אחרי כמה ימים של אכילה והתחזקות, לוקאס אסף את עצמו לגמרי פיזית ומנטאלית ולחץ על מונטנה לקחת אותו למטווחים.
הם הגיעו לשם בתשע בבוקר ומונטנה נתן למדריך להסביר ללוקאס את הבסיס, מעמידה נכונה ואחיזה בטוחה ועד לירות איתו בפעמים הראשונים כדי שלא ישחרר את האקדח על הפרצוף שלו בטעות.

לוקאס היה כל כך חדור מטרה עד כדי כך שלא היה צריך להסביר לו שום דבר פעמיים.
הוא הפתיע גם את מונטנה וגם את המדריך שלו בהצלחה שלו להישאר יציב.
הוא היה צריך לעבוד על הכיוון של הנשק, אבל לגמרי קלט את הבסיס על היום הראשון.

אחרי שעתיים, הוא כבר הצליח לפגוע במטרה, גם אם לא במרכז.
הוא המשיך לבקש עוד נסיונות כדי לגרום לתחושה של הירי להיטמע בתוכו. הוא רצה לזכור איך זה מרגיש כדי שלא יהסס על לחשוב איך להחזיק את האקדח בזמן אמת.
והמדריך שלו עזב בשלב מסויים והלך להדריך אחרים לידו בגלל שהוא באמת הסתדר.
הוא הבין איך להטעין את האקדח לבד עוד לפני הסבר ושחה טוב בחומר.

אז הוא עמד שם זמן ארוך כשמונטנה צופה בו יורה מהצד, קם אליו כשראה שהידיים שלו מתחילות להתעייף ולרעוד.

הוא הניח יד על הכתף של לוקאס שהסתובב אליו במבט חד, מחייך אליו.

"על מי אתה חושב שאתה נראה כל כך רציני?" מונטנה מביט בלוקאס מסתובב ויורה את הכדורים האחרונים שיש לו במחסנית, מכסה את האוזניים.

"גריד" לוקאס מטעין את האקדח מחדש, אבל מונטנה עוצר אותו מלהרים את הנשק.

"אתה עייף. אתה לא תוכל לחזור לפה מחר אם הידיים שלך יכאבו.." מונטנה מזהיר ולוקאס מהרהר לכמה רגעים, לבסוף נאנח ומניח את האקדח ואת האוזניות שלו שמעמעמות את הרעשים.

"אתה מבטיח שנחזור לפה?" לוקאס לא סומך על מונטנה מי יודע מה.

"אם זה מה שאתה רוצה, אני אבוא איתך לפה גם בסופי שבוע וימי חופש. אבל אתה חייב להפסיק להיום.." מונטנה עונה בכנות, מסתכל על לוקאס מהנהן.

"בוא נלך לאכול משהו ונחזור הביתה.." מונטנה לוקח את ידו של לוקאס ביד שלו ומושך אותו אחריו החוצה, מוביל אותו לרכב שלו ופותח לו את הדלת של הרכב, מסתכל עליו נכנס.

הנסיעה עוברת בשתיקה נינוחה.
לוקאס מדליק רדיו על ווליום נמוך ונשען על החלון, מסתכל החוצה במחשבה עמוקה.

"אני יודע שקשה לך, לוקאס.. אני עושה מה שאפשר כדי להחזיר אותו.."  מונטנה אומר ללוקאס בניסיון לנחם אותו, זורק לו מבטים מידי פעם בנסיעה.

לוקאס מסתובב אליו , מסתכל עליו.
"אני לא מאשים אותך" לוקאס מבטיח למונטנה.
"אנשים כאלה ימצאו תירוץ לפגוע בכול מי שסביבם אם זה מה שהם רוצים.." לוקאס מוסיף.

"אני רק שמח שלפחות אתה היית שם באותו יום.." לוקאס נאנח.
"כשהדלת נפתחה הייתי בטוח שזה בכלל חייל של גריד שרוצה להרוג אותי..
הוקל לי שראיתי אותך.." לוקאס מדבר תוך בהייה בנוף מקדימה לו שמתחלף תוך כדי הנסיעה במהירות.

"אני שמח שהייתי ניחום מסויים למצב שהייתה בו.." מונטנה אומר לו בכנות תוך כדי חניה של הרכב.

"אני יודע שעד עכשיו היינו כמו חתול ועכבר.. אבל אני באמת רוצה שנסתדר, במיוחד עכשיו כשריו צריך שנהיה מאוחדים כדי להוציא אותו.." מונטנה אומר ללוקאס בפרצוף רציני.
"אל תנצל את הסיטואציה. אני אולי מדוכא אבל לא לגמרי טיפש.." לוקאס מזהיר, מביט במונטנה בגבה מורמת בחוצפה.

מונטנה צוחק.
"אני רציני אבל.. אני נבוך שזה קרה במשמרת שלי, זה הדבר הראשון. אבל אני גם חיבבתי את ריו כאדם מהפעמים בהם דיברנו והחלפנו דברים.. אכפת לי ממנו, גם אם זה באמת קשור גם בך.." מונטנה אומר בעיניים רכות, רוצה שלוקאס ידע שהוא באמת כאן בשביל לאחד אותו עם ריו חזרה.

"חנפן היית ונשארת.." לוקאס לועג למונטנה.
אבל זה לא מטריד את מונטנה, הוא מגחך בחזרה ומביט בלוקאס בחיבה.
"צריך לדעת למי להתחנף.." הוא יורה ללוקאס בחזרה.
"תתחנף באוכל, אני רעב.." לוקאס אומר, פותח את הדלת של הרכב מהצד שלו ודואג שתישאר פתוחה עם רגלו.

"ואתה משלם.." הוא קובע לפני שהוא יוצא מהמכונית וסוגר את הדלת, נשען עליה ומחכה שמונטנה יצא.

בינתיים מונטנה מביט עליו רגע מהחלון מבודר, מקבל תצפית לתחת של לוקאס ונשאר לשבת עוד רגע.

"נשלם על הכול.." הוא ממלמל לעצמו לפני שהוא יוצא, לוקח איתו את המפתחות וסוגר את דלת הרכב, נועל אותה ומחווה ללוקאס לבוא עם ראשו, נותן לו להיכנס למסעדה ראשון ואז נכנס אחריו, נותן לו לבחור מקום.

הם יושבים ומקבלים תפריטים מהר, מחליטים מה לאכול.

"תנסה קצת מהמנה שלי, לדעתי תאהב אותה.." מונטנה מציע בזמן שהם מחכים לאוכל ולוקאס מהנהן ומסתכל מסביב.
"למה יצאנו מהעיר אגב? רודפים אחריך?" לוקאס שואל, מסתכל על מונטנה כמי שנזכר במשהו חשוב.

"לא שידוע לי, אבל זה אמצעי בטיחות וגם דרך להוציא אותך להפוגה מהיום המטורף שעברת.." מונטנה אומר במשיכת כתפיים.
"כמה זמן נישאר פה?" לוקאס שואל ומונטנה כמעט עונה.
אבל המלצר מגיע ומגיש להם את המנות שלהם, אז לרגע הוא משתהה, אומר תודה למלצר ומחכה שיעזוב.

"אני רוצה להישאר איתך כאן עד שריו יחזור.." מונטנה עונה בשיא הכנות.

"פלוס, המטווחים יותר קרובים כאן מבעיר, אז הוספת לי היום סיבה להישאר.." מונטנה מוסיף במהירות, מביט בלוקאס בוהה בו לרגע לפני שהוא מהנהן.
"זה מקובל עליי בינתיים, נראה איך זה יתפתח.."לוקאס מושך כתפיים לפני שהוא מתחיל לאכול, מרים סושי בצ'ופסטיקס שלו בזמן שמונטנה מעביר לו קצת מהנודלס שלו לצלחת.

"הבטחת לנסות.." מונטנה מזכיר ללוקאס שנראה כאילו הוא עומד להעיר לו.

ולוקאס באמת מרפה ומנסה את האוכל בצלחת.
"מה זה הבשר הזה?" הוא שואל את מונטנה ולוקח לו חתיכה מהצלחת.
מונטנה מגחך ומניח את הצלחת באמצע.
"כבד אווז.. אמרתי לך שזה מוצלח" הוא מביט בלוקאס בעיניים מלאות חיבה וחום שוב כמו בהרבה מהימים האחרונים.
לוקאס היה נראה נוקשה מהצד, אבל האמת היא שהוא לא היה קשוח או עקשן כמו הרושם שהו עשה. הוא היה די גמיש וחביב.

אין ויכוח על כך שמונטנה בטוח שהוא כבר התחיל להתאהב בו.

"אתה רוצה לנסות את שלי?" לוקאס דוחף את הרול סושי שלו למונטנה שלוקח רול ומנסה אותו.

"זה בצל ירוק?" הוא שואל תוך כדי לעיסה, מסתכל על הרול.
"עירית. תאכל בפה סגור, מוזר אחד" לוקאס עונה ומונטנה צוחק בשקט, ממשיך לאכול איתו בשתיקה לזמן מה.

"אכפת לך אם אני אזמין קוקטייל?" לוקאס שואל את מונטנה שמניד ראש.

"בכלל לא" הוא עונה וקורא למלצר בשביל לוקאס, נותן לו להזמין מה שירצה.

והוא נהנה לראות את לוקאס אוכל וחוזר לעצמו פחות או יותר.
בהתחלה הוא העניש את עצמו על זה שריו לא יכול לאכול איתו או לשתות איתו דברים.. זה היה חשוב למונטנה שעכשיו הוא הרשה לעצמו ולא האשים את עצמו במשהו שלא הייתה לו עליו שליטה.

מימס:

לוקאס חוזר לעצמו בי לייק:

מונטנה ולוקאס מסתדרים: