במהלך היומיים שאחרי, מונטנה דיבר עם אבא שלו לגבי התקרית עם החייל של גריד, נותן לו לטפל בעניין ונשאר לעבור במשרד שלו בפלטנום שעות רבות לקראת פתיחת מסיבות הקיץ.

הוא בדיוק עובר על מיילים אחרונים לסגירת מסיבת הפתיחה כשהפלאפון מצלצל.

"הארוס שלך בקומה הרביעית, אולי כדאי שתבוא אם לא האמנת לי עד עכשיו" קאלום  נשמע מהצד השני ומונטנה מגלגל עיניים, לא חושב שזה יהיה דרמטי כל כך כמו שקאלום עושה מזה.
הרי לוקאס לא מושך בעיניו.. מה זה משנה אם הוא רוצה או לא רוצה את מונטנה? מונטנה חשב על זה הרבה והגיע למסקנה שאין לו שום קשר למה שהולך עם לוקאס.
"אני מגיע" מונטנה עונה ומנתק- כי גם אם הוא לא בדיוק אכפתי לגביו, הוא עדיין סקרן.
הוא סוגר את המחשב ולוקח את ג'קט החליפה שלו, הולך לכיוון הדלת בזמן שהוא מלביש את הג'קט עליו, מתקדם למעליות ולוקח מעלית לקומה מתחתיו.

כמובן שהוא נכנס בלי בעיה לכל מתחם, נדחף בין האנשים עד שהוא מוצא את קאלום שעומד ליד הבר ושותה וויסקי, מחווה בראשו למונטנה להביט לכיוון שאליו העיניים שלו היו דבוקות עד לאותו הרגע.

אז מונטנה מביט מסביב באדישות, מבטו פוגש  בגוף של גבר שרוקד על אחד העמודים עם חשפן, הוא עם הגב למונטנה, השיער שלו שחור ומסודר והוא לובש ג'קט פרווה ורוד, מכנס פדלפון שחור ונעלי עקב, מסתובב ומראה שמתחת לג'קט יש חולצת רשת משובצת אבנים  ושקופה.
למונטנה לוקח יחסית הרבה זמן להסתכל על הפנים של הבחור שרוקד בפרובוקטיביות על העמוד יחד עם הבחור השני, מחייך ונהנה ולהבין מי זה.
לוקח לו כמה דקות טובות להבין שזה לוקאס.
הוא צבע את השיער והתאפר בצורה שגרמה לו להיראות כמו בובה, עם נצנצים והכול.

ומונטנה התחיל בדיוק אז להרגיש שאולי הוא קצת מתחרט על שלא  היה נחמד יותר אליו. לוקאס היה בחור לגמרי סקסי. אין על זה ויכוח. במיוחד לא עכשיו.

"אתה מתחיל להבין כמה טיפש אתה?" קאלום צועק למונטנה בנסיון לגבור על המוזיקה והרעש של שאר האנשים, צופה במונטנה נותן לו מבט ממורמר לרגע לפני שהוא חוזר להביט בלוקאס- שפוגש במבטו ומגלגל את עיניו על מונטנה, גורם למונטנה להרים גבה ולהביט בקאלום.

"הוא גלגל עלי עיניים?" מונטנה צועק מבעד למוזיקה לקאלום, צופה בקאלום מרים לו גבה משלו בתשובה.

"מי?" קאלום משיב, מביט על הבמה שלפני רגע לוקאס היה עליה ועכשיו, כשמונטנה חוזר להביט בה, הוא נעלם.
מונטנה מביט מסביב במצח מכווצת, מנסה לאתר את המעיל הוורוד והפרוותי שאמור להיות קל לזיהוי.
הוא מתחיל להתקדם בתוך הקהל ואפילו לא יודע למה. פתאום הוא סקרן לראות את לוקאס שוב. הדואליות הזאת מעניינת. כשהם נפגשו לפני הערב- הוא תמיד הראה טהור ותמים. הדו פרצופיות הזאת הייתה מפחידה כל אחד אחר, אבל זה בדיוק ההפך בשביל מונטנה.

לרגע, מונטנה בטוח שהוא רואה את הפרווה הורודה במצבצת ומתקדם לכיוונה, אבל אז שוב מאבד את המראה ומסתובב סביב עצמו כמה שניות לפני שהוא רואה מישהועל המרפסת עומד עם הגב אליו בדיוק באותו לבוש ועם המעיל המקולל.

מונטנה ממהר להידחף בין כל האנשים, מנסה לקבע את מבטו על הבחור במרפסת ומצליח להגיע בדיוק בזמן שהוא מתחיל ללכת, מניח את ידו על כתפו וצופה בו מסתובב.

פוגש בבחור שנראה לגמרי אחרת מלוקאס.

הוא קצת יותר גדול ומחוטב ממנו, הכתפיים שלו פחות נשיות משל לוקאס, הוא שם לב לזה גם לפני אבל תהה אם החשיכה והאורות מטעים אותו.

"אפשר לעזור לך?" הבחור מחייך למונטנה במבט תמים, נראה לגמרי חסר מושג, מבטו שואל והוא מחכה שמונטנה יגיד משהו.

"לא, סליחה.." מונטנה מושך את ידו לצד גופו בחזרה, נראה מבולבל וקצת אבוד.

"טעיתי בזיהוי..." מונטנה מתנצל.

"אתה מכיר עוד מישהו עם מעיל כמו שלך? הוא היה עכשיו על אחת הבמות.. בגלל זה הייתי בטוח שהוא זה אתה.." מונטנה חושב שהתלבושת שלהם זהה מכדי להיות צירוף מקרים.. אבל הוא לא ראה את הבחור הזה מעולם... הוא לא יכול בדיוק להאשים אותו במשהו..

"מעיל כמו שלי?" הבחור מביט למטה למעילו ונוגע בו לרגע, חושב.

"לא ראיתי אף אחד כזה.." הזר מניד ראש במבט תמים, נראה מבולבל.

"אוקיי.." מונטנה מנהנהן.

"מצטער, אני לא אפריע לך עוד.." מונטנה מסתובב והולך, יורד בחזרה לרחבה המרכזית בזמן שהבחור במעיל הורוד פוגש במבטו של לוקאס שרוקד למטה בין כמה בחורים ומהנהן אליו בחיוך מבודר, צופה בו מתקדם מתחת למדרגות ופושט את המעיל ממנו, זורק אותו בחזרה לבעליו.

ריו צופה בלוקאס לובש את המעיל שלו בחזרה וחוזר להמונים, צופה במונטנה מדבר עם כמה אנשים בתחתית המדרגות, מוסח דעת לרגע ונותן להם מספיק זמן לתקשר.

כשמונטנה מסיים לדבר לאנשים ההם, הוא מתחיל להתקדם לאזור שבו לוקאס רוקד עם כמה גברים אחרים במעיל הוורוד שלו, נראה חסר דאגות.
ריו מחייך, מביט במונטנה נעצר ובלוקאס מסתובב אליו ומעביר עליו מבט כאילו הוא עוד גבר זר.

לוקאס נהנה מהמניפולציות האלה. הוא אוהב את התחושה של להפוך גבר שחשב שהוא טיפש; לטיפש המוכח והאמיתי.

ובזמן שמונטנה מנסה להתקרב ללוקאס עוד, לוקאס מוצא דרך להעלים את עצמו בין האנשים ולהוריד את המעיל, נדחף בין האנשים כדי לא למשוך תשומת לב ויוצא מהמועדון, עומד ומחכה לריו שמגיע על האופנוע שלו ולבוש כמו התאום שלו, לובש מעליו את המעיל בלילה הקריר הזה ונותן לו לסוע חזרה הביתה.

"לא היית חייב לחרפן אותו ככה.." ריו מגחך כשהם נכנסים חזרה הביתה, מביט בלוקטס מוריד את נעליו.

"בהתחלה חשבתי לתת לו להגיע אליי. אבל זה החלק הפחות כיף. הוא יתחיל לזרוק עלי האשמות, לשאול שאלות.. לבזבז לי את הזמן..
רק רציתי להוציא אותו מטומטם.. זה הכול.." לוקאס אומר בזמן שהוא קופץ של הספה שלו ומתמתח.

"עכשיו כשעשיתי מה שבא לי וראיתי את המבט האבוד הזה בעיניים שלו, לא אכפת לי ממנו. אני אחכה שהוא ישתעמם או יתייאש מלנסות להשיג אותי ואז אני אחשוב על לדבר איתו.." לוקאס מדליק טלויזיה וריו מחייך למראה הילד הקטן המגודל הזה.

"בגלל זה צבעת את השיער שלך כמו שלי? רצית להטעות אותו?" ריו מניד ראש, חושב שזה מבדר מאוד.. אין ויכוח.

"רציתי קצת שינוי בכול מקרה.." לוקאס מושך כתפיים.

"ואתה, ששואל אותי שאלות שמרגישות קצת מטיפות... לא נהנת מזה? ראיתי איך עשית לו פרצוף תמים ולגמרי מטומטם ואז צחקת ברגע שהגב שלו היה אלייך.
אל תעמיד פנים שאנחנו כל כך שונים.." לוקאס אומר בחוסר בושה וריו מחייך חיוך גומתי בתגובה.

"אני ממש לא מטיף, עזרתי לך בידיעה שאתה רוצה להתעלל בו.. אני פשוט חושב שזה הרבה מאמץ בשביל מישהו שלא באמת תראה יותר.." ריו מושך כתפיים ולוקאס מתיישב.

"ריו, בייב, אני אדם דרמטי. הייתי חייב יציאה מרשימה. הוא לא משנה. הייתי עושה את זה לכל אחד אחר כי אני אוהב לגרום לסיטואציות שיכולות להיות סיפורים מצויינים לקרות" לוקאס אומר בהחלטיות וקם.

"אני הולך להביא בירה. אתה רוצה משהו?" הוא מוסיף וריו מניד ראש, צופה בו מתקדם למטבח ומניד ראש בחיוך קטן.

אי אפשר להגיד שאי פעם משעמם עם המופרע הזה..

מימימימימימיזזזז:

מונטנה אחרי שלוקאס תמרן אותו ערב שלם:

ריו, מעמיד פני תמים: