אתן משחקות אותה מופתעות אבל כתבתי לכן בפלייליסט של הסיפור ש90% ממנו זה ספוילרים להמשך.
פעם הבאה, שימו לב ולא תהיו כל כך מופתעות😌

ביום שאחרי הבלאגן שגריד חולל, ריו קם מוקדם כדי לטפל בפצעים של שני הבחורים האחרים שאיבדו הכרה אחרי הערב האיטנסיבי והמתוח ההוא.
הוא השתדל להיות עדין ושמח שלא העיר אף אחד, מתיישב בצד אחרי שסיים ומטפל בעצמו עם המזוודה השחורה שנשארה במקומה והייתה עדיין עם מספיק ציוד עליה.

אחרי שריו החליף תחבושת בראש והניח קצת יוד על הלחי שלו, הוא ישב וחיכה לאוכל כדי שיוכל לשתות את האנטיביוטיקה ולהעיר את ברנדון לעשות אותו הדבר.

הזמן מרגיש כאילו לא זז, הוא יושב שם למה שמרגיש כמו נצח לפני שבולדוג נכנס לצינוק הזה ונעמד מול הסורגים.

"איך אתה מרגיש?" בולדוג מסתכל על ריו שמהנהן אליו מתוך התא.

"יותר טוב.." הוא נאנח, נראה עייף.

"הבאתי לכם אוכל.
תאכל ותראה שכולם לוקחים את התרופות שלהם ואחרי זה גריד רוצה שתגיע אליו.." בולדוג מודיע לריו ומקבל שוב הנהון כתשובה, קם ומחכה כמה צעדים מהסורגים כדי לקחת מגש עם כיכר לחם וגבינה או ממרח שוקולד.
ריו לוקח את המגש בזהירות ושם אותו בין ברנדון ובן, מעיר את שניהם בעדינות ומחכה שיתאוששו מהשינה.

"בוקר טוב, הביאו לנו אוכל, תתיישבו.." ריו מודיע להם כשהם פותחים לגמרי עיניים, מסתכל עליהם מתיישבים.

"שוקולד או גבינה?" ריו שואל את ברנדון שמצביע על שוקולד.
"גם אני.." בן אומר, מתיישב במהירות בזמן שריו מורח להם שוקולד על פרוסות לחם ומושיט להן אותן, אוכל גם הוא אותו הדבר, לא מעריץ של גבינת קוטג'.

כשברנדון מתיישב,  ריו מושיט לו את הלחם ותוהה אם הוא יצטרך עזרה לאכול, אבל ברנדון אומר תודה ומסתדר לבד.
לזמן מה, הם אוכלים בשתיקה.
ריו מסיים לאכול מהר כי הוא יודע שהזמן שלו קצוב מאחר וגריד ביקש שיגיע אליו.

הוא ניגש למזוודה על הרצפה ומתכופף לקחת  כדור אנטיביוטיקה לברנדון ומשכך כאבים לראש שלו, מוציא אותם מהאריזה שלהם ונעמד.

"אני צריך מים.." ריו נפגש במבט של בולדוג שמשגיח על הכול מחוץ לתא.
הוא מהנהן אליו בהסכמה ונעלם בחשכת הצינוק, חוזר עם שלוש בקבוקי מים.
"תודה, בולדוג.." ריו אומר בהכרת תודה לבחור הגדול, מסתובב ולוקח את הכדור של האנטיביוטיקה.

"פתח פה.." ריו מבקש מברנדון, מביט בו נענה לבקשה ומניח את הכדור בפיו, פותח את אחת מבקבוקי המים ונותן לו לשתות, צופה בו בולע את הכדור, לאחר מכן שותה את משכך הכאבים שלו בעצמו עם המים מאותו הבקבוק, רוצה לנסות ולחסוך מה שאפשר.

"אחי.. תודה על...אתמול.. על עכשיו.. על הכול.." ברנדון מניח את ידו על זרועו של ריו, פוגש במבטו העייף.

"מה שעשית בשביל מיקי לא מובן מאליו..." בן מוסיף, מביט בין ברנדון לריו שנותן לשניהם חיוך עקום וטופח על כתפו של ברנדון בעדינות, קם.

"גריד קרא לי.. אני הולך לראות במה אפשר לעזור וחוזר.." ריו מסביר, משאיר את בקבוקי המים המלאים ליד כל אחד, פותח אותם מהואקום וסוגר חזרה למקרה שירצו לשתות.

"תחשבו כמה אתם שותים, תחסכו אם תוכלו.." ריו לוחש לשני הגברים שמהנהנים אליו בבשקט וצופים בו מסתובב ופוגש במבט של בולדוג.
בולדוג פותח את התא מיד אחרי ונותן לריו לצאת.
הוא אוזק אותו בידיים ומלווה אותו לאותו המקום בו כיסו את עיניו בפעם שעברה.

"איך אני אמור לקרוא לך עכשיו? התקלת אותי.." בולדוג מתבדח וריו שולח לו חיוך קטן בחזרה בזמן שהוא אוזק את רגליו.
"שים עין על האחרים.." ריו מבקש בכנות מבולדוג, זוכה ממנו לקריצה במבט רך לפני שהוא מכסה את פניו.

ריו שוב עושה את אותו המסע- לשמן מה הוא מועמס על חלק אחורי פתוח של רכב כלשהו ומשכב שם כדי לצמצם מכות בראש שלו שגם ככה רגיש עכשיו.

לבסוף, הרכב נעצר ועוזרים לריו לרדת ממנו, מובילים אותו לתוך בניין שהוא לא יכול לראות- אבל מרגיש מיד מיזוג ומבין שזה כנראה משרד של גריד.
הוא מחכה לעצירה בסקרנות לפני שהוא מונחה להתיישב על ספה וכיסוי העיניים מוסר.

הוא מגלה שהוא טועה.

המקום נראה כמו הבית של גריד, לא משרד.

"בוקר טוב, נער פרחים.." גריד מביט בריו במבט חתום בזמן שריו מסתכל מסביב לחדר.

"בוקר אור.." ריו מנמיך את ראשו לרגע בתשובה, כאות כבוד למי שיושב מולו, מסתכל על בולדוג עומד במרחק עם הגב אליהם.

"אחרי ארבעה ימים שאתה פה... חיפשתי וחיפשתי אבל לא מצאתי אותך בין העובדים של גבריאל.."  גריד זורק מסמכים על השולחן שבינו לבין ריו, מסתכל על ריו מביט במסמכים ברפרוף, לא מופתע.

"אתה גם לא תמצא אותי שם.. אני לא עובד אצל גבריאל.." ריו מדבר בכנות, יש בו צד שרוצה להאמין שאולי אם הוא לא קשור לגבריאל.. אולי גריד יחשוב על לשחרר אותו..

"אז מי אתה? עובר אורח שנקלע לסיטואציה? ילד של אחד העובדים?" גריד שואל בפרצוף נחשי.. נראה שיש לו כמה רעיונות לגבי הזהות של ריו ואף אחת מהן לא מראה אותו באור טוב..

"לא יכול להיות... עובר אורח.. ילד.. שני אלה לא יהיו חמושים ויורידו ארבע מהאנשים שלי.." גריד מסתכל על ריו בסקרנות, נראה שהעיניים שלו ניצתות כמו גפרור.

אה שיט.. הלך החופש.

"אני מעריך את זה שאתה חושב שאני כזה צעיר.. אבל אני לא ילד או נער.. אני בן 25 ואני השומר ראש של הארוס של מונטנה.. הבן של גבריאל.." ריו מודה בלי בעיה, לא מוצא סיבה לשקר.

"נקלענו למצב הזה אני והוא.. היינו אמורים לעזוב לפני שהגעתם אבל היו כמה עיניינים שהתארכו.. הייתי חייב להגן על הלקוח שלי.." ריו מסביר בפשטות- לא רוצה להיראות רגשן או אמוציונלי מידי בנוכחות של אדם שבבירור נהנה מהכאב והסבל של אחרים.

"אז מה בדיוק הסיבה שלך לטפל ולשמור על כולם שם? היית יכול להישאר רק אתה חי בדיוק כמו שהצעתי אתמול.." גריד מגחך בחוסר אמונה, מביט בריו בגבה מורמת.

"אני יודע שהקונספט של אמפתיה יראה לך זר או נלעג.." ריו עונה בזמן שמבטו פוגש בנחשי של גריד.

"אבל אני פה יחד עם עוד אנשים שחולקים איתי גורל.. אם הייתי במצב של אחד מהם, הייתי רוצה שידאגו לי גם.." ריו מושך בכתפיו לפני שהוא מסיט את מבטו ומסתכל עוד סביב, משאיר את גריד להסתכל ולנעוץ בו מבט ארוך וקצת מלחיץ.

"למה שתלך כל כך רחוק בשביל זרים עם גורל משותף?" גריד נשען קדימה על הספה, משכל רגליים ותופס את סנטרו בידו שנחה על ברכו, בוחן את ריו מקרוב.

"כדי למנוע את האשמה שיכולתי להרגיש אם מישהו היה מת כשאני יודע שיכולתי לעזור.." ריו עונה, פוגש שוב במבט של גריד, מבטו עייף ולא בדיוק מעוניין בשיחה המוזרה הזאת.

"כשהייתי בשירות הצבאי, למדו אותנו שכולם זה אחד ואחד זה כולם. אימצתי את זה גם להמשך החיים שלי.. אני מניח.." ריו אומר בנונשלנטיות, מסתכל על המסמכים שעל השולחן שוב בשביל לראות אם יש בהם רמזים.

"לפחות אתה לא צבוע.. אתה פשוט לא רוצה להרגיש אשם.." גריד מחייך חצי חיוך שכמעט מגיע לעיניו.

"הורדתי לך ארבעה אנשים כמו שאמרת.. לא הייתי עושה את זה אם הייתי עד כדי כך אמפתי.." ריו מודה, יודע שככול שהוא יסכים עם גריד יותר וישמיע לו את התשובות שהוא רוצה- ככה הוא ירוויח לעצמו ולשאר זמן.

הודאה, משמעותה גם לדעתו- בעיני גריד, דבר חיובי ועוד נקודות בלוח בעד ריו.

"אני אוהב את הגישה שלך.." גריד נשען אחורה בכיסא, עכשיו נותן לריו הצצה לחליפה השחורה שהוא לובש גם היום, נראה אלגנטי ושמור כמו תמיד- עם השיער משוך בג'ל אחורה ופיסת השיער הקטנה שנופלת בצד אחד.

לפחות מישהו נראה נורמלי.. גם אם זה גריד.. החוטף.. זה עדיין שובר שגרה מהמראות של הדם.. זה מקל על העיניים והמוח של ריו מעט.

"אני רוצה שתעשה בשבילי משימה" גריד מניח את ידיו על מסעדי הספה וריו מרים אליו מבט שואל.

"אני אתקשר לגבריאל.
תדבר איתו בפלאפון ותגיד את שמות האנשים שנמצאים אצלנו.." הוא קובע, מוציא את הפלאפון שלו ומקליד ספרות כדי להתקשר מחסום, מדביק את הפלאפון של גבריאל מיד אחרי.

"אתה לא עונה לשום שאלה בלי האישור שלי. אתה לא מוסר שום מידע על החברים שלך. במיוחד לא מצב הרפואי, לא אם הם חיים או מתים.
תשמור על השיחה קצרה וקולעת" גריד מצווה וריו מהנהן בעייפות.

"יופי.." גריד אומר, לוחץ על כפתור החיוג.

מימינו ליומינו:

ריו מטפל בכולם:

  גריד מקשיב לסיבות של ריו לעזור: