בפרק זה יהיו פלאשבקים מהעבר של אוליביה.
לכן הפרק יהיה בנקודת מבט כללית

תגיבו תצביעו❤
נשיקות...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הרופאים נתנו לאוליביה מספר שעות מוגבל כי הם לא יודעים את הסיבה לכך שהיא שקעה לתרדמת.
אך אין זו סיבה רפואית אלא שהלא מודע מנסה להגיע למודע וזוהי דרכו היחידה.
עברו רק מספר שעות, ליאם פיין לא מרפה מיידה שלה אוליביה מחזיק אותה כמו אותן הפעמים בהם לא ישנה בלילות בשל סיוטה הלא פוסקים על מותו של אהוב ליביה בסתר.
אביה של אוליביה אדם הלך לעבודתו התיק שלא ניתן לפטירה, תיק של הרוצח הסידרתי ובשל היותו חוקר מספר אחת ב- FBI היה צריך ללכת, הוא יודע בליבו שהוא משאיר את ביתו עם אחייה וכל חברייה בחשובים והקרובים לליבה.
אלינור, מאליה וניקול באו מספר דקות לאחר הבנים ונייק הן הישתדלו לעודד את כולם ולספק מזון ושתייה אך בתוך תוכן היו מרוסקות.
אך אוליביה שקועה בתוך זיכרונותייה העולים אל מוחה שדאג להדחיקם.
היא שמעה את כולם של האנשים וראתה בברור פרצוף אחד, האישה המבוגרת מחנות השמלות ונשאה את השם ספתא.

"ספתא את יודעת שדוד בראיין וחברה שלו לוסי קנו לי שוקולד מפריז!" צעקה אוליביה הקטנה לספתא.
"באמת תראי לי?"
"אכלתי אותם, יאמ יאמ יאמ" תפחה אוליביה על ביטנה הזעירה.
"אוליביה את עלולה לקבל כאבי בטן"
"אבל לא קיבלתי, אמיל אומר שזה ביגלל שאני חזקה כמו פירט וורוד גבה!"
"זה כחול זקן חמודה שלי"
"אני אוהבת אותך ספתא את הכי בעולם!" חיבקה אותה אוליביה עם ידידה הזעירות.
"אני יותר"

פלאשבקים נוספים מהעבר עולים אל מוחה.
כמו שהלכה עם משפחתה אל שדה פרחים ורצה ורצה עד שלא ידע לאין הגיע והלכה לאיבוד והגיע לאיזה נחל ושם מצאה את הכלב שלה וקראה לו חץ ובילתה איתו את הערב עד שהורייה ואחיה מצאו אותה ישנה על יד עץ עם חץ.

ליאם ליאם ליאם, אח גדול תענה לי!" צרחה
"מה את רוצה מחיי קרצי" ליאם (לא פיין) ניכנס אל חדרה הסגלגל של אוליביה.
"תיראה לימדתי את חץ להגיד שלום, חץ תגיד שלום לטרול שאוכל בטטות!" והכלב נבח נביחה ארוכה.
"מהמם אולי תראי לאמיל! למה קראת לי ביכלל יש לי מבחן ללמוד עליו!" צעק ויצאת בתריקה.
אוליביה החלה לבכות ללא הפסקה ואחיי הצעיר ליאם שמע וחזר לחדרה.
" אוי נו O למה את בוכה?"
"את שונא אותי" צרחה
"אני בחיים לא אשנא אותך, לא משנה מה תעשי!" נשק לראשה והריב אותה.
"עשיו קמע מזל שלי תעזרי לי להתקונן למיצב?" שאל והינהנה מוחה את דימעותיה

ויום שבו אביה איבד את אשתונותיו

"קדימה חץ לך תביא את הכדור!" שיחקה עם כלבה.
המשיכה אוליביה לזרוק את הכדור עד שבטעות שחברה את חלון הזכוכית של שכנם העצבני והשנוא.
"חץ בוא נעוף מפה!" החלה לרוץ אך כלבה לא רץ אחריה.
היא הגיעה את ביתה וראתה שחץ איננו.
"אוחח חץ!" מילמלה.
"מה קטינה למה פרצוף של טרול שלקחו לו את הבטטות?" אמיל אחייה הבוגר ניכנס לסלון.
"אתה תיכעס" התחילה לבכות.
"אני לא תספרי לי"
"שברתי לשכן דווד את החלון"
"אוי אלוהים תעזור לנו" נמע צילצול בדלת.
ומפה ושם אביה של אוליביה כעס מאוד ואיים לשלול אותה לבית יתומים שיקחו אותה ושהיא עושה רק צרות והמשיך על אנגלה שהם לא היו צריכים עוד ילד!
האם ניסתה להגן על ילדתה הקטנה אשר לא מבינה דבר ואמיל האח בן ב15 וליאם בן ב11 מנסים להרגיע את האב אשר החל להכות את אישתו.
אמיל אשר היה הבוגר ניכנס והגן על אימו וספג את הפגיעות.
אוליביה לא יכולה לראות זאת ועוד כאשר האב מרים משהו חד היא באה מושכת את חולצתו מנסה להסיג את תצומת ליבו וכתוצאה מכך נוצרה צלקת על יד הגבה שלה.
ולמחרת באו אנשי משטרה/ FBI ולקחו אותה.
וכך הגיע אוליביה אל בית מישפחת מילר.

מאז ועד היום גדלו נייק ואוליביה במחשבה שהם תאומיים הריי ימי הולדתם הוא תאריך זהה אך האם אשר הולידה אותם שונה.

אוליביה הדחיקה את חייה הישנים עד ביכדי מצב שיכחה מוחלטת.

היא הדחיקה גם את היום שבו ניצלה מדקירה על ידי ליאם פיין אשר ידע שהיא אוליביה דוקט באה ממשפחה של צידיי זאבים על שני רגלים.
"את ילדה בואי לפה!" אדם לא מוכר התקרב לאוליביה אשר שיחקה בפארק.
"בואי לפה אני אשסף לך את הגרון" אוליביה לא ידע מה הולך סביבה אך ידע שהאדם הזה שתה ושהוא מסוכן אחרי ששתה כמו אבא שלה.
היא התחילה לרוץ וניתקלה בגוף מוצק.
"ילדונת מה קרה לך?"
"הוא שתה ורודף אחרי עם משהו חד ואני מפחדת."
"אני אשמור עליך" אמר לה ליאם פיין.
"מבטיח?"
ציחקק וענה "בטיח"
וכן הגן עליה וליווה אותה בחזרה אל אימה שהיתה בחנות.

"אוליביה קדימה את יכולה תתעוררי, את יותר חזקה מיזה"
אך אוליביה אהבה את האפרוריות והחוסר דאגות שהיתה נמצאת בו.
"אוליביה אם את לא מתעורר דקה תישעים אניאהרוג את עצמי" ליאם (פיין) אמר
"מה לא פיין מה נראה לך"
"אל תחשוב על זה"
"לא ניתן לזה לקרות"
אוליביה שמע זאת ונסה בכל כוחה להתעורר לקוח את עינייה ליפניי שיהיה מאוחר אך ללא הצלחה.
הזיכרונות ללא הפרצופים המובנים ממשיכים להכות בזיכרונה של אוליביה.
היא נסתה להאבק אך ללא כוחות שקעה אל תוך תרדמתה עמוק יותר.

אוליי היא לא תתעורר ביכלל?
ואולי כן ואולי כשתתעורר תזכור רק את עברה לא את חייה העכשויים???
אולי כשתתעורר היא תשכח לחלוטין מי היתה
ו

תשכח את אהובה בסתר ליאם?

האם תמשיך להלחם למען מה שהחזיקה מעמד עד כה?
או שאולי פתחנו בסיכסוך כשזה ביכלל מלחמה?

החיים שלנו בעליות וירידות תמידיות תלוי איך אנחנו לוקחים אותם.