ביום שאחרי, ריו מצא את עצמו מול גריד שוב.
לויד היה צריך לצאת לבדוק את הבחור ששבר את הרגל ויצא מניתוח באותו בוקר, אז הוא השאיר לריו ללכת ולשבת עם גריד בשמו על חוסרים במלאי הרפואי.

וכמובן שלריו אין ברירה, אז הוא התייצב במשרד של גריד לבקשת לויד עם הרשימות, נותן לבולדוג להיכנס לפניו ולנקוש בדלת.
גריד מרים ראש, מסתכל על בולדוג ואז על ריו, מאחוריו שעומד ומסתכל מסביב במעט סקרנות.

"מה זה?" גריד שואל בהפתעה, נשען אחורה על הכיסא שלו וצופה בריו מסובב אליו מבט.

"לויד הלך לטפל בבחור שלנו שיצא מניתוח ברגל.." בולדוג מושך כתפיים וגריד מהנהן, נראה שזה לא מפריע לו ממש.

ריו מתיישב מול השולחן שלו ופותח את הקלסר שאיתו הגיע, מחכה מגריד לשאול אותו שאלות על המלאי.
ואחרי כמה רגעים, גריד דוחף את המקלדת ממנו ומסתובב להביט בריו.
"שנתחיל?" גריד שואל, פותח מה שנראה כמו מחברת גדולה שלו ויוקרתית מעור שחור.

ריו חושב שזה מצחיק איך שהעושר של אנשים יכול להיות כל כך ברור גם בדברים הקטנים.

מחברת מעור.. מי בכלל חשב שזה דבר אמיתי?

"טוב, תתחיל להגיד לי מה אתם צריכים, אחר כך נעבור על הרשימה.." גריד אומר ונותן לריו רגע להסתכל על מה שלויד כתב לו.
הוא מתחיל לנקוב בשמות של  מוצרים שהמלאי שלהם נמוך- ממחטים, שקיות נוזלים, תחבושות ועד תרופות.

לויד הוא אדם יסודי.. הוא תמיד הרשים את ריו מחדש.

"אוקיי, את הגאזות אני אביא בנפרד, תרשום לו את זה.." גריד אומר תוך כדי כתיבה, ריו נענה ועושה מה שנאמר לו.

"מה עם הבחורים בתא?" גריד שואל תוך כדי שהוא פותח דברים במחשב.

ריו כותב לעצמו כמה דברים ולכן לא מרים את המבט.

"בסדר, הביאו לנו מיטה, אז שמנו את סאמר עליה ועכשיו לי ולשאר יש מזרן.." ריו מדבר בשקט, לא בדיוק מתרכז במה שהוא אומר, מסתכל על הרשימה כדי להיות בטוח שהוא לא שוכח משהו.

"לא היו מספיק מזרנים לכולם?" גריד שואל באגביות, מקליד במחשב.

"טכנית, היו.. אבל לא רציתי לתת לסאמר לישון על מזרן אחד כי זה היה מכאיב לו, אז התנדבתי לישון על הרצפה ומיקי העדיף להישאר בכיסא גלגלים.." ריו מושך כתפיים.

"כל הזמן הזה ישנת על הרצפה?" הטון של גריד משתנה ונהיה קצת כבד.
ריו מרים אליו מבט מבולבל, קצת מפוחד.. אבל הוא מהנהן.

"כן.. זה היה עדיף לשאר.."  ריו אומר בשקט.

"לא אכפת לי מהשאר, ריו, היית אמור לישון על המזרן שלך" גריד אומר בכעס וריו מניח את העט שלו.

"מה זה משנה? אני עובד בסדר.. אני ישן בלילה.. זה לא עניין גדול.." ריו לא מבין את הכעס הפתאומי הזה.

"את המיטה אני ביקשתי להכניס מזמן כדי שתישן עליה ולא תתמוטט שוב. למה נתת אותה למישהו אחר?" גריד לא מרוצה בכלל.

"זה לא כזה משנה לי.." ריו ממלמל.

"לי זה משנה.." גריד אומר בחדות וריו נרתע.

"אתה עובד אצלי, אני דואג לאיכות החיים שלך, לא שלהם" גריד מטיח בריו, צופה בעיניים שלו נהיות פתאום עגולות יותר כמו עיניי עגל.
לעזאזל יש לו עיניים יפות.

"אבל בסופו של דבר אני רק השומר ראש של הארוס של מונטנה. האנשים שיש לך אינטרס באמת לשמור על שלומם זה הארבע האחרים.." ריו עונה בתסכול.
הוא לא מבין מה זה משנה? הם כולם בשבי.. מסתדרים ביניהם.. מה זה משנה לו?
"אני מבין שאולי הם לא ממלאים לך אינטרס כרגע באופן פעיל כמוני.. אולי זאת הסיבה שאתה כועס.." ריו אומר במחשבה וגריד נועץ בו מבט.

זה באמת חלק מהמחשבות שלו.
הוא מטפח את מי שרווחי לו. לא שום דבר אחר.

"אבל אתה שוכח שארבעת הגברים האחרים הם חברים של גבריאל וקלפי מיקוח יותר חשובים ממני. יש לך כל אינטרס לדאוג ששלומם יהיה טוב משלי.." ריו מציין עובדה שמכעיסה את גריד.

"אני לא שוכח שום דבר, פשוט אכפת לי לתת לך תנאים יותר טובים ולא להם" גריד אומר שוב בטון חד משמעי.

ריו נאנח לרגע, עוצם עיניים לשניה ומנסה לחשוב על כל זה.

"אוקיי.. " ריו אומר בויתור.
"לא ידעתי שהייתה לזה מטרה ספציפית, בולדוג גם לא עדכן אותי בשום דבר... אז עשיתי מה שנראה לי לנכון.." ריו אומר בניסיון לפייס את גריד, מפחד מהכעס שלו.

"נראה לך לנכון לטפל באנשים לגמרי מבוגרים כמו גננת כשאתה לא דואג לעצמך?" גריד רק הופך יותר אפל וכועס.

"אני בסדר.." ריו אומר ביאוש, לא מבין למה גריד רב איתו על משהו כל כך שולי.

"אתה בסדר עד לפעם הבאה שתתמוטט שוב" גריד זורק את העט שלו על השולחן בכעס וריו  נבהל.

"זה יועיל לך אם הם יחזרו בחתיכה אחת.. אני לא מבין למה אתה כל כך כועס על זה..
אנחנו מסתדרים בינינו ואני מרגיש בסדר. אני כבר לא על משככי כאבים.. הכול בסדר.. מה זה משנה?" ריו באמת לא מצליח לרדת לסוף דעתו של גריד הפעם, נכשל לראות את גריד קם וגוהר מעל השולחן, תופס את ריו מפניו ופוגש בעיניו המבוהלות.

"אל תגיד לי איך להתנהל, ריו.." גריד אומר בטון מסוכן, עיניו הנחשיות והחדות פוגשות בעגולות והפעורות של ריו שמרגיש מפוחד ומתכווץ בכיסא.

"אם אני אומר לך איך משהו צריך להתנהל, תיישם ואל תתווכח איתי.." גריד קובע בחדות, עוזב את ריו ומתיישר, פורם את כפתור הג'קט המחוייט שלו ונושף בתסכול החוצה.

"הארבעה האלה.. אני אתייחס אליהם איך שאני רוצה. ואם גבריאל רוצה אותם בחיים הוא יקבל אותם חיים ובתנאים שלי. אין לך סיבה להטריד את עצמך בשלומם.." גריד מדבר בקול רם, אבל ניכר שהוא מתחיל להתקרר.

ריו יושב עדיין ומאגרף את ידיו בניסיון להשתלט על הרגשות שלו.

אסור לו להיות דרמטי. הגבר הזה ניזון על הרגשות האלה..
כמו מפלצת.

"טוב הלב שלך צריך גבולות. ריו." גריד מסובב את פניו חזרה לריו שמרים אליו מבט חטוף, משפיל ראש.

"אני מבין את האחריות שאתה מרגיש על האחרים עד גבול מסויים ועדיין גם את זה לא לגמרי.
נתת להם מהזמן שלך והכוח שלך מאז שהגעתם לפה בלי סיבה טובה עד שזה עלה לך בבריאות. זה מפריע לי .." גריד אומר תוך כדי שהוא מתיישב בחזרה ומשלב ידיים
"זה מפריע לי לחשוב שאולי שוב תתמוטט ותהפוך למעמסה.." גריד מתקן את עצמו, מרגיש שהאמירה הזאת נשמעה רגשנית מידי בשבילו.
הוא חייב להתנער ממה שזה לא יהיה ולהעמיד את הבחור הזה במקום.

אבל גם זה לא מרגיש נכון כשהוא מסתובב ורואה את ריו יושב חיוור ומפוחד.

זה מעצבן את גריד.. התחושה הלא מוכרת הזאת של להיות מושפע ממשהו אחר- הנוחות שלו תלויה בכך שמישהו אחר בנוח איתו.

זה מוזר וקורה רק עם ריו.

וזה מתסכל אותו.

גריד נושם עמוק.

"לך לנוח, סיימנו.." גריד אומר בטון רגוע יותר- לא זוכר את הפעם האחרונה שהוא נהפך כזה כועס.

הוא צופה בריו מהנהן וממהר לקפל את הדברים שלו, קם והולך ומשאיר את גריד להרגיש שעשה משהו שגוי.

גריד שונא את התחושות האלה שריו מעורר בו.
תחושות שהוא לא מבין ולא מכיר.
גריד רגיל לדעת מה הוא רוצה  ואיך הוא פועל..

אבל עם ריו כל האיזון שלו הולך לפח.
הוא שם לב לזה בפעמים האחרונות.

לעזאזל.

מימזוש:

גריד:"מה זה?"

המוד של ריו הפרק: