדברים לעזאזלל
'אתה טיפש'
'לא תקשיב לי טוב אל האלפא שלך תדבר כמו שצריך'
'היא פאקינג אחותי'
'ועכשיו כל כל בני מיננו'
'לא לא אני אני'
'מפחד?'
'כן זה בעיה? אני דואג לחשובים לי לאומתך!'
'ניק תדבר יפה'
'לא יחתיכת מיזדיין היא אחותי ולא איכפת לי שהיא יכולה להיות חזקה וזה מהווה עליך אייום, אבל אני יכולתי לקבל את זה עלי כי אני נולדתי עם זה אבל היא לא יכלו ליהיות לה חיים רגילים!'
'ומשעממים'
'ובטוחים'
החלטתי להיכנס לשיחה שלהם
"מישהו לוקח אותנו או שנילך ברגל?"
"לכו ברגל, ואוליביה שמעת את השיחה?" ניק שאל וראיתי בעינייו שהוא יודע את האמת.
השק סרר וזה מה שמסר לניק את התשובה.
"תסבירו לי מה הולך, עם כל הכבוד אתם מדברים עלי כי לניק אין עוד אחות אז אני דורשת הסברים" אמרתי במהירות
"את מוזמנת למהשיך לדרוש עכשיו סתמי וקחי את החברות שלך." זאק צעק ונירטעתי מימנו.

"מה זה היה?" מאליה שאלה
"אין לי שמץ של מושג אבל כשהוא היסתכל לי בעיניים התחלתי לפחד" עניתי.
זה מוזר אלי שקטה זה ניראה כאילו היא יודעת מה הולך פה.
"הי אלינור את בסדר?" שאלתי בשמה המלא.
"לא יכול להיות יותר טוב" היא ענתה.
"את שקרנית גרועה" אמרתי לה והוספתי "כשתירצי לדבר איתנו את יודעת איפה למתא אותנו" וגררתי את מאליה ללכת מה יותר.
"את רעה, היא חברה שלנו" היא אמרה.
יופי זה מה שאני צריכה שילכו כולם לעזאזל.
"את מאוד עצבנית מה קרה?"
"כלום כלום לא קרה, טוב? אני הולכת" צעקתי.
"אוליביה את רצינית?" היא רצה אחרי תופסת בידי.
'גברת מילר שלטי העצבים שלך ומיד' ' היא חברה שלך כמעט כל חייך, תישמרי על פיך' המוח שלי צוקע עלי 'תבקשי סליחה!'
"סליחה אלי ומאליה לא יודעת מה ניכנס בי"
"זה בסדר" הן אמרו ביחד "את צריכה לספר לנו מה קורא לך"
"קיי שעתיים ראשונות כימה ואני שונאת את השיעור הזה"

היתקדמו לבית הספר והשקט שהיה מאלי היה מפחיד כאילו היא באמת יודעת מה קורה פה.
הגענו לבית הספר והלכנו לחלק די שקט שלו.

"שפכי" מליאה אמרה
"אז ככה מאז אותו יום שאמרתי שמשהו נשך אותי אני מתחילה להריח כל מיני דברים כמו כריך טונה אצלך אלי ומננטס בתיק של מליאה" "ולא רק זה אני שומעת דברים"
הפרצוף של מאליה היה מלא שוק
אבל אלי ניראתה כאילו הבינה מה קורה.
"תני לי שניה אני מוצאת מה הבעיה שלך" מאליה אמרה שולפת את הלפטופ שלה מהתיק ומתחילה לתקתק.
לקח לה 10 דקות והיא מצאה ותחילה להקריא לי מה היא מצאה
"אני אומרת לך הקצרה
זו ק...קללה אוליביה את מקוללת
ו...וזה ישפיעה עליך בירחים מלאים
ותיהיה לך תעוות דם זאת אומרת רצון עז להרוג."
"אני לא מבינה" אמרתי.
"בקיצור את אשת זאב ובירחים מלאים תיצאי להרוג אנשים רנדומלים את היה חזקה יותר ומהירה יותר" אלי אמרה.
ידעתי שהיא יודעת ידעתי.
"איך את יודעת?"
"ידע כללי..."
"שעה הספיקה לנו" היתי עצבנית היא ידעה מה הולך ואפילו לא פנתה עלי.
קמתי והלכתי מעבירה את הציפורנים שלי על השולחן ונעלת.

~נקודת מבט של מאליה~
אלוהים יש לי חברה אשת זאב...
אני לא יודעת מה יהיה בהמשך אבל היא צריכה אותי ואת אלי.
"באמת הרגשתי שהיא ניהיתה חזקה יותר" אמרתי
"אני ידעתי הכל ולא אמרתי, איזה חברה גרוע אני" אלי אמרה בעצב.
"איך...יודעת מה לא משנה לי איך את יודעת אבל תקשיבי לי היא צריכה אונו יותר מתמיד ואין לה אף אחד אחר לפנו עליו"
"תכנית יש לה"
"מי?"
"אנשי זאב אחרים היא צריכה למצא את האלפא שלה אבל יש אחד שאני מכירה ואני יכולה לשאול אותו"
"אוקיי(?)"
"והיא יכולה גם להריח אנשי זאב"
"כל העיניין הזה מגניב אאשש"
"טוב בואי נלך עליה"
כשקמנו ראינו סימנים העברתי את הידיים לי מעליהם "אוי אלוהים אנחנו חייבות למצוא אותה ועכשיו היא עצבנית" אלי אמרה והתחלנו לרוץ הגענו למלתחות של הבנות ואוליביה ישבה שם גבה מופנה ללוקר וראשה בין רגליה.
"אוליביה לאב את בסדר?" שאלתי כשהפחד נשמע בקולי.
"את מפחדת מימני?" אוליביה שאלה ולאט לאט מרימה את ראשה מרגליה
"בחיים לא!" היסתכלתי לתוך עינייה ציבען מחום הפכו לצהוב זוהר "אוליביה??"
"אני הולכת ליקרא למישהו" אלי אמרה.
"לא לא ליקרא לאף אחד" אוליביה קמה במהירות ומחטיפה אגרוף ללוקר ומקופפת אותו.
אלי רצה מהר החוצה והשאירה אותי ובד
"תודה אלי אחלה חברה את" מילמלתי לעצמי.
"כשאני אתפוס אותה אני אהרוג אותההה" אוליביה צעקה ומתקמת עלי.
"אוליביה מספיק" לחשתי.
"תילכי עכשיו"
"לא אני פה בשבילך!"
"לכי!"
"הבאתי עזרההה" אלי באה בריצה עם עזרה?
"ליאם? זה העזרה שלך?!?" צרחתי עליה.
"אמרתי כשאני רואה אותך את מתה!" אוליביה צעקה.
"תירגעי ועכשיו!" ליאם צעק עליה ועיניו שינו צבע לא...אדום בוהק.
"לא רוצהההה" אוליביה צעקה.
"תיצאו החוצה בנות אני אטפל בה" הוא אמר.
אלי גררה אותי אבל המשכתי להסתכל ואז הוא שאג ומה שגורם לאוליביה להיתחבה מאחורי הלוקר.
ניכנסתי
"תקשיבי אתן צריכות למצא את האלפא שלה מהר שילמד אותה לשלוט בעצמה עם לא את הית מתה" הוא מצביעה לעבריי.

~נקודת מבט של ליאם~
כימיה אויש שיעור מעצבן הלוואי יקרה משהוא ויקחו אותי מפה.
נשמעו דפיקות בדלת ואז המורה אמר "יופי שניזכרת שיש לך שיעור ילדתי איפה החברות שלך?"
"אני צריכה את ליאם פיין דחוף" אלי? מה קרה?
"הוא לא יצא" המורה אמר.
"מאוחר מידי" קמתי ממקומי והולך לכיוון אלי
היא מתחילה לספר לי מה קורה והיתי בשוק.
זאק זה זאק עשה את זה!
הוא יודע שבכל עיירה חייב להיות אלפא אחד והוא חושב שבאתי לקחת את מקומו!.
רצנו וכשניכנסנו אוליביה התחילה לשתגע והיא אמרה שהיא תהרוג את אלי.
אלוהים זה מזכיר לי את הבנים בהתחלה שלהם.
שיניתי את צבע עיניי וידעתי כי זה לא ירח מלא והיא לא חזקה נספיק.
אבל היא חזקה ואני יודע בעתי לימנוע מימנה להשתנות ובאתי מאוחר מידי אמא שלה ביקשה מימני לדאוג לה וזה מה שאני אעשה!
ליפני שיצאתי ניכנס זאק אוי 'איך היתגעגעתי עליו'
"תיראו תיראו אדון פיין רוצה לקחת את הבטא שלי לעצמו"
אלי יודעת מה קורה אבל אוליביה היסתכלה עלי בפחד, לא היתכוונתי להפחיד אותה אוףף ומליאה אלוהים היא ניראה כאילו היא נהנת מהמחזה הזה.
"בנות לכו אוליביה נישארת!" הן יצאו בלי להתווכח אוליביה באה לצאת ותפסתי בידה.
לאחר שאלי ומאלי יצאו באו נייל,לואי והארי הם הבינו מה קורה ואחריו באו הלהקה של זאק.
ראם, אשטון, ניק, איימי, יולי ומונה.
"לא היתה צריך לקרוא להם מה את מפחד שאני אכסח אותך?" אמרתי בזילזול.
"ולמה הם באו?" זאק אמר מצביע על הבנים.
"נשאיר את אוליביה בחוץ, זה ביניינו" אמרתי מגן אל אוליביה כשהיא מתחבה מאחורי גבי.
"לאלאלא ליאם חמוד שלי, אוליביה שלי והיא קשור להכול!" זאק אמר בחיוך מריר

~נק' מבט של אוליביה~
אלוהים ישמור אותי מה קורה פה.
למה ליאם מגן עלי.
למה היתי כל כך עצבנית.
למה ניק פה?
למה אני קשורה לכל זה?
מה עשיתי?
איימתי שאני אהרוג את אלי??
א...אני מפחדת...
"אל תפחדי, אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך אני אסיבר לך הכול אחר כך לכי עם לואי והארי עכשיו!" ליאם לחש לעברי
מה איך הוא ידע מה אני חושבת.
"שלא תעז להגיד לה ללכת!" זאק נהם וניביו נישפו לבחוץ ועינייו שינו ציבעם.
"די זאק אם תיפגע באחותי אני נישבע את מת!" ניק לחש.
'עכשיו לכי אוליביה מהר!' שמעתי רול בראש והסתכלתי על ליאם והבנתי שהוא היה הקול.
'טוב'
לקחתי צעד אחורה לאוי תפס בידי והרים אותי כמו כלה והתחיל לרוץ והארי אחריו
שמעתי את ניק צועק "מפגר זו אחותי מי אתה חושב שאתה בן זונה!"
והמשכתי לישמוע את המריבה.
לואי הגביר את ריצתו והיה קשה לראות הארי.
לואי החזיק אותי קרוב עליו כאילו שאם ישחרר אותי האדמה תבלעה אותי
המשכנו לרוץ (בעיקרון לואי רץ...) לואי לחש לי כל מיני דברים 'לכי לישון' 'תעשי את מה שאני אומר לך' 'לישון' לא יכולתי לשלוט בעצמי הרגשתי כאילו מישהו אחר שולט עלי ונירדמתי....