קריאה מהנה!

"תתנהג יפה, אני מבקש מימך לעשות לי טובה פעם אחת" אבא של לוקאס מדבר אליו ברצינות- הם במשרד שלו, כשהוא יושב על אחת מהספות האכותיות שניצבות מול  שולחן העבודה שלו לשיחות ופגישות אישיות ופרטיות כמו זאת של היום כשלוקאס יושב משמאלו, רגליו משוכלות וידיו מחות זו על זו כשהוא נשאר עם מבט אדיש על פניו-

לוקאס הוא בחור יפה, אין על זה ויכוח.
השיער הבלונדיני שלו נותן לו הרבה עדינות וחינניות, יש לו עיניים חדות וגדולות, אף יפה ושפתיים כמו מציירות והוא רזה עם מבנה גוף חזק, כמו תמיד נראה מושלם מכף רגל ועז קודקוד הראש, על שערה במקום, כל מבט שלו חודר ומושך.

בחליפה שחורה שחלקה העליון הוא קרופ וחושף קצת מעור הבטן והגב שלו, מציג את מותניו הצרות לראווה יחד עם מכנס מחויט שהסיומת שלו קצת רחבה יחד עם מגפי עור עם עקב קטן ואלגנטי. לוקאס נראה תמיד כאילו אלוהים לקח זמן מיוחד כדי ליצור אותו.
הוא היה מושך לכול עין שפגשה בו. תמיד באור הזרקורים, תמיד מרכז תשומת הלב.

זה פיצה אותו על חוסר תשומת הלב של אבא שלו כלפיו.
אמא של לוקאס נפטרה בלידה שלו והוא ידע שאבא שלו מאשים אותו במוות שלה מאז שהיה קטן.
הוא וג'קסון לא היו קרובים, הם היו קוראים זה לזה בשמות רשמיים ולא מתייחסים זה לזה בקרבה.
לוקאס לא התלונן עם זאת- זה נתן לו עצמאות משלו, חוסר העניין של אבא שלו נתן לו אפשרות להתלבש ולהתנהג איך שרצה. הוא עבד תחת אבא שלו בהצטיינות ולא נתן לו סיבות להציק לו, חי בנפרד ממנו בבית משלו בכסף שהרוויח בעצמו ונתן לאבא שלו את אותו חוסר תשומת הלב וחוסר האכפתיות שקיבל.

"הוא כזה חשוב?" לוקאס שואל לאחר כמה רגעים של שקט, חושב עמוקות על ההבעה הרצינית והמודאגת של אבא שלו.

"גבריאל הוא החבר הכי טוב שלי, לוקאס.
כדאי לך לדאוג שהבן שלו לא יוצר איתך בעיות. זה לא קשור רק אליכם, אנחנו ממזגים פה חברות. זה מאוד רגיש. תתנהג בהתאם, תזייף נחמדות. אתה יודע לעשות את זה..." ג'קסון לין אומר כבקשה, משהו שבשפה שלו ושל לוקאס קרוב למחמאה מאחר והדו פרצופיות המשכנעת של לוקאס עזרה הרבה פעמים בסגירת עסקאות ושימור לקוחות.

"כרצונך, אבא.." לוקאס אומר בחיוך רך שמבלבל את ג'קסון לרגע  לפני שהוא מבין שההצגה התחילה, מסתובב למשמע הדלת הנפתחת וקם, עומד כשהוא צופה במזכירה שלו מחזיקה את הדלת לכבוד גבריאל וון ומי שלוקאס מנחש שהוא הבן שלו- מונטנה וון.

לוקאס מחייך אליו חיוך שרק נראה כנה, מקבל ממנו מבט חסר הבעה ולא מרוצה.

יכול להיות שגם הוא לא מעוניין?
אלוהים יש לי מזל.

לוקאס מנסה להחניק חיוך סרקסטי ושמח לאיד אבא שלו.
יכול שהנישואים האלה לא יצליחו כי הם לא יסתדרו זה עם זה...

לוקאס קם, נעמד בגב ישר וחיוך גדול וחמים ושולח יד לעבר מונטנה וון, לוחץ איתו ידיים לרגע לפני שמונטנה מושך את ידיו ומכניס את ידיו לכיסיי מכנסיו המחויטים, לבוש בחליפה מזעזעת לדעתו של לוקאס בצבע קאמל, עם נעלי עור שחורות בינוניות ומשעממות.

נראה שאי אפשר להיות טוב בהכול.. הוא אולי חכם וטוב בעסקים.. אבל אין סטייל בכלל.

לוקאס לועג למונטנה במוחו, לוחץ יד לגבריאל לפני שהוא מתיישב בחיוך גדול מאוזן לאוזן, משכל שוב את רגליו ומתרווח על הספה בנוחות, מרגיש רגוע עכשיו.

"טוב לראות אותך יקירי" גבריאל אומר בחום וג'קסון טופח על גבו, מתיישב בספה שלו וצופה בגבריאל מתיישב לימינו.
"אכן טוב לראות אותך.. " ג'קסון מחייך אל חברו על ניצוץ בעין.

"שלום לך מונטנה.." ג'קסון שולח יד לבחור הצעיר והמרשים שיושב ליד גבריאל ושולח לו חצי חיוך עייף, לוחץ איתו יד במהירות.
למרות חוסר הסטייל של מונטנה, הוא היה בחור נאה שהמראה שלו הציל אותו מלהיות כאוס ויזואלי גמור.
הוא יכול היה ללבוש כל דבר וזה היה מתאים לו- גם אם לקח לאחרים זמן להתחמם לרעיון של הבגדים שלו...

"טוב לפגוש אותך סוף סוף, אדוני.." מונטנה מנמיך את ראשו רק קצת בכבוד.

"שמעתי עליך הרבה" מונטנה מדבר בטון חביב, מביט בג'קסון מחייך אליו.

"אל תאמין לשום דבר שהבחור הזה אומר לך!" ג'קסון מצביע על גבריאל ומונטנה מחייך בשעשוע.
" גם לא למחמאות?" מונטנה מתבדח ולוקאס עוצר גלגול עיניים.
אנשים שחביבים על אבא שלו הם לא חברים שלו אף פעם. הוא שמח שהוא לא טעה בתחושת הבטן שלו לגביי הבחור הזה. זה יתפרק יותר מהר משהו ציפה.

זה גרם לו לרצות להיות אפילו יותר נחמד ומתוק לבחור הטיפש. 

"במיוחד אם הוא מחמיא לי!" ג'קסון קורץ בהתבדחות ושניהם חולקים חיוכים.

"אם מדברים על מחמאות! עד שאני כבר פה, הבטחתה שתראה לי את השיפוצים בקומה 13!" גבריאל טופח על הכתף של חברו , מביט בג'קסון מהנהן.

"נכון, בוא נלך רגע להסתכל.. אני מאמין שאפשר להשאיר את הבנים פה להכיר.. תדברו קצת ואחר כך אתם יכולים ללכת, זאת רק הכרות רשמית, אנחנו נקבע לכם כבר פגישות בנפרד.." ג'קסון מביט בשני הבנים ונותן ללוקאס הנהון קטן שגורם ללוקאס לתת לו חיוך מתוק, מהנהן בחזרה וצו2פה באבא שלו ובאדון לין קמים ויוצאים כשהזרועות שלהם אחת על הכתף של השני, נראים כמו נערים ולא כמו אנשי עסקים.

יש שקט לזמן מה, לוקאס יושב בחצי חיוך קטן ומחכה שמונטנה ידבר, יודע מהרגע הראשון שהמבטים שלהם נפגשו שהוא רוצה לשפוך כמה דברים.

"אני לא רואה את הנישואים האלה כיותר מהסכם עסקי.." מונטנה מדבר ברצינות ומבטו אדיש.

לוקאס מחליט לשחק את המשחק שלו, משועשע שהוא חשב שלוקאס יסתכל על מישהו כמוהו.

"אתה לא תטרח אפילו להכיר אותי?" הפנים של לוקאס נופלות והוא מביט במונטנה במבט פגוע.

צופה בו מגחך ומגלגל עיניים.

"אין לי זמן לנובלת הרומנטיקה שכתבתה לעצמך במוח, לוקאס. בוא נשמור על היחסים שלנו שטחיים כדי להעביר את המיזוג בשלום.." מונטנה נעמד מיד אחר כך, לוקאס נעמד אחריו.

"אתה לא חושב שזה גס רוח מצידך להתייחס אליי ככה?" לוקאס אומר בטון מלא כאב, עיניו נראות כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי.

"אני מעדיף שנהיה ישירים זה עם זה מאשר שנבזבז אחד לשני את הזמן, מותק. תמצא מישהו אחר לאגדות הדיסני שלך..." מונטנה משתדל להיות גס רוח בכוונה, לא מרגיש אפילו קצת רע.

"אני צריך ללכת עכשיו, סלח לי.." מונטנה נותן בלוקאס מבט אחרון, צופה בדמעה נופלת מעיניו לפני שהוא מסתובב ויוצא מהמשרד של המנכ"ל לין...

נכשל לראות את לוקאס מוחה את הדמעות מאחוריי גבו בחיוך זחוח ומתיישב חזרה בספה בגלגול עיניים, לוקח טישו מהשולחן שממול לספה שלו ונזהר לא למרוח לעצמו את האיפור, מרוצה מההתנהלות לפני שהדלת נפתחת ושומר הראש שלו נכנס לחדר, מוסר לו תיקייה שלוקאס לוקח במבט אדיש ומתיישב לידוד.

"אכלת כבר?" לוקאס שואל, פותח את התיקייה בשעמום.

"הלך לך טוב?" ריו מגחך, צופה בלוקאס מרים אליו מבט ערמומי.

"בדיוק כמו שאמרת לי, הוא שונא מתיקות, שונא רכות, החלאה לא הרגיש אפילו קצת רע לראות אותי מזיל דמעה..." לוקאס מגחך וריו מניד ראש בחיוך.

"בדקת לגבי החבר שלו?" לוקאס סוגר את התיקייה שיושבת על רגלו ומכילה את כל הפרטים האישיים של מונטנה.

"קאלום די פרטי, קשה לחדור לפרטיות שלו.. אני חושב שחשדת בצדק שמשהו בינו לבין קאלום מוזר.. אני באמת חושב שיש להם עסקים מפוקפקים.. הרבה פרטים סביבם מפוקפקים.." ריו מדבר בטון רגוע, בקיא בשיעורי הבית שלו.

"מה אתה חושב שזה יכול להיות?" לוקאס בוהה בקיר שמולו, על הציור הגדול שתלוי עליו ומחכה לשמוע את דעתו של ריו, שאמנם הוא עובד שלו- אבל גם האדם הכי קרוב אליו והחבר הכי טוב שלו.

"אני חושב שהם שוכרים ברכבים, לדעתי זה הכי  מתקבל על הדעת- למונטנה יש שלושים מכוניות על שמו, אבל הוא נוסע רק באחת ויש עוד אחת שקאלום משתמש בה, כל שאר המכוניות, שבדרך כלל נקנות בהתאמות אישיות- נעלמו מיד אחריי שקנה אותם.
אני מאמין שהם עושים בהם איזה שימוש.. אולי מוכרים חלקים, אולי מוכרים את הרכבים במחירים כפולים.. זה גם מוזר כי בכול פעם שמכונית אחת נעלמת מרשימת הרכוש, אחת אחרת מופיעה- יש עקביות שלפיה תמיד יש למונטנה 30 מכוניות.." ריו מסביר ולוקאס מקשיב בשקט.

"אני מאמין שהתפקיד של קאלום הוא לגשר בין המעוניינים לבין מונטנה, הוא מקבל אחוזים על העבודה שהוא עושה, יש לו הכנסות מהחשבון בנק הפרטי של מונטנה, אבל שוב.. אף פעם לא ברור על מה זה והסכומים גדולים.." ריו כנה, מנסה באמת להפעיל את הראש שלו ולמצוא תשובה.

"אני אנסה לדוג עוד.." ריו מבטיח, אבל צופה בלוקאס מרים יד מבטלת, מניד ראש.

"אין צורך, הוא לא כזה מעניין שאבזבז עליו כל כך הרבה זמן והמשאבים שלי.. אני פשוט אחכה שהוא יפוצץ את זה, הוא נראה סובל במשך רוב הפגישה, אני בטוח שהוא יעשה הכול באפשרותו כדי לבטל את ההחלטה הזאת ולקדם את המיזוג בלי נישואים.." לוקאס לועג וריו מהנהן בהבנה, מחייך אל לוקאס בשעשוע.

"בוא נלך לאכול, אני גווע. אני על אספרסו מהבוקר" לוקאס קם וריו נעמד אחריו.

"כן המפקד" ריו מצדיע ולוקאס מגלגל עיניים, מעביר את עיניו על הלבוש של ריו.

"אני מתחיל להשפיע עלייך... חולצה צמודה כזאת לכול קימור שלך, מכנסיים כאלה אופנתיים, אלוהים! אפילו הנעליים שלך הן מותג!" לוקאס מעמיד פנים שהוא ממש מופתע וריו נאנח, נראה עייף פתאום.

"גם כשאני מתלבש נחמד אתה יורד עליי? אני מנסה להוריד אותך מהגב שלי!" ריו מתלונן ולוקאס מכה את ידו, מקבל בחזרה הוצאת לשון מריו.

"אני מוותר רק לך כי אתה האח התאום שלי. אם זה היה מישהו אחר, הוא היה כבר שש מטרים מתחת לאדמה" לוקאס מאיים וריו מגלגל עיניים בפרצוף אדיש, שומע איומים דומים כמעט על בסיס יומי.

"בוא נלך. אני רוצה פאנקייקים!" לוקאס יוצא מהחדר וריו ממהר אחריו, נאנח.

מימינו כמובן:

איך מונטנה נראה בזמן שהוא דוחה ומעליב את לוקאס:

ולוקאס בינתיים:

!