בימים הבאים, הכול חזר להתנהל חלק בשביל ריו, הוא שמר על שגרה והכול הרגיש לו די קל. ההרגל של לקום, לדאוג לתרופות של כולם, לצאת לעבודה ולחזור לדאוג לאחרים היה עכשיו מוכר לו.
זה היה מאוד מעסיק גם אם מעייף.

ביום שלישי, ריו היה עם חיילים מטופלים כל אחר הצהריים, הוא בדיוק עזב את המטופל האחרון מאחר והגיע לו ביקור של חברים ונכנס לחדר של לויד, נעצר בכניסה.

"גריד.." ריו ממלמל בשקט, צופה בגבר הגדול מסתובב אליו, עיניו משתנות.

"קבעת עם לויד?" ריו שואל את גריד בבלבול.

"לא, באתי לבד, אבל אני מבין שהוא לא כאן.." גריד מדבר בנונשלנטיות בזמן שהזרוע שלו על משענת הכיסא והגוף שלו לכיוון ריו שנעמד מולו.

"אני לא בטוח איפה הוא.. אני אלך לבדוק.." ריו מציע, קצת מחפש לברוח.

"לא, זה בסדר, אין לי בעיה איתך.. ריו.." גריד עונה ברוגע, פוגש במבט של ריו שממהר לברוח משלו.

"אה.." ריו קצת לא ראה את זה מגיע..

"במה אני יכול לעזור?" הוא שואל את גריד, מרגיש שזה מוזר שהגבר הזה יושב במשרד של לויד.. זה נראה כל כך לא טבעי לו..

"רק באתי לבדוק אם הפצעים בסדר.." גריד מושך כתפיים וריו מקמט את מצחו.
"הרגשת אי נוחות באחת מהם יותר מבהתחלה?" ריו שואל בבלבול, לא חושב שהיה אמור להשתבש משהו.
"לא.. אבל אני לא רוצה להצטלק.." גריד עונה וריו מהנהן במבט עדיין לא בטוח, הולך ומחפש כפפות.

אחרי שהוא מוצא זוג, הוא ניגש אל גריד ומתחיל עם הלחי שלו, מסתכל לרגע טוב כדי לראות אם העור התחיל להתאחות.

"אין לך יותר שאלות לשאול?" גריד שואל במה שריו לא בטוח אם הוא ציניות או הומור.
הוא בטוח שגריד לא מסוגל להומור..
"יש לי.." ריו עונה בכנות.
"הלחי שלך נראת בסדר, אתה מעדיף להוריד חולצה או..." ריו לא מספיק לדבר לפני שגריד מוריד חולצה וזורק אותה על השולחן של לויד בלי בושה, נשען על הכיסא אחורה.
ריו מנקה את גרונו וניגש להוריד את החבישה שנראת חדשה על זרועו, מסתכל על החתך.

"מה עוד מעניין אותך לדעת?" גריד שואל, מביט בפרצוף המרוכז של ריו בסקרנות בחשאי.
ריו מהסס.
לרגע, הוא נשאר שקט, לא יודע אם הוא רוצה להאריך את חילופי הדברים.
אבל אז הוא חושב על שתיקה והמחשבה הזאת מפחידה אותו יותר בחדר לבד עם גריד.

"למה פיצצת את המחסנים באותו יום?" ריו שואל בזהירות, שולח מבט היר לגריד ופוגש במבט ריק וחסר הבעה מיוחדת.

"כי אני שונא שמזלזלים בי.." גריד מושך בכתפיו.
"הזרוע שלך נראת בסדר.." ריו ממלמל.
"מה זאת אומרת זלזלו בך?" ריו מביט בגריד מבולבל, הולך ולוקח יוד וחבישה חדשה לאיזור.
"הרכב שקניתי במיטב כספי הגיע עם ארבע גלגלים חתוכים. כאילו מישהו לקח סכין וחתך אותם לגזרים" גריד אומר, עיניו הפעם לא זזות מהפנים של ריו.
הוא מוצא את הבעות הפנים שלו מעניינות, במיוחד כי הן מופיעות על פניו לעיתים קרובות מאוד.
כמו ספר.. אתה רק צריך לקרוא..

"אני בטוח שגבריאל לא ידע על זה.." ריו אומר בניסיון אולי לפייס את גריד קצת.

"הייתי איתו במשרד באותו יום והוא דיבר על כך שהוא מקווה שתהיה מרוצה מהרכישה עם לוקאס ומונטנה.." ריו מעוות את האמת קצת תוהה אם אולי זה יזיז לגריד אפילו טיפה.

"אולי, אבל גם על טעות כזאת הוא היה צריך לשלם.." גריד אומר באגביות בזמן שריו סוגר ומדביק לו את החבישה למקום.

הוא כורע ברך מול גריד ופותח את החבישה על הבטן התחתונה שלו.

"זה היה הכרחי בעיניך?" ריו שואל בזמן שהוא מנסה למשוך את המדבקה בעדינות.
"למה, אתה רוצה להעביר ביקורת על ההחלטות שלי?" גריד שואל בגבה מורמת.
"לא.." ריו מניד ראש.
"אני פשוט רוצה להבין את נקודת המבט שלך.." ריו עונה בכנות, באמת מנסה להבין למה הוא אימפולסיבי כל כך.

גריד מהרהר לרגע, עדין נועץ בריו מבט מפחיד שריו לא פוגש בו.

"הכרחי.." גריד מהנהן.
"חוסר כבוד של אנשים מתחיל מדברים כאלה, צריך לשים גבולות מההתחלה.." הוא מנמק, מה שנראה לריו קצת לא רגיל.
אולי גריד נפתח אליו קצת.
זה היה די מצחיק בעיניי ריו.

ריו רק מהנהן בהבנה, מנקה את הפצע בבטן ומניח עליו קצת יוד באיטיות ועדינות.

"יש לי גם שאלה אליך.." גריד מביט על ריו מלמעלה, מסתכל על ריו מרים אליו מבט מופתע וחושב שיש לו עיניים יפות.

"אה.. בטח.." ריו נתפס לא מוכן, הבטן שלו מתהפכת מפחד אבל הוא מתנהג הכי טבעי שהוא יודע, מדביק מדבקת גזה חדשה על המקום וקם.

"למה אתה לא שואל על השחרור שלך? או מבקש לשחרר אותך, או מבקש לדבר עם לוקאס או מי שלא יהיה..?" גריד מסתכל על ריו מתהלך בחדר, מניח את סנטרו על ידו ועוקב אחריו בעיניו מסביב לחדר כשהוא זורק דברים לפח ומחזיר דברים למקום.

"אני לא חושב שזה יקדם אותי לשום מקום.." ריו עונה כמו תמיד בכנות.

"זה לא עצר את השאר מלשאול את כל זה ולהתחנן.." גריד מטה את ראשו, בוחן את ריו מאחורה מכף רגל עד ראש.

"אני לא אומר לאחרים מה לעשות, אם הם מרגישים שמנחם אותם או עוזר להם לדבר על זה.. זה שלהם.."ריו מסיים לסדר את הדברים במקום ומסתובב לגריד, לא מתקדם בחזרה אליו ונשען על השולחן מאחוריו.

"היית רוצה שאני אתחנן ואגיד דברים חסרי תועלת?" ריו שואל בבלבול, לא מבין למה זה משנה במיוחד לגריד.

"לא.. פשוט לא נתקלתי במישהו כמוך לפני.." גריד אומר תוך כדי שהוא לובש את החולצה שלו בחזרה, נשאר לשבת.
זה קצת מלחיץ את ריו.
הוא מצפה שיגיד משהו?

"אני מניח שכבר חטפת אנשים בעבר.." ריו ממלמל, מנסה להתבדח אבל לא ממש.

גריד מוצא את זה מבדר, לובש חצי חיוך על פרצופו.

"אולי.." הוא עונה בערך, העיניים שלו נראות רכות יותר מבפעמים אחרות וריו מרגיש מוזר.
הוא מהנהן שוב לגריד ומסתכל לרגע על ספריית הקלסרים של לויד לפני שהדלת נפתחת ולויד עומד ומסתכל על גריד ואז על ריו.

"שלום לך.." לויד אומר לגריד, מחליף איתו מבטים.

"אני אצא.." ריו מציע מיד, ממהר ללכת לפני שאחד מהם מגיב, ממשיך לסייר בין החדרים ומנסה להתנער מההרגשה הלא נוחה הזאת שגריד תמיד משאיר עליו.

העיניים הנחשיות והמתות האלה שבדרך כלל נשארות ללא שינוי.. מפחידות.

אבל עכשיו כשריו ראה בהן רמז לשינוי קלוש, זה גרם לו להיות אפילו יותר על הקצה.

הוא מתכנן משהו? למה הוא שאל אותו על עניין החטיפה? איזה מידע הוא ניסה לדלות ממנו?

ריו מנסה לחשוב אם הוא אמר משהו חשוד או מסר יותר מידי מידע.
הוא נהיה קצת פרנואיד ובסוף מחליט לעזוב את הנושא ולהמשיך לטפל בחיילים, מנסה להתנער ולהדחיק את הקרבה לגריד.

מימימימי ז:

ריו, מנסה לשמור על רוגע:

גריד מתנהג כמו קריפ: