קמתי מהר ממקומי ארזתי את הציוד שלי.
שמתי לב שכל הכיתה יצאה ורק ליאם הזה נישאר במקומו.
הרמתי את התיק על גבי ובצעד הראשון הוא תפס את ידי ולחש:
"אל תילכי בחיים ביער לבד כשיש ירח מלא."
"מה איכפת לך?!?"
"אני פשוט מזהיר, אחרי זה תעשי מה שבא לך, ודרך אגב יכולת להיות שאת הית הגופה השלישית!" הוא צעק ויצא מהכיתה משאיר את הציוד שלו בכיתה.
'ללכת או לא ללכת' 'לראות מה יש בתיק שלו או לא' 'לא אוליביה זה לא בסדר'
בסוף פתחתי את המחברת היא עיניינה אותי כי כל השיעור הוא צייר בה משהו.
כשפתחתי דיפדפתי בין הציורים והיו שם הרבה ונעצרתי כשראיתי ציור של אישה צעיר עם זאבים סביבה.
הפרצוף שלה היה מאוד מוכר לי את מי היא מזכירה לי? (הציור בתמונה למעלה)
"מה את עושה!" שמעתי צעקה
סגרתי את המחברת והסתובבתי ראיתי שזה לואי.
"אני לא הולך להגיד לליאם על זה אבל, למה?" הוא שאל.
"לא יודעת, הוא צייר כל השיעור ואז בסוף השיעור הוא אמר לי לא ללכת יותר ליער ושזה מסוכן ומשהו בי דירבן אותי לפתוח את המחברת" אמרתי בכנות
"הוא צודק" הוא אמר לקח את הציוד של זה עם העיניים חומות שוקולד (אני גרועה בשומות)
יצאתי מהכיתה ומליאה ואלי עצרו אותי
"כמה זמן אני רעבה בואי כבר לקפיטרייה" מליאה אמרה צחקתי
"שמנה"
ואז משום מקום נייל באה ואמר
"תאכלי כשאת רעבה ואם מישהו קורא לך שמנה תאכלי גם אותו" והמשיך ללכת והצתרף לחבורה שלו.
"וואט דה פאק?!?" צחקנו כולנו והלכנו לקפיטריה.
ריח חזק תקף את אפי, שמעתי רעש של תפוח שנאכל שמעתי גם דיבורים זה הכאיב לי בראש.
"היי את בסדר?" אלי שאלה אותי.
"סוג של סתם כאב ראש" אמרתי אבל זה לא היה סתם זה היה מוזר.
"אז אולי נאכל בחוץ?" מליאה אמרה
הסכמנו פה אחד ויצאנו למגרש ביגלל שאלי אמרה שהבנים שם בלי חולצות.
ישבנו שם ודיברנו מלא אבל אז התחלתי להריח ריח של זיעה וזה היה מגעיל.
"תקשיבו אנחנו חייבות לעשות ערב בנות" אלי אמרה
חזרתי אל השיחה והוספתי בציניות "ולדבר על בנים"
צחקנו הרעד שכאב לו לצחוק.
יום הלימודים עבר בשקט נעים לא ראיתי את החבורה של זה עם העיניים חומות שוקולד ל...ליאם ניזכרתי וזה העניק ני בצורה כלשהי שקט נפשי.

•בבית•
ניכנסתי לבית וזאק ישב שם עם ניק וזה היה ניראה כאילו חיכו לי.
"טוב שבאת" ניק אמר.
"ואוו במה זכיתי שהאדון מילר יחכה לי"
זאק צחק ואמר: " שבי"
עשיתי כדבריו
"למה הלכת ליער?"
הייתי בשוק מהשאלה
"ניראה לי שהבהרתי את העיניים הזה בבוקר אדון מילר" קמתי ממקומי והלכתי לחדר.
הנחתי את ראשי על הכרית ונירדמתי...
( היא אחרי לימודים-הערת כותבת)

∆ 16:30∆
קמתי לשמע דבר כל שהוא נופל.
הלכתי לבדוק מאיפה ברעש וראיתי את אבי בבית קפצתי עליו והוא נבהל מעט.
"תקשיבי תינוקת שלי ואני צריך לחזור לפילדלפיה"
"אוף אבל רק באת ביום ואתה כבר הולך?!?"
"סליחה קטנטונת זה דחוף, שמעת על מיקרי הרצח ונעלמות בלילות מסוימים פה בעיר?"
"כן, זה בחדשות רוב הזמן"
"אז ביגלל זה אני צריך ללכת"
"טוב רק תיזהר בבקשה"
"תישמרי על עצמך ולא לעשות שטויות ותגידי לאחיך שאין יציאות היום"
הינהנתי והלכתי לחדר של ניק פתחתי את הדלת מאט ושמעתי את ניק צועק על זאק
"למה עשית את זה?"
"כי כשאנחנו ביחד בלהקה אנחנו חזקים"
להקת מוזיקה??
"לא ממש לא זאק מדובר פה באחותי!"
"ניראה לי שאתה טועה האומנם זה מולד אצלך אבל יש פוטנציל אצל אחותך, היא חזקה"
"זה לא מזיז לי את הזין שלי שהיא חזקה? , היא יכל למות"
"זה נכון שאפשר למות מיזה או להשתנות אבל היא שרדה רואה"
"ואם היא לא היתה אני היתי דואג למותך"
"מאיים על האלפא, זה יפה"
אלפא מה לעזאזל??
החלטתי שזה מספיק ונקשתי על הדלת
"יבוא" קולו של ניק נשמע.
"אבא אמר שאין יציאות היום, לדעתי זה ביגלל חבורה של מטורפים שהורגת אנשים"
אמרתי ויצאתי מהחדר.

החלטתי לסדר טיפה ולקנות חטיפים לערב בנות היום שאצלי בבית.

אחרי הקניות הגעתי לבית והשעשה היתה כבר 18:10 והן באות ב 20:00 אז הנחתי הכל על המטבח
"לא לאכול כלום ניק שום דבר לא בשבילך!" צעקתי בזמן שעלתי לחדרי
"קמצניה!" ניק צעק.
"מכל הלב" מילמלתי לעצמי
היתקלחתי ולבשתי שמלה לבנה פשוטה עם רצועת פונפונים הסופה בצבע סגול לבשתי גרביים לבנות העלות דוגמה של דונטס.
התחלתי להוצאי את החטיפים לצלחות.
"אני יצא את לא להגיד לאבא, יצור"
"טוב ילד עם מחלות לך לך ליפני שאני אצטער על זה, אהה ואל תמות לי לא יהיה לי מה להגיד לאבא" הוא צחק ויצא.
סידרתי את הסלום מאט שמתי שמיכות צמריריות על הספה הוצאתי סרטים והשעה היתה 20:00

דינג דונג זה מה שלא נשמע אלא פשוט הדלת ניפתחה.
"אוליביהה!!!" שמעתי את מאליה צועקת.
"פהההה" הן באו לסלון והיתישבו והתחלנו לדבר .
"בואי ניראה צעצוע של סיפורר" צעקתי .
"את לא חייבת לצעוק" אלי צעקה עלי בחזרה.

>אחרי הסרט<
"אוליביה, למה את בוכה?"
"וואוד...די וב..באז אנדי הוא...אף אני תמיד בוכה בסרט הזה"
"האיי בואי לחיבוק דוב"
תוך כדי החיבוק נפלנו המספה וריצפה.

>אחרימספר שעות של דיבורים<

"עאעאעא אני רעבה" צעקה מליאה.
השעה היתה 00:00
"נזמין פיצהההה" אלי הציעה.
"מאוחר" אמרתי
"זה אף פעם לא מאוחר לאוכל!" מאליה צעקה
"טוב טוב מזמינה" צעקתי.
היתקשרתי לפיצה האט.
*שיחה*
"שלום פיצה האט"
"שלום אני רוצה 2 מגשי פיצה ובקבוק קולה"
"לאיפה?"
"רחוב הנשרים 23"
"למי ההזמנה"
"אוליביה מילר"
"עוד 20 דקות אצלך, תודה שקנית האט"
*סוף שיחה*

"פיצה פיצה פיצה פיצה!" מליאה צעקה
"לא סתם אחד אלא שני מגשים!" אלי הוסיפה
"אלוהים יעזור לי" קמתי למטבח ושותה כוס מים.
"טוב בוא נדבר על..." מליאה התחילה להגיד אך נקטע על ידי אלי "נדבר על הבנים"
"אולהים אין להן נושא שיחה אחר" מילמלתי לעצמי.
"שמענו אותךךךך!" מליאה ואלי צעקו לעברי
"תפסיקו ליצעוק השכנים עוד יתקשרו למשטרה!" הרמתי מעט את קולי.
"טטב אז תקשיבו נייל הזה מושלם" אלי אמרה בהתלהבות.
"לא הארי זה חמוד" מליאה אמרה.
"מי את חושבת שחמוד מביניהם?" אלי פנתה אלי במבט שואל.
"אמ...אף אחד" אמרתי מרימה את גבותיי.
"אין מצב" מליאה אמרה.
"היא כל כך חושבת על ליאם עכשיו" אלי אמרה
"זה עם העיניים חומות שוקולד? " שאלתי.
"הוא ולא אחר" אלי צחקה.
"איככ לא הוא לא הטעם לי אפילו!"
"חחח שקררר" מליאה צחקה.
"עם כבר אז אז נייל, הוא ניראה נחמד"
"לא כמו ליאם" אלי אמרה לי.
"טוב די הוא לא הטעם שלי אני לא אוהבת גברים עם אגו בשמיים"
"ניחייה וניראה" אלי אמרה כאילו רואה את העתיד.
"סתמי"

°דינג דונג°
"הפיצהההההה" מליאה צרחה .
קמתי לכיוון הדלת פתחתי אותה, עמד שם החור יפה תואר הוא היה בעל בלורית חומה זיפים, ועיניים חומות שוקולד.
אוי לי העיניים האלה רודפות אותי.
"הי" הוא אמר מושיט לי את ההזמנה.
כשהתכלתי עלי שנית הוא היה ניראה שונה הוא היה גינגי ועיניים שחורות פחם.
"תודה" אמרתי לוקחת את הפיצה ומשלמת.
לבנות וכאב לי הראש
למה ראיתי את ליאם?
למה הקטע שלו?
למה היה לו כל כך איכפת מיזה שהיתי ביער?
כאב לי עוד יותר הארש אך נישארנו כל הבנות ערות עד שאחי חזר ב 3:50
ונירדמנו...