קריאה מהנה!

אם אי פעם תרצו למצוא את האדון הצעיר וון,  תדעו שתוכלו למצוא אותו במקרים נדירים בבית שלו ובניגוד לכך, כמעט תמיד במועדון 'הפלטנום' שהיה הבייבי שלו, העסק הראשון שקיבל מאבא שלו לנהל כחלק מהעסק המשפחתי הרחב בגיל 18.

פלטנום היה מועדון אליטה בניו יורק , המועדון הגדול ביותר בעיר שהתחלק בתוכו לכמה חלקים והורכב מחמש קומות:

הקומה החמישית והעליונה הייתה בחלקה פתוחה לאוויר וכללה פינות ישיבה אסתטיות וצמחים בכול מקום, כאשר החלק הסגור, הכיל משרד רחב ידיים עם עיצוב ששילב צבעים בהירים ורהיטים עם זוויות חדות כדי לתת אווירה נכונה, חדר ישיבות גדול ומרווח שכלל שלוש מקרנים, שקעים מתחת לשולחנות לכל אנשי הצוות בישיבות שצריכים הטענה למחשבים שלהם, מיני בר קטן מלא בשתייה ושולחן אליפסה ענק ממהגוני באמצע החדר שסביבו אורגנו כיסאות משרד שחורים עם חלקי עור איטלקי משובח ונתנו לאוויר בחדר תמיד ריח של ניקיון וחדישות.

בראש החדר כמובן, עמד הכס המפואר של מונטנה וון, הילד הבכור והיקר של אבא שלו, גבריאל וון- אחד מאנשי העסקים הכי גדולים ומוצלחים תוצרת ניו יורק. סיפור האהבה שלו לאמא של מונטנה הוא ידוע ונערץ- לפני עשרים וחמש שנה, כשגבריאל היה בתחילת תאוצת ההצלחה והקריירה שלו, הוא נסע ליפן כדי לנהל כמה עסקאות נדל"ן ופגש את מינג'י- שמוכרת יותר בשמה מימי וון, היא הייתה אז עובדת במשרה חלקית ללא קביעות שעבדה בחריצות ועברה ממשרד למשרד עם טפסים, שתייה ואוכל לדרגים גבוהים יותר שלא היה להם זמן לצאת לאכול, היא הכניסה אורחים לחדרי ישיבות וכמובן שקיבלה גם את פניו של גבריאל והכניסה אותו בנימוס לחדר הישיבות של מי שהיה אז הבוס שלה-
מימי הייתה מאוד עקשנית, מהרגע הראשון היא הרגישה שגבריאל מסתכל עליה ומחפש את תשומת ליבה, שואל אותה שאלות אישיות בניסיון לנהל שיחה אישית וכנה שהיא לא רצתה בה.
הוא היה גבר צעיר אז, ממוצא קוראני-אמריקאי ורק לפי החליפה, השעון והמזוודה המפונפנת היא כבר יכלה להריח את הסירחון של כסף ממנו.
מימי לא רצתה להיות קשורה לשום אליטה. היא הייתה ילדה שבאה מזוגיות שבורה של אמא פשוטה שאביה הביולוגי היה עשיר, הוא ניצל את אמא שלה ואז נעלם, שנה לאחר מכן מופיע בעיתונים כיורש של רשת מלונות שעומד להתחתן עם שחקנית מפורסמת.

מימי העדיפה לחשוב שהשתן עולה לכל העשירים ככה לראש.

ובמשך חצי שנה, גבריאל רדף אחריה, שומר בסוד את העובדה שהוא נשאר ביפן זמן רב כל כך כדי לשכנע אותה לקחת אותו ברצינות...
אבל מימי גילתה, היא והבוס שלה היו קרובים מספיק שהוא אמרה לה את זה.

וזאת הייתה אחת התהפוכות הגדולות ביותר במערכת היחסים שלה ושל גבריאל.

היא נשארה זהירה במשך הרבה זמן, אולי שנתיים- וכשאחרי שנתיים וחצי של הכירות גבריאל היה צריך לחזור לניו יורק, היא נשארה ביפן לחשוב, מנהלת מערכת יחסים בשלט רחוק.
הם היו טסים זה לזה בחגים ומועדים מיוחדים, מדברים הרבה בשיחות וידיאו והודעות.
ויום אחד, מימי ישבה וראתה חדשות כשגבריאל עלה לחדשות והוצג כרווק נחשק באחת מתוכניות האירוח הזרות בהם פגשה בטעות, מתכוונת לזפזפ מהערוץ כדי שלא להתאכזב כשהיא שמעה את שמה בפריים טיים, שומעת את גבריאל מתוודה בפני מישהו אחר חוץ מבאוזניים שלה שהוא אוהב אותה.

חודש וחצי אחרי, הגיעה הצעת נישואים... וזה היה אז כשמימי הבינה שהיא לא רוצה להמשיך להתנגד למי שהיה כל כך כנה וטוב לב אליה מההתחלה ועד ההווה שלהם. אז היא הסכימה ועברה לניו יורק יחד עם גבריאל, גרה איתו בדירת פנטהאוז אז שהפכה במהלך השנים לבית קרקע גדול ורחב ידיים שנבנה על אדמה פרטית של הזוג לקראת הלידה של מונטנה.

מונטנה גדל בבית מלא אהבה, הבנה והערצה כלפיו- הוא תמיד עמד בציפיות של אבא שלו, אם זה בבית הספר, בעסק או כאדם בחייו הפרטיים.
הוא גם היה אח גדול ודואג לאחותו, קלואי, נוהג בה כמו לנסיכה- מסרק את שיערה ומייבש אותו בכול ערב מאז שהיו הוא בן 15 והיא בת 13, ועד עכשיו כשהוא בן 26 והיא בת 24.
הוא היה תמיד קונה דברים בנסיעות עסקיות והיא לו, הם היו אנשי סוד, אחים מהסוג הכי קרוב.
מונטנה הרגיש שהיא החצי השני שלו, ואולי הם היו צריכים בכלל להיות תאומים והכול טעות.

מונטנה היה איש עסקים מוצלח כמו אבא שלו, מחונן ביחסי אנוש, משכנע ומאוד חד בחושים ובתשומת הלב שלו לפרטים הקטנים, לא סתם הכיסא שלו בקומה החמישית היה מנוהל בכבוד של מלך שכולם נושאים אליו את עיניהם.

מונטנה ידע מה הוא עושה והעובדים שלו הרגישו את זה, סומכים עליו שתמיד ידע להוביל את הדרך בלי שאלות מיותרות.

הקומה החמישית בפלטנום הייתה הקומה הכי מפחידה , היא הייתה באמת אקסקלוסיבית יותר מכל שאר הקומות, וזה אומר הרבה מאחר והמועדון עשה חיים קשים לכל מי שרצה להיכנס אליו- מקבל רק את הטופ של הטופ.

הקומה הרביעית הכילה מועדון חשפנות רחב ידיים- גברים, נשים, גם כאלה שלא היו מגדירים את עצמם יכולתם למצוא שם.
האורות הצבעוניים קישטו את גופיהם ותווי הפנים של החשפניות והחשפנים שרקדו במקום, נותנים להם אווירה כמעט של אלילים, של אלה שאי אפשר לגעת בהם ולהשיג אותם.

היו הרבה במות בכול מני גדלים מפוזרות במקום- חלק קטנות שהכילו אדם אחד והגדולה ביותר הגיע לשש  חשפנים וחשפניות ששיתפו פעולה כדי להעלות הופעה שכישפה את כל האורחים הצופים והסובבים.
בחלק הפנימי יותר היה בר עם ברמנים וברמניות מיומנים שהשתעשעו עם בקבוקי האלכוהול במיומנות וזכו גם הם לתשומת לב, מנהלים סמול-טוק עם הלקוחות ההולכים ושבים.
זאת הייתה התרבות המקובלת במועדון: כבוד לצוות העובדים- הרקדנים, הברמנים ואנשי הבטחון.. מי שלא יהיה..
זה היה יתרון לעבוד שם בכל משרה פנויה שיכולה להיות- העבודה במועדון הפלטנום פתחה דלתות רבות למי שלקח חלק בעשייה, המקום היה שם דבר, מלא בקהל שהמשאלה היחידה שלו הייתה להיכנס אפילו פעם אחת למקום ולראות אותו מבפנים.
בדרך כלל, חדרי האומנים שנמצאו מאחורי הבמה הגדולה הראשית היו מלאים לקראת הסגירה באנשים, מלאים חיים ודיבורים.
הקומה הרביעית הייתה הפופולרית ביותר מבין הקומות, היא הציעה לאנשי עסקים בדיוק את מה שרצו לראות ולהרגיש.. ולרוב הקהל היה בערך מגיל 30 ומעלה
הקומה השלישית הייתה קומת המועדון הראשי- הייתה במת דיג'יי ענקית, אורות צבעוניים שרקדו לכל מקום על פי הקצב של המוזיקה, בקומה הזאת, הבר היה באמצע הקומה, בר מעוגל ענק שעבדו בו הרבה ברמנים בנמרצות, מגישים משקאות לכל המעוניין בזמן שגם מלצרים באו והלכו עם מגשים והעבירו הזמנות לשולחנות שהיו מסביב לרחבת הריקוד ממול לבמת הדיג'יי.
הקומה השלישית הייתה נמרצת יותר, מלאה ברוב צעיר ומלא אנרגיה ושונה לגמרי מהקומה השנייה- קומת הפאב בה יכולתם למצוא את מונטנה וון יושב עם כמה מהחברים שלו כששני שומרי ראש עומדים מאחוריו, האחת בחורה בשם מילי והשני בחור בשם ליאם שהיו שניהם רציניים ביותר והסתכלו סביב מפעם לפעם בכוננות תמידית.

קומת הפאב הייתה מלאה בעיקר במושבים ומלצרים- היה בה תפריט אמיתי של אוכל בשונה מהקומות האחרות והיא הייתה שקטה ונעימה יותר- היא כללה שולחנות פתוחים וגם מושבים סגורים של ספות בצורות חצי עיגול שהיו סגורות במעיין מחיצות עץ גבוהות ויוקרתיות שנתנו ללקוחות את הפרטיות שהם היו צריכים.

הקומה הייתה מלאה כמו תמיד, ובשונה מבדרך כלל- מונטנה לא היה בקומה החמישית עד שעות מוזרות, הוא ישב בקומת הפאב וחיכה שעוד כמה מהחברים שלו יעברו את הקומה הראשונה- קומת הסלקציה שכללה אין  סוף עמדות שירות לבדיקת גיל הלקוחות, ללקיחת פרטים אישיים ואשראי וכמובן שהיו גם עמדות להצטרפות למועדון הלקוחות האקסקלוסיבי של פלטנום.

התורים תמיד היו מטורפים, הקומה הייתה הומת אדם יותר מכול האחרון וכולם ניסו להידחס ולהתגנב לרוב ללא הצלחה.

בכול מקרה, שני החברים החסרים של מונטנה ביותר נכנסו כשליאם ביקש את תשומת ליבו של הבוס שלו וצפה במונטנה מסתובב אליו במבט שואל.

"אבא שלך מבקש שתחזור מוקדם אדוני.. יש לך יום חשוב מחר.." ליאם מזכיר למונטנה, צופה בו מהנהן אליו במבט משועמם ומסתובב לחמשת החברים שלו שבירכו זה את זה.

קאלום, ראס, ג'יידן, לוייד וטרוור. חמש החברים המטומטמים שלו שהוא אהב מאוד, אבל עכשיו הוא היה בטוח שהוא הולך לשנוא אותם בסוף הערב.

"אתה נראה מאוד מצוברח יחסית למאורס טרי.." טרוור אומר בזחיחות, זוכה לגיחוך מג'יידן, בן זוגו.
טרוור היה בחור טרנסג'נדר עם שיער חום קצר, עיניים כחולות ורכות ושפתיים דקות. הוא היה גבוה ומלא וההפך מג'יידן, שהיה גדול ושרירי, גבר פנסקסואל עם שיער שחור שבקצוות היה צבוע בירוק מרקר, לבוש בשחורים ליד הסוודר הכחול והמכנס המחויט בצבע קרם של טרוור שנראה חנוני.
הם היו הפכים לגמרי, אבל זה מה שבטח גרם להם לעבוד...

מונטנה נאנח מלהסתכל על  היד של ג'יידן מסביב למותן של טרוור.

הינה זה מתחיל.

הוא אמר לעצמו בשקט במוחו, ציפה לערב של ירידות ומרמור מהחברים שלו.

"אל תתחילו את זה איתי עכשיו" מונטנה לגם מהשתייה החריפה שישבה מולו, מתוסכל.

"אוי, אל תגזים.. הוא נראה דווקא בסדר.. למה אתה כל כך פסימי?" לוייד מביט במונטנה בשאלה- הבחור עם השיער המגולח ובצלקת הקטנה בגבה שקיבל כשפתח את הראש שלו בגיל שנתיים כשרכב על אופניים ונפל מהם באמצע.
הוא היה לבוש בדומה לג'יידן, וזה לא היה מפתיע מאחר והם היו חברים קרובים מאוד בחבורה. יותר מהרגיל.

"הוא נראה מתוק ותמים ואני מתעב את זה" מונטנה נותן הבעה מלאה בגועל שגורמת לקאלום לגחך- קאלום היה החבר הכי טוב של מונטנה ועם זאת הוא לא הבין אותו כרגע.

"לפי התמונות שהראתה לי הוא יפה תואר ומלא בסטייל.. לא יזיק לך אם מישהו יעזור לך אופנתית.." קאלום אומר בחצי חיוך ציני.

" זה מעניין לי את הביצה אחי, הוא בטח עדין ומתוק כמו שהוא נראה- כל היום יצא לקנות בגדים או איפור ומי יודע מה.. איך הוא בכלל הבן שלאבא שלו?" מונטנה נשמע מזלזל. הוא לא מכיר את הלוקאס הזה.. אבל הוא נראה מאה אחוז ממש לא הטיפוס שלו.

"אז אולי תהפוך את זה לכיף לעצמך ותהפוך ילד טוב לרע.." קאלום מציע וראס שחיטט עד עכשיו בפלאפון מרים את ראשו ומניד ראש לעבר שניהם במבט שמסמל שהוא ממש לא בעניין של השיחה הזאת.

"נראה לך שיש לי סבלנות להתעסק עם בובת חרסינה? אני אוהב את אדון לין, אבל הבן הזה שלו הוא ממש ההפך שלו שזה כמעט מגעיל.." מונטנה  ממורמר מההחלטה של אבא שלו.
גבריאל וון וג'קסון לין היו חברים ממש טובים שהחברות ביניהם התחזקה עם השנים- עד כדי כך שהם רצו להיות קשורים בדם ולמזג את העסקים שלהם.

אז מונטנה היה הקורבן של זה.

הוא נאנח, מניח שהוא יצטרך להבהיר גבולות וחוקים לבן הזה של מר לין. שלא יחשוב שהחתונה משמע שהם זוג, זאת רק שותפות עסקית, שלא יקבל רעיונות.

מימינו היקרים להיום ;)

אני, הכותבת, מנסה קונספט חדש ומקווה שיהיה טוב:

תנו לכאוס להתחיל: