לויד מקבל אישור לבוא יחד עם ריו ובולדוג כדי להעריך את מצב הפצועים.

אז הם עושים יחד את כל הדרך בחזרה אחרי שמכסים את עיניו בחזרה.
כשהם חוזרים לתא, יש כמה נורות מעופשות המספקות מספיק תאורה בשביל לטפל בפצועים וריו מרגיש קצת יותר טוב עם משככי הכאבים והטיפול, אז הוא ממהר להיכנס לתא אחרי שמורידים ממנו את האזיקים והכיסויים ומחכה שלויד יגיד לו מה לעשות.

"אתה.." לויד מסתובב לריו אחרי שהוא מתיישב ליד הבחור הראשון.

הוא מושיט לו מחברת ועט ומוציא מכיסו כפפות.

"תתחיל לרשום כל מה שאני אומר, אל תפסיד שום פרט.." לויד פוקד וריו ומהנהן בשקט.

"מה השם שלך?" לויד שואל את הפצוע הראשון שיושב ומחזיק בידו הכואבת והמדממת.

לרגע, הפצוע מרים מבט לריו, שמהנהן אליו כדי להרגיע אותו, מסמן לו בעיניים לדבר.

"ברנדון חוזס.." הגבר משיב ולויד מהנהן.

"ריו, תכתוב כל מטופל בדף נפרד ותציין רק שמות פרטיים.." לויד מבקש ולא מביט בברנדון, מתחיל בלהוריד את היד של ברנדון העקשן כדי לראות את חומרת הפצע.

"בולדוג, תעביר לנער פרחים את המזוודה השחורה.." לוידס מדבר בקול רם ובולדוג נענה, נותן לתא להיפתח במעט ומוסר לריו מזוודה מלאה בציוד רפואי.
לויד פותח אותה ומתחיל לעבוד ישר.
הוא שופך על פינצטה רפואית שהוא מוציא חדשה מהניילונים אלכוהול חיטוי ואז מחטט בפצע כדי להוציא את הכדור לאט לאט.
זה תהליך כואב ובלתי נסבל, אבל לויד נראה מורגל לזה ולגמרי בשליטה על הסיטואציה..

"תכתוב שהפצע שלו ביד ימין, צד עליון של היד, פצע בעומק בינוני עם התחלה של זיהום.." לויד מדבר במהירות אבל ריו לא מפספס. החיים של האחרים תלויים בו עכשיו.
הוא כותב הכול מילה במילה ונשאר עירני.

אחרי שהכדור סוף סוף בחוץ והמקום נשטף מקומית בקצת מים, לויד שופך לתוך הפצע נוזל אנטיביוטי וחובש את היד של ברנדון.
"אתה תשאר עם צלקת מזה,  ההתחלה של הזיהום לא תיתן לי לתפור את המקום.." לויד מסביר וברנדון מהנהן בפרצוף כאוב, מזיע ומתפתל.

"תרשום את זה.." לויד מבקש במהירות לפני שהוא מהדק את התחבושת בפעם האחרונה מסביב לאיזור.

"כבר כתוב.." ריו מאשר.

"תדבר, אני אכתוב כל מה שתגיד.."ריו רוצה לתת ללויד מרחב לחשוב בלי להתעסק באם הוא כותב או לא.
הוא שם לב שלויד מסתובב להביט בו לרגע ואז מהנהן.
"תודה.." הוא אומר בנונשלנטיות ואז עובר לפצוע הבא.

"הערה אחרונה לברנדון ואז תעבור לדף הבא: כדורי אנטיביוטיקה שלוש פעמים ביום למשך שבועיים, כל ארבע שעות.." הוא מדבר בקול ברור.

"מה שמך?" לויד שואל את הפצוע הבא וריו מעביר לדף הבא..

"סאמר" הפצוע נאנק, מחזיק בצד השמאלי של הצלעות שלו בזמן שבמרחק יש רעשים של דלתות נפתחות ודברים שזזים.
ריו משתדל לחדד את האוזניים שלו לאור הרעש.

לויד מרים את החולצה של הבחור באיזור הכואב ומיד נפגש בנפיחות והכחלה- הוא יודע שמדובר בשבר.

"שבר בצלעות.." לויד אומר בטון כבד, מוריד לסאמר את החולצה.

"תעבור לדף הבא, אני צריך לבדוק איך לעזור לו.." לויד מבקש ועובר לפצוע הירוי ברגל.
הפצע באמת כמו שריו תיאר, בצד העליון שמאלי של הרגל, הוא נראה די טוב ולא מזוהם אבל גם שם תקוע כדור שחצי ממנו בחוץ.
ריו רושם את זה.

"שמך?" לויד שואל בקצרה
מחטא את הפינצטה מחדש ומוציא את הכדור בזהירות, מחזיק את הרגל של הבחור שמביט בין סאמר, ברנדון וריו בהיסוס.
"בן.." הפצוע אומר בשקט, צופה בלויד גוזר את מכנסיו וקורע אותם מסביב לפצע, שוטף את המקום בזהירות ואז שופך לשם חומר אנטיביוטי, שם מדבקה עם יוד מעל וחובש את המקום.

"פצע קל, נקי, צריך לדאוג למרוח משחה אנטביוטית על הפצע מידי יום ולהחליף את החבישה.." לויד אומר בקול רם שוב, שומר על ההוראות קצרות וברורות, עובר לבחור הבא והאחרון.

"שמך.." לויד מבקש והבחור שותק, מביט בלויד במבט מלא טינה.

"אדוני.. אם לא תגיד לי את השם שלך.. לא אוכל להתחיל לעזור.." לויד רואה שהבחור יושב עם כתף אחת שהוא מנסה להסתיר בגופו.

"לך לעזאזל.." הבחור יורק לצד ובולדוג פותח את הסורגים של התא בתנופה, טוען את הנשק שלו בכניסתו..

ריו ממהר לעמוד ביניהם.

"אני אתמודד איתו, תן לי לטפל בזה.." ריו מבקש מבולגוד שמביט בו העיניים מקפיאות.
"זאת הפעם הראשונה והאחרונה שאני נותן לאחד מכם הזדמנות, נער פרחים. תדאג שאתם מנצלים את הצ'אנס הזה.." בולדוג מזהיר, מחווה בסנטרו לכיוון הבחור העקשן ששכוב על הרצפה במבט זועם, מסתכל על ריו בעיניים בוחנות, לא מאמין שהוא יכול להתמודד עם הסיטואציה.

רק עוד מילה אחת מפרידה בינו לבין לדפוק לכול אחד כדור בראש.

ריו מנהנהן ומסתובב.
הוא מתיישב על הרצפה ליד החולה ולוקח מספריים,  גוזר ממנו את החולצה למרות ההתנגדות שלו.
אחרי שהוא רואה שהכתף שלו כנראה פרוקה בקושי רב, הואנושך את פנים לחיו ולוחץ על הנפיחות בכוח, גורם לבחור לצרוח בכאב.

"מה השם שלך?" רוי אומר בטון קשה, אבל העיניים שלו כנות מספיק בשביל שהשני יבין שהוא חייב להתאפס.

הבחור מהסס לרגע, מסתכל מסביב בכעס ועדיין כאוב, מזיע כולו.

"מיקי.." הוא נאנח, גונח בכאב.

"מיקי.." ריו מהנהן ותופס את המחברת שהניח לצידו, כותב את שמו בראש הדף.

"אתה תקבל טיפול רפואי כמו השאר ותקשיב להוראות לבינתיים.
אם הכתף שלך פרוקה, אין לך עם מה להתמקח ואיך להגן על עצמך. תהיה חכם. לא צודק" ריו דואג להסתכל ישר לעיניים העקשניות של השני, מדבר בקול נמוך ועדיין כולם שומעים.

ריו נותן ללויד להתקרב שוב במקומו ומתיישב מהצד השני של מיקי, צופה בלויד מסתכל על האזור.

"פרקת את הכתף בעבר?" לויד שואל ומיקי שוב חושב רגע לפני שהוא מהנהן בפרצוף חמוץ.

"אוקיי, אז צריך רק להחזיר אותה למקום.. השאר יהיה קל יותר.." לויד אומר , חושב על דרך שבה יוכל להחזיר את הכתף למקומה ולטפל בבחור בתנאים הנתונים.

"אנטיביוטיקה, חבישה,  בזבוז זמן.." הקול של גריד נשמע מרחוק.
הוא יוצא מהחשיכה ומתקדם אל מתחת לאחת המנורות. העיניים שלו מתות כמו תמיד והוא מביט מסביב בפצועים ומשלב ידיים.

"צא, לויד.." גריד מבקש ולויד נענה מיד, יוצא ונותן לגריד להיכנס במקום.

"עם כל המאמץ הזה, עדיף שנדפוק לכולם כדור ונשאיר את נער פרחים.." גריד מטעין את האקדח שלו ומרים אותו, אבל ריו מחזיק בקנה ומסיט אותו מהשאר.

גריד נראה עצבני מהפעולה.

"אתה רוצה למות?" הוא מאיים אבל ריו נשאר לנעול את מבטו באלו של גריד.

"אני אדאג להם" ריו  מניח את הקנה כנגד מצחו ונושם עמוק, מנסה להישאר קר רוח.
"אנחנו לא צריכים גיבורים, תזוז או שאני אתן לך מה שאתה רוצה.." גריד נוהם וניכר שכולם בחדר מתכווצים, נהפכים כולם מתוחים ועומדים על הרגליים האחוריות.

"אני לא מנסה להיות גיבור.." האחיזה של ריו באקדח לא מרפה והוא מכין את עצמו למות.

"כל האנשים כאן הם נכס בשבילך למיקוח. אני מניח שזאת הסיבה שחטפת אותם.." ריו אומר בקול יציב וגריד מרים גבה לרגע, חושב כמה רגעים לפני שהוא מוריד את הנשק ומטה את ראשו לצד.

"תמשיך.." הוא אומר, מסתכל על השאר שמרוחים על הרצפה.

"כל מי שעובד תחת גבריאל ומונטנה הוא חבר טוב, משפחה. הם כולם נכסים בלתי נפרדים מהאימפריה הכלכלית שלו והמכוניות שאתה אוהב.." ריו נשאר מתוח, הוא מנסה להישאר ערני לכל סימן חשוד ושינוי בהתנהגות של המטורף הזה..
"קח את סאמר ותטפל בו בבית חולים, כשהוא יחזור, אני אשמור ואטפל בו בתחומי המקום.
לשאר אני אדאג בתא..
אם תשאיר אותם חיים, יהיו לך אנשים חיים להתמקח עליהם.
מאחר ואני מעריך והרגת כמה עובדים במחסנים לפני שחטפת אותנו.. אני גם מעריך שתצטרך קלפי מיקוח..
כל אדם פה הוא נכס לאימפריה של מונטנה וגבריאל.." ריו מדבר בקול הכי ברור שהוא יכול, מנסה לשכנע את גריד להשאיר את כולם חיים.

"תשתוק!" מיקי צורח לריו וגריד מכוון אליו את האקדח, שריו נעמד מולו שוב.

"אלה הימים הראשונים של כולם כאן, חלקנו לא מבינים עדיין את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה.
תן לי לדבר עם כולם. אם הם יהיו שוב גסי רוח אחרי היום, אני לעולם לא אעצור בעדך שוב.." ריו נועל את מבטו בזה של גריד בעקשנות, צופה בו מצעף את עיניו לעברו ומנסה לקרוא את הבחור מלא התעוזה.

לבסוף, גריד פולט ציקצוק, מוריד את הנשק ונושם עמוק, לרגע מסתובב בחדר ומהרהר.

"אתה חושב שאתה יכול לעמוד בקצב, נער פרחים?" גריד שואל בחיוך מלגלג, מתקרב לפצועים ומביט בכול אחד בדיקדוק, עוצר מול מיקי..

"אוקי.." גריד מחייך חיוך חולני.
"תחזיק את הצפצפה בחיים עשרים דקות ואני אסכים.."  גריד אומר וריו לא מבין על מה הוא מדבר, עד שרעש ירייה חותך את השקט ומיקי פורץ בצעקה.

גריד ירה לרגל שלו, איפה שעובר העורק הראשי.
ולריו אין זמן.
הרצפה מתחילה מהר מאוד להתטנף בדם וגריד יוצא מהתא הנונשלנטיות בזמן שריו לוקח את כל התחבושות שיש במזוודה שנשארה בתא ומתחיל ובוחר את הארוכה ביותר בידיים רועדות, פתח אותה ודוחף באצבעותיו לפצע באגרסביות עד שהכול בפנים, משאיר את האצבעות בפנים ומפעיל לחץ, מזיע כולו, מנסה להפעיל את כל הכוח שלו על מיקי שמנסה לנער את ריו מעליו בכול כוחו- כואב לו, הוא מתנגד בצדק.. אבל ריו חייב להשאיר את כולם בחיים.
הוא חייב.
הוא במצב הכי טוב מבן כולם.
הוא חייב לנסות לפחות להשאיר את כולם בחיים.

אחרי חמש דקות, ריו מתחיל להתעייף אבל לא מוותר.. אחרי עשר דקות, הקבל של החיילים מחוץ לתא מתחיל להתעניין במה שקורה.. נראה שריו לא מאבד מוטיבציה ונשאר מאוד עקשן.
הוא לא מסתכל על הפצע, אלה על הקיר מולו כדי להשתדל ולא להקיא וממשיך להחזיק את הפצע גם 15 דקות מרגע שהתחיל, באמת עוצר את הדימום משמעותית.

הידיים שלו שורפות בשלב הזה,
אבל הוא מפעיל את כל הכוח שיש בו וממשיך לדחוף, לא מודע לכמה זמן עבר ורק מחכה שמישהו יכנס לעזור לו.

מימיז:

כל הגברים שבתא עם ריו:

בינתיים, ריו מדבר לגריד: