ריו מתחיל בלטפל בשריטה בעצם הלחי של גריד. 
זה נראה נורא מאחר וכדור עבר לו על הפנים ופילח חלק קטן ממנו- אבל זה נראה קצת כמו כוויה מסביב וזה איזור מדמם פעיל עדיין.

ריו נעמד מאחורי הספה שעליה יושב גריד, מנקה את הדם מהפנים שלו קודם בזמן שגריד ממשיך לבהות בחלון.

אבל השתיקה מפריעה לו כל כך, שהוא מנסה לשבור אותה בשיחה, יודע שזה עלול להיות יריה ברגל.

"אני יכול לשאול אותך משהו?" ריו שואל בשקט, מחליף בין פד לפד שנספג בדם כדי להשתלט על הדם.

"אתה יכול לשאול הכול, אני אענה רק על מה שבא לי.." גריד אומר ברצינות, אבל ריו פולט צחקוק שקט בתגובה, חושב שזאת תשובה די יצירתית.

הוא לא שם לב למבט המבולבל שגריד נותן לו בזמן שהוא לוקח עוד כמה פדים, מניח באחד מהם קצת מים ומביא איתו תמיסת יוד וקיסם אוזניים עם משחה אנטיביוטית.

"להיות בחזית של כל זה לא מפחיד אותך?" ריו שואל בשקט, מתחיל לנקות את הפצע עצמו אחרי שניקה את הפנים מסביב וקיבל מבט טוב יותר על המקום.

"כלומר?" גריד מרים גבה, חושב שהשאלה כללית מידי.

"לראות כדורים עוברים לך מול הפנים לא גורם לך לפחד?" ריו שואל בזמן שהמבט שלו ממוקד בפצע.
לרגע יש שקט, גריד לא מבין את השאלה הפתאומית.

הבחור לא שואל מה עם החברים שלו בחוץ, הוא לא מדבר על מועד שחרור כמו שהשאר ביקשו...
הוא שואל אותו דברים שבכלל לא קשורים לסיטואציה שלו.. הוא לא מתייחס לאסון שהוא נמצא בו..

את זה גריד עדיין לא ראה מאף אחד.

"אתה פחדת כשהיית בקרב היריות במחסנים של משפחת וון?" גריד מחליט לא לענות על השאלה.

"מאוד.." ריו מהנהן, ממשיך לטפוח את הגאזה על הפנים של גריד בעדינות, לא פוגש במבטו כלל.

"רעש של נשק, ריח של שריפה וגופות, מראות של דם ופצועים.. אני לא אוהב את זה.." ריו עונה בכנות
"גם כחובש חשבתי שנשק זה דבר מפחיד שצריך להשתמש בו בכבדות ראש" ריו ממשיך, לאחר מכן מניח קצת יוד מסביב לפצע ומשחה אנטיביוטית ישירות על המקום, מתרכז ושוב מפספס את המבט הצדדי שגריד נותן לו.

"אז למה יצאת לשם?" גריד שואל ברצינות, מסתכל לרגע על גבו של הבחור לפני שהוא חוזר כדי להסתכל על שאר הפצעים עם המזוודה, מניח אותה על הרצפה ומתיישב על הרצפה כשגריד מצד אחד שלו והמזוודה מהצד השני- שאר הפציעות הם בזרוע ובחלק התחתון של הבטן שלו, ככה שזה יהיה יותר נוח.

"רציתי להגן על לוקאס.. הבוס שלי.." ריו עונה תוך כדי שהוא יושב על ברכיו ומנקה את הפצע על הזרוע של גריד.

"הוא כזה חשוב?" גריד לועג אבל ריו מהנהן בתגובה.

"אני יודע שהקונספט של מערכות יחסים או חברות שונה בעיניך.. אבל בשבילי, מי שקרוב אליי ויקר לי הוא אדם שאני אסתכן בשבילו.. גדלתי עם לוקאס. הוא לא רק הבוס שלי, הוא גם החבר הכי טוב שלי.. האח שלי... המעט שיכולתי לעשות זה להבטיח את הביטחון שלו.." ריו אומר בזמן שהוא ממשיך לנקות דם מסביב לאיזור הזרוע.

"אני לא חושב שהקונספט שלי על מערכות יחסים שונה מאחרים עד כדי כך.." גריד מגחך, חושב שזאת אמירה מגוכחת.

ריו מחייך אליו לרגע, מניח את הפדים איתם ניקה את הפצע בחלק מבודד של המזוודה ומוציא ממנה כפפות, חושב שאולי לפצע כזה לא כדאי להסתכן.
אומנם הפצע שטוח אבל ארוך..
לכל מקרה..

"איך אתה מחליט עם מי להישאר בקשר? או את מי להרוג?" ריו שואל ברוגע, ממשיך לטפל בגריד בלי לפגוש במבט שלו יותר מידי.

"אני משאיר לידי את מי שמשרת אינטרס וזורק לפח מי שלא.." גריד עונה בכנות.

ריו מהנהן בהבנה.
"בעולם של אנשים קצת יותר רגישים.. כמוני אולי.. אתה לא בקשר עם אנשים בגלל שהם משרתים את המטרות שלך.. יש גם סיבות אחרות.." ריו אומר תוך כדי שהו א שם יוד על גזה ומתחיל לכסות את הפציעה ביוד.

"כמו מה? אתה אמרת בעצמך שמי שמשלם לך בסוף חודש זה האח הזה שלך.." גריד מסתכל על ריו כאילו הוא מדבר שטויות גמורות.
ריו ממשיך לחייך, הוא לא נפגע מהגישה של גריד.
הבנאדם כנראה באמת אישיות אנטי-חברתית.

"גם אם הוא לא היה משלם לי הייתי עדיין מגיע כל יום ומתייצב לידו.."ריו עונה ברצינות, מחפש עם מה לחבוש את היד של גריד.

"שטויות.." גריד לא מאמין למילים האלה, זה נראה לו טיפשי ונאיבי.

"אי פעם היה מישהו שהתחברת אליו לא כחלק מהעבודה שלך?" ריו נשען לרגע אחורה ומסתכל על גריד בשאלה, תוהה אם באמת הוא מעולם לא חווה חברות.

גריד מניד ראש.

"למה אני צריך מישהו מחוץ למקצוע שלי? ולחיים שלי פה?" גריד מביט בריו כמו משוגע.

לרגע, העיניים שלהם נפגשות, ריו בוחן את העיניים האדישות של גריד, שבשיחה הזאת היו יותר מביעות מבדרך כלל.
הוא תוהה איך אפשר להסביר משהו כזה לאדם שכל כך שונה מהמציאות כזאת.

"לפעמים טוב שיש לך אנשים שאתה יכול לדבר איתם על מה שאתה חושב בפנים...
לוקאס ואני חולקים הרבה סודות אחד עם השני למשל.." ריו אומר בזמן שהוא חובש את היד של גריד.

"כמו מה?" גריד שואל בחוסר טאקט, לא מבין כנראה קונספט של סודות מעבר לסודות כמו שיש לו.
הכול בטח נראה נחות ושטותי בעיניו.
אבל ריו לוקח את זה כהזדמנות להיזכר קצת בלוקאס.

"כשלוקאס ומונטנה, הבן של גבריאל הכירו, מונטנה היה בטוח שלוקאס מעוניין בו.. אבל האמת היא שאספתי מודיעין לפני לגבי הסטייל של מונטנה בבחורים ועזרתי ללוקאס לבנות פרסונה מנוגדת כדי שלוקאס יוכל לדחוף את מונטנה לבטל את הנישואים שלהם.." ריו מספר בחיוך רך, מדביק את החבישה כדי שלא תזוז.

"לא נראה שהצליח לכם מי יודע מה.. הבנתי שהם עדיין ביחד.." גריד כבר לא בטוח אם הוא לועג או פשוט סקרן.

"זה בגלל שמונטנה מטורלל. מסתבר שמצא חן בעיניו הדרך המעוותת שבה לוקאס דחה אותו.." ריו אומר בהומור וגריד מגחך, נותן לחצי חיוך לרחף על פניו גם אחרי.

"זאת לא הייתה הפעם הראשונה שאני ולוקאס עשינו כאלה דברים.. עזרנו אחד לשני עם דברים הרבה פעמים ואני גר איתו כבר שנה בשותפות בבית..
אני והוא זה מעבר לכסף. אכפת לנו אחד מהשני.. יש לנו כימיה טובה וחברות טובה...
הוא היחיד שיש לי בעולם.." ריו אומר בחיוך רך שנשאר על פניו בזמן שהוא עובר לפצע על הבטן של גריד, לא רואה את המבט של גריד בוחן את החיוך שלו.

"מה עם ההורים שלכם?" גריד חושב שזאת אמירה מוזרה.

ריו נעצר לרגע, מהסס.

"לוקאס לא מסתדר על אבא שלו, אמא שלו מתה בלידה.." ריו ממלמל.

"וההורים שלך?"גריד נעשה סקרן כשהחיוך של ריו נמחק. הוא ממש רוצה לדעת מה זה אומר.

"אפשר להגיד שהם מכרו אותי לאבא של לוקאס כילד.. הייתי השומר שלו כל החיים שלי.." ריו מדבר בשקט, מנקה את הדם מהבטן של גריד.

"מכרו?" גריד מטה את ראשו.

ריו פולט צחקוק, מנסה לא לבכות כשגריד ממשיך ללחוץ על נקודה כואבת.

"אני לא זוכר הרבה.. הייתי צעיר.. אבל הם היו בחובות וחיפשו דרך להרוויח כסף ולעבור מארצות הברית.."ריו מספר, מנסה לשלוט בידיים הרועדות שלו.

"אבא של לוקאס חיפש מישהו שישים על לוקאס עין במקומו.. הם אף פעם לא הסתדרו..
אז לקחו אותי..
תמיד הייתי יותר גדול ממנו, יותר חזק ממנו.. אבא שלו חשב שאני מספיק.." ריו מושך בכתפיו.

"הייתי איתו מילדות ועד לגיוס. שירתתי בצבא 12 חודשים ואז השתחררתי וחזרתי לעבוד עם לוקאס.
אבא שלו דחף אותי לקבל את ההכשרה שם לפני שהוא מתחתן.." ריו מסיים לנקות את הפצע ומסתובב להסתכל על המזוודה, מנסה להחליט מה לעשות.

"רואה? למשל משהו כזה אינטימי... זה משהו שאתה מספר בדרך כלל לאנשים קרובים, לא לזרים מוחלטים.." ריו אומר בשעשוע, מרגיש מוזר לדבר עם גריד על הדבר הזה.

"אז למה סיפרת לי את זה?" גריד מרים גבות בשאלה.

"כי אני יודע שאתה לא תרגיש רחמים בשבילי. זה נחמד להרגיש את האווירה לא עכורה למרות הכול.." ריו אומר בזמן שהוא לוקח מדבקת גזה ופותח אותה, מפזר עליה יוד.

"מערכות יחסים הם תן וקח. אני חושב שבאופן הזה אתה צודק.
כל אהבה תלויה בדבר.." ריו אומר תוך כדי שהוא מדביק את הגזה לפצע של גריד.

"אבל כשהרגשות שלך קצת יותר מפותחים או אולי כשאתה אדם יותר רגיש.. איך שתרצה להסתכל על זה..
החוויות שעברת עם מישהו, המילים שהחלפת עם האדם הזה, הדברים שעשיתם זה למען זה, הנאמנות, הערבות ההדדית.. אלה דברים שמחזקים אותך.." ריו אומר תוך כדי שהוא אוסף את כל הציוד המלוכלך, קם וזורק אותו לפח הכי קרוב.

"כל מערכת יחסים מתחילה כתלויה בדבר, אבל היא נמשכת כי יש רגשות הדדיים בין אנשים. בגלל שאנשים מעריכים את הזכרונות אחד עם השני, לא רק את מה שאדם יכול לשרת באותו רגע..
זה דבר חשוב כשאתה חיי עם עוד אנשים סביבך.." ריו אומר בזמן שהוא יושב על הרצפה ומסדר את המזוודה שלו כדי שיוכל לסגור אותה.

הפעם, יש שקט נינוח.
ריו סוגר את המזוודה וקם.

"אני עד כדי כך מוזר בעיניך?" גריד שואל בתהיה, בוחן את ריו.

"לא.." ריו מניד ראש בתגובה.

"אתה פשוט מי שאתה.. אין סיבה שתשתנה.." הוא מוסיף בכנות שרק הוא יודע להפגין.

"תרגיש טוב אדוני.." ריו מנמיך את ראשו לרגע בכבוד ואז מסתובב ולוקח את המזוודה איתו, מתקדם לבולדוג שעומד רחוק אבל בשדה ראייה.

שוב, ריו לא רואה את המבט האינטנסיבי של גריד שכאילו מחורר חורים בגבו.

מימינו היקרים:

ריו, מלאך מקסים כמו תמיד:

גריד, ההפך הגמור שלו: