"בולדוג.." ריו קורא לאחר שהוא רואה בתא מיטה ליד שאר הגברים הפצועים.
זאת מיטה שדומה לאלונקה, אבל המזרן שלה קצת עבה יותר מאלה שעל הרצפה.

"מה אתה צריך?" בולדוג נעמד ליד ריו בזמן שפותחים את אזיקי הידיים שלו.
"מאיפה הגיעה מיטה?" ריו מחווה בראשו למיטה שעומדת איפה שהוא בדרך כלל שוכב על הרצפה.
"לא יודע, פשוט אמרו לנו לשים אותה פה מאחר והבינו שהמזרנים לא הספיקו.."בולדוג מושך כתפיים וריו מהסס לרגע.
"אוקיי.." ריו ממלמל, נכנס לתא ונותן לבולדוג לסגור אחריו, מסתכל על הגברים שחלקם ישנים וחלקם בוהים, אף אחד מהם לא פוגש במבטו.

"מיקי.. בוא נעביר אותך למיטה.."  ריו  אומר לבחור שבוהה לצידו כבר זמן מה, קוטע את מחשבותיו וצופה בו מרים אליו מבט.

"תעביר את סאמר, אני חושב שאני יכול לעבור לישון על מזרן .." מיקי עונה לריו וריו לא מתווכח, עושה מה שנאמר לו.

"לעזור לך?" בולדוג עומד מחוץ לתא ומסתכל על המתרחש.

"אה... אם אתה יכול.." ריו ממלמל, צופה בבולדוג לא חושב פעמיים לפני שהו אפותח את התא ועוזר לו להעביר את סאמר, שהתעורר מהתנועה למרות הניסיון של ריו להפריע לו כמה שפחות.
"אני מעביר אותך למיטה אחי, חכה רגע וזה מסתיים.." ריו מבטיח לסאמר שמהנהן ותופס את הצלע שלו , אולי איך שהוא להקל על הכאב.. ריו לא בטוח.
זה קצת מאתגר, אבל בולדוג ממש עוזר לריו. הוא באמת מקל עליו הרבה.
ריו מודה לו בזמן שהוא מתכוון לצאת התא, מקבל ממנו את הקריצה שהפכה למוכרת וקבועה, חייך אליו חצי חיוך קטן ואז מסתובב למיקי.

"בוא נעביר אותך למזרנים.." ריו אומר למיקי בזמן שהוא מעביר את הבגד המגולגל ששימש את סאמר ככרית למתחת לראש שלו במיטה.
"קח לעצמך מזרן אחד.." מיקי מבקש, מצביע על שני המזרנים שנשארו זה על זה.
"לא מפריע לי לישון על הרצפה.." ריו מניד ראש, נעמד ליד מיקי ורוצה לעזור לו לקום, אבל מיקי מניד ראש בחזרה אליו ומצביע על המזרונים.
"אני לא עובר עד שאתה לוקח מזרון.
אני מרגיש יותר טוב לא צריך להיות דרמטיים.." מיקי אומר לריו בהחלטיות, צופה בריו מהסס לרגע לפני שהוא נאנח וניגש להניח את המזרן העליון לצד התחתון, חוזר לעמוד לצד מיקי אחרי זה.
"בוא אחי.." ריו אומר, בעמקי ליבו מעריך את  המחווה ממיקי, שנראה הכי קשוח ומפחיד מביניהם.. אבל ריו מניח שזאת הכרת התודה שלו..
זה גורם לו להרגיש בטוח.
הוא עוזר למיקי שקופץ על רגל אחת לעמוד לצד המזרן ואז נותן לו לשבת לאט לאט תוך שהוא מחזיק אותו, לאט ובזהירות מצליח להשכיב אותו אחרי שימים שלמים הוא לא  שכב בכלל.

למיקי לוקח קצת זמן להסתדר ולהיות בנוח, הוא זז קצת לפה ולשם ופולט כמה אנחות כאב לפני שהוא מרגיש הקלה.

"אכלתם?"  ריו שואל בזמן שהוא יושב לידו במזרן השני.

"אכלנו.. אכלנו, שתינו את הכדורים.. הכול בסדר.." מיקי אומר באגביות, בטון הקבוע שלו שכל אחד אחר היה מוצא מעליב קצת.. אבל ריו מנסה שלא.

----

ביום הבא, ריו יושב עם אחד המטופלים ומשחק איתו איקס עיגול.
התנועה איטית ואין הרבה מה לעשות, אז הוא פשוט יושב עם אנשים שמשעמם להם ומארח להם חברה.

"ריו.. איפה אתה?" ריו שומע את לויד קורא לו ומניח את העיגול האחרון, מנצח את הבחור ששוכב על המיטה ומוכן כבר לשים את האיקס הבא שלו לפני שהוא מבין מה קורה..
"שוב?!" הוא מתמרמר על הדף וריו צוחק, קם ומנפנף לו לשלום לפני שהוא יוצא מבית הוילונות ומחפש את לויד ליד המשרד לו, מוצא אותו בכלל ביציאה של המחלקה בצד השני, הולך אליו בזריזיות.

"במה אני יכול לעזור?" ריו שואל, מביט בלויד נותן לו מבט עייף.

"גריד.." הוא נאנח אל ריו שמתכווץ מהשם.

"יש לי לסיים לעשות רשימות מלאי ולדאוג לכמה מטופלים מבחוץ וגריד מתעקש לעשות עירוי ויטמינים עכשיו כי לא יהיה זמן אחר כך..." לויד מגלגל עיניים וריו מחייך אליו בהבנה, מבט רך ומפייס.
"עדיף שתלך אתה ותעשה את זה אם לא אני, הוא בזמן האחרון לא בנוח עם מטפלים חיצוניים שאני מביא לו. הוא מורט לי כל עצב אפשרי.." לויד מדבר תוך שהוא מסמן לריו לעקוב אחריו, כמו תמיד, הם הולכים לכניסה, ריו נאזק ועיניו מכוסות בזמן שלויד נותן לחיילים הוראות ואת מזוודת הציוד המתבקשת לפני שמעמיסים אותו על רכב ומעבירים אותו.

ריו קצת מתוח מלעשות עירוי.
אם הוא יעשה טעות.. הוא ינסה להרוג אותו?
הוא יחשוב שריו מנסה להרוג אותו?

ריו ניסה שלא לחשוב על זה ונתן לנסיעה לעבור במחשבות סתמיות, תהיות על אם עדיין בהיר בחוץ או אולי חשוך.. הכיסוי עיניים שלו היה שחור ודי אטום.. 
אולי הוא ידע מה השעה בערך כשהוא יהיה אצל גריד.
הקיר זכוכית שיש לו לכיוון השקיעה תספר לו כל מה שהוא רוצה לדעת.

הזמן עובר לריו מהר כשהוא חושב על דברים כאלה, כהרף עין מורידים אותו מהרכב ואז הוא כבר במבנה, בלי עיניים מכווסת ואז כבר בפתח של הבית של גריד שיושב על הספה כמו בפעם שעברה, הפעם עם חולצה מחוייטת שחורה כמו תמיד ששרווליה מקופלים אל מעל למרפקיו.

הוא מבחין בריו ובולדוג נכנסים מיד, מסמן להם להיכנס עם ידו.

אז בולדוג מסמן לריו להתקדם וחוזר אחורה. משאיר את ריו להיכנס לבד, מה שריו לא ממש נוח איתו.. או בכלל.

"מזמן לא התראנו.." גריד זורק בציניות לאוויר בזמן שריו מניח את המזוודה על השולחן מולו ופותח אותה ומהנהן בחצי חיוך עקום, לא בטוח מה לענות לזה, שם על עצמו כפפות.

הוא יותר מידי לחוץ מהמחשבה על העירוי.

אז הוא נשאר שקט וניגש להרים את השרוול של גריד בזמן שבולדוג נכנס עם עמוד לתלות ממנו את האינפוזיה.
הוא מנקה את האיזור מעל לקיפול היד הימנית שלו בזהירות ולא בדיוק מתקשה למצוא וריד, מרכיב את החסם עורקים ומצמיד אותו לרגע מעל המקום לפני שהוא מוציא מחט פרפר מהמזוודה, מוציא אותו מהנילון ומכין אותו, לאחר מכן מכניס אותו לוריד הראשון שהוא מזהה ולמרבה ההקלה, מבין שהוא הצליח, פותח את חסם העורקים ומחבר את המחט לאינפוזיה ופותח אותה, נותן לנוזל לרדת לאט בזמן שהוא לוחץ קצת על האינפוזיה כדי לעזור בזרימה.

"פחדת להרוג אותי?" גריד שואל בחיוך משועשע, קוטע את המחשבות של ריו שמבין שהוא נועץ בו את העיניים האלה שלו, בוחן אותו.
"משהו כזה.." ריו עונה בקול עדיין לחוץ, מנסה לדבר בהומור, מגרד את אחורי ראשו בזמן שהוא מביט בנוזל יורד בזמנו בצינור.
מרגיש הקלה , מתיישב על הרצפה ומוציא כדור צמר גפן וחתיכת דבק רפואי לאחר כך, מתחיל לסדר את שאר המזוודה שקצת בלגן בכניסה.

"אתה יכול לשבת על הספה, אתה לא חייב להתיישב על הרצפה.." גריד מציע, עיניו ממוקדות בטלויזיה הדלוקה מולו אבל ההרגשה של ריו היא שהוא עדיין בוחן אותו מזוית מבטו.

אז ריו עושה מה שהוא אומר כדי להיות כמה שפחות מטרד, מסיים לסדר את המזוודה וסוגר אותה.

"אתה מעדיף שאחכה בחוץ עד שהאינפוזיה תיגמר?" ריו ממלמל אחרי שהוא מתיישר, מביט בגריד מסובב את ראשו אליו.

"בדרך כלל אתה מדבר.. מה קרה? השתעממת ממני?" גריד שואל שוב במה שמרגיש כמו הומור אבל באותו זמן נותן לריו תחושה לא טבעית, הוא מרים גבה אל ריו והעיניים שלו נראות כמעט משועשעות או מחייכות..

זה גורם לריו להרים את המשמר שלו עוד, לא בטוח עדיין מה המשמעות.

"הייתי תחת הרושם שהשאלות שלי קצת מפריעות לך.." ריו ממלמל, לא בטוח לאיזו מין שיחה פניו מועדות.

"לא מפריע לי.." גריד עונה בהחלטיות, העיניים שלו מטיילות בין הטלוויזיה לריו שבוהה בנוף מחוץ לקיר הזכוכית שהוא יושב מולו, נותן לגריד הזדמנות להסתכל עליו תחת אור השמש.
העיניים שלו חומות בהירות.. גריד לא שם לב לזה לפני.
השיער שלו מבריק אפילו עכשיו ויש לו אף די סמטרי ושפתיים תפוחות. כאלה שקצת מזכירות לו שפתיים של אישה.

הוא בחור נאה. אפילו בטרנינג הזה שהוא לובש, גריד עדיין חושב בכנות שהוא נראה טוב.
יש לו מבנה גברי אבל רגליים ארוכות וכתפיים קצת רחבות ביחס למידות שלו..
יש בו איזון מוזר בין נשי וגברי בעיניי גריד.
הוא עדיין לא נתקל בזה לפני.
הוא גם מתחיל לתהות למה הדברים האלה פתאום בולטים בעיניו.. חטוף של הכנופיה שלו לא מרגיש לו כמו כאב עיניים בפעם הראשונה.

"איך הולך לך כמטפלת סיעודית?" גריד שואל בזמן שהוא מכבה את הטלוויזיה, מחליט שהיא משעממת אותו ומסתובב לפנות לריו שנראה קצת מבולבל.

"אה.. אני מניח שבסדר.." הוא עונה במשיכת כתפיים, מחבק את עצמו.

גריד מבין שריו מנסה לצמצם מגע, אז הוא מחליט להתגרות בו.

"אתה בטוח שעובר משהו מהאינפוזיה? אני לא מרגיש כלום" גריד מסתכל על המחט לרגע ומסתכל על ריו קם מזוית עיניו.
ריו בודק את השקית והיא נראת בסדר, אז הואמניח ברך על הספה ליד גריד לרגע ומסתכל על הטפטוף.

"אתה רוצה להגביר את הזרם?" ריו שואל, מביט בטפטוף הבאמת איטי.

"אני אשמח.."  גריד עונה בחיוך, מסתכל למעלה על ריו פותח את הטפטוף ועכשיו מרגיש קצת קור עובר דרך המחט, מרגיש את העירוי.
הוא נשען אחורה, צופה בריו יורד מהספה.

"עכשיו זה בסדר?" ריו מסתכל על גריד, פוגש במבטו אחרי שלרגע הוא שוכח עם מי הוא מדבר, נפגש במבט האפל של השני ומסיט מבט מיד, מרגיש שהאווירה שונה היום איכשהו.

"לויד מעביד אותך קשה?" גריד מניח את ראשו על המשענת של הספה מאחוריו ומביט בריו מתיישב חזרה במקומו.
ר

יו משתהה לרגע.

"אפשר להגיד.. אבל אני אוהב להיות עסוק.." הוא עונה תוך שהוא משכל רגליים ומשלב ידיים, מסתכל סביב.

שוב ושוב נמנע מגריד.
לא יודע שבשלב הזה, זה רק מדליק את הגבר מולו שבוהה בו ומנסה להבין מה הוא חושב על ריו.

ריו הוא חידה בעיניו, מוזר מכול הבחינות, אבל בצורה שגריד אוהב.

זה מוזר לו להודות בזה, אבל זה נכון.
הוא האדם היחיד מסביב שלדבר איתו מעולם לא היה טרחה.

לאור הירידה בתגובות ובסטטיסטיקות אני שוקלת להקפיא את הסיפור.
אשתדל לחשוב ממה להמשיך.

מימס:

גריד:"פחדת להרוג אותי?"

ריו:"אני אוהב להיות עסוק"