ריו קם בחדר חשוך עם עוד חמש גברים אחרים שהוא לא מכיר.. אבל הוא מעריך שהם כולם אנשים שהיו תחת גבריאל ומונטנה.
החדר שקט ונראה שכולם מחוסרי הכרה עד שריו שומע מישהו מתחיל להיחנק.
אבל זה לא שם סאונד של חנק.. ריו בטוח שהגבר שלידו נחנק על הדם של עצמו ומגרגר אותו בפיו, מה שעושה את הרעש המטריד הזה.

הוא מנסה לקום לכיוון הרעש אבל לא מצליח לעמוד ישר, מקבל כאב ראש מלווה בסחרחורת ונופל חזרה על ישבנו, שומע את הבחור לידו כנראה נושם את נשמתו האחרונה לפני שהוא נחנק לגמרי.

ואז גם ריו מאבד הכרה.

------

בפעם הבאה שריו פותח עיניים, יש קצת אור בחדר שבו הוא נמצא.
הוא יכול לראות שהוא שוכב על הרצפה יחד עם עוד ארבע גברים עכשיו כשלידם יש שביל של דם שהוא הראייה לכך שריו לא חלם וכנראה גררו מהתא את הגופה שלו.

ריו נאנח, מתיישב לאט ומנסה להסתדר עם הכאב בראשו, מנסה להרגיש את אחורי ראשו ונפגש בנקודה רטובה, מושך את ידו בחזרה כדי לראות את ידו מגואלת דם.

הוא נאנח, מקווה שללוקאס היה לפחות צאנס.

הוא מסתכל מסביב כדי להעריך את המצב של השאר, מביט בכול השאר עדיין מחוסרי הכרה ונשאר לשבת בניסיון להתאושש.
לזמן מה, שמרגיש כמו נצח, הוא בוהה בתקרה במטונפת בסורגים שבוגרים אותם בתא של מבנה שמרגיש כמו בונקר או מקלט תת קרקעי.

ריו תוהה מה מתכננים לעשות איתם.
למה חטפו אותם?
איזה אינטרס זה משרת עבור גריד?

הוא לא מצליח להבין את ההגיון מאחורי המעשים האלה.. אבל הוא מחליט להישאר רגוע כמה שיוכל ולנסות לקרוא את המצב בניסיון להשאיר את כולם בחיים.

אחרי חצי שעה בערך, השאר מתחילים להתעורר, נאנחים ונאנקים בכאב, גורמים לרעש שמספיק בשביל שחיילים מבחוץ יכנסו כדי לראות מה קורה.
ריו יושב בשקט, הוא מביט בשאר כדי להעריך את מצבם ומנסה להבין אם יוכל לעזור להם...

בזמן שהוא מהרהר,
הסוגרים של התא נפתחים בגסות ומקפיצים את ריו ממקומו בבהלה.
יש חייל גדול, לבוש בשחורים כולו עם שיער מגולח וצלקת מסביב לגרון.
הוא חמוש ושומר על היד שלו צמודה לנשק, מסתכל מסביב ובוחן את כל האסירים שלו.
ריו משתדל לא לפגוש במבט של אף אחד מהחיילים, גם לא הזוטרים יותר שעומדים מאחורי הבחור הגדול שבודק את החדר בדקדקנות.

"מי מכם יכול לתפקד?" הוא שואל בקול אדיש, מביט מסביב ומקבל מבטים מלאי טינה מהשאר ששוכבים על הרצפה עם פצעי ירי ברגליים או פציעות בבטן.

ריו מבין שהוא כנראה יצטרך להתנדב למה שזה לא יהיה ולהתמודד עם הפציעה שלו.

הוא מרים יד בשקט ומשתדל לקום, מצליח לעמוד אבל בלי להתנדנד.

"קחו אותו" הגבר מבקש מהחיילים שלו ושני גברים אחרים נכנסים ואוחזים בריו, מוציאים אותו מהתא ואז סוגרים אותו- רעש נסגירה והנעילה מצלצלים לא באוזניים, מה שלא מקל על כאב הראש שלו.
אבל הוא חורק שיניים ושותק, לא רוצה לפצות פה עדיין.

הוא נותן לחיילים להוביל אותו לדלת ברזל שלפני פתיחתה הם מכסים את עיניו ואוזקים את ידיו מאחורי גבו ואת רגליו בשלשלאות, מוציאים אותו לאחר מכן מהמתקן ומעמיסים אותו לרכב כלשהו.

ריו מבולבל, אבל הוא מבין שבסיטואציה שלו- יהיה מה שיהיה..
אין לו שום דרך להתחמק מהסיטואציה הזאת.

אחרי עשר דקות של שקט, מורידים את ריו מהרכב ומובילים אוו אל הלא נודע.
הוא הולך כשחיילים מחזיקים אותו משני הצדדים במשך חמש דקות אל הלא נודע.

ולכן כשמושיבים אותו, הוא חושב שהוא הגיע לכיתת יורים.

אבל במקום זה, כיסוי העיניים שלו מוסר והוא מביט מסביב לחדר החדר בו הוא נמצא.
המקום הזה, הוא ההפך המוחלט מהתא שאליו התעורר. הוא יודע את זה רק מלהסתכל מסביב לחדר הגדול.
יש בחדר ציוד רפואי בשפע.
יש מיטות חולים, החדר נקי ואפילו מריח טוב..
זה נראה כמו חדר וי איי פי בבית חולים..
יש אפילו חלומות ונוף של עצים ושדות.

"נער פרחים!" החייל מגולח הראש  נוקש באצבעותיו מול פרצופו של ריו, מבהיל אותו מספיק בשביל שירים אליו מבט.

ברגע שהגבר הזה זז משדה הראייה שלו, הדבר הבא שהעיניים שלו נפגשות בו אלה עיניי נחש.

גריד.

הוא משפיל את מבטו בשקט, מתסכל סביב על האנשים שכמעט כולם יוצאים מהחדר,
הוא נשאר עם גריד, החייל עם הראש המגולח ושני החיילים שלו ובחור שנראה כמו אחות לפי הלבוש.

בזמן שדעתו מוסחת שוב, גרידמציב את הכיסא שלו מול ריו וקוטע שוב את מחשבותיו, צופה בו מסתכל סביב אבל לא ישירות אליו.

גריד חושב שזה משעשע, אבל זה לא בא לידי ביטוי על פניו הקרות.

הוא תופס את סנטרו של ריו ומרים את פניו למעלה, מסתכל על הפציעה שיש לו בלחי לרגע לפני שהוא מושיט יד לצידו הימני ומסמן לאחד החיילים משהו שריו לא מבין.
החייל מימין נענה מיד ומניח בידו צמר גפר ספוג באלכוהול, שגריד לוקח ומתחיל לנקות את פניו של ריו איתו בגסות, מקבל בתגובה מבט עקשן ורצוף מריו, שמביט בעיני הצפע שלו בלי להראות את הכאב שהוא מרגיש מהפצע.
הוא מבין שמה שקורה עכשיו היא מלחמת התשה פסיכולוגית, אז הוא צריך לשים לב איך הוא עושה צעדים.

אחרי שגריד מסיים לענות אותו עם צמר הגפן המקולל, הוא נשען אחורה בכסאו כשמבטיהם עדיין נעולים זה בזה, בוחן את ריו בהבעה שלא משתנה.

"אני אוהב את הכינוי 'נער פרחים' בשבילך.." גריד אומר בחיוך צדדי שלא עובר לעיניו.

הוא זורק את צמר הגפן המדמם על ריו ואז  משעין את ידו על משענת הכיסא, מניח את ראשו בידו בעיניים בוחנות.
"תטפל לו בפציעות ואחרי זה תשלח אותו לתא בחזרה עם ציוד רפואי.
תן לגורל של כל השאר להיות תלוי בו.
אני בטוח שנער הפרחים הזה יעשה בשבילנו את העבודה.." גריד מביט בחייל מגולח הראש בזמן שהוא נותן לו את הפקודות, קם מיד אחרי זה בלי לתת בריו מבט נוסף ויוצא מהדלת.

"מה השם שלך?" הפקוד הישיר של גריד שזה עתה קיבל את פקודותיו פונה לריו לראשונה, נשען על השולחן שמולו.

"ריו" ריו אומר בקול חלש, לרגע משתעל מהגרון היבש והכואב שלו.

"ריו.." הבחור ממלמל בהנהון.

"בזמן שתהיה פה, נראה שתצטרך אותי ואת לויד פה לידי הרבה.." הבחור מצביע על הבחור שלבוש בבגדים של עובד רפואה.

"השם שבו אתה צריך להכיר אותי הוא בולגוד, לויד מאחורי הוא הרופא של המקום, תשתדל להסתדר איתו אם אתה רוצה להאריך את תוחלת החיים שלך ושל האחרים" בולדוג אומר בטון לגמרי ניטרלי.

"אני אעזוב אותך פה כדי שלויד יוכל לטפל לך בפצעים ולבדוק אותך. יש שני חיילים שיהיו אחד בפנים ואחד בחוץ, אז אל תעשה בעיות.
אחרי שיסיימו איתך, אתה תקבל ממני הוראות.
מובן לך?" הוא מביט בריו מהנהן בעיניים עייפות,  מסתובב ומחווה בראשו לריו כשעיניו פוגשות בשל לויד.

הטיפול נמשך די בשקט.

לויד מסביר מדי פעם מה הוא עושה כדי שריו לא יזוז- משחת הרדמה, תפירה, ניקייון וחיטוי הפצע..
הוא חובש את אחורי ראשו של  ריו במיומנות ולאחר מכן מניח תחבושת עם משחה אנטיביוטית עליה.

"החתך הזה חמוק אבל הוא לא מלווה בשבר או סדק.. כי אם זה היה ככה היית כבר בוכה או מתחיל להתדרדר בריאותית אחרי יומיים פה.." לויד אומר בזמן שהוא מתיישב בשולחן מול ריו ומתחיל לרשום דברים.

יומיים?
אני פה כבר יומיים?

אחרי שלויד מסיים לכתוב, הוא מבקש מריו לעלות על המיטה בפינה הימנית של החדר ועוזר לו לקום, מושיב אותו שם ועוזר לו להוריד חולצה ומכנס כדי לבדוק כל פציעה אפשרית אחרת.

אבל נראה שחוץ ממכות יבשות, ריו נראה די בסדר.
אז לויד עוזר לו להתלבש ואז מוביל אותו חזרה לכיסא.

"אני אתן לך משככי כאבים חזקים לימים הקרובים בגלל שאתה תסבול ממגרנות לזמן מה. ואני אביא אלך גם תחבושות ומשחה אנטיביות בשבילך לפצע.
התפרים יתפוררו עם הזמן כשהפצע יתחיל להיסגר אז אל תתעסק איתם.." לויד מסביר בענייניות וריו משתדל להיות מרוכז ולזכור מה שהוא אומר.

"עכשיו, אתה יודע מה הפציעות של האחרים בתא?" הוא שואל וריו מניד ראש.

"יש אחד עם פצע ירי ברגל..בחלק העליון משמאל ואז עוד בחור עם כדור ביד.. אבל השניים האחרים.. לא הספקתי להבין מה הפציעות שלהם.." ריו מדבר בכנות, מסתכל על לויד מהסס.

"אוקי.." הוא נאנח.

"בוא ונראה מה נעשה.." הוא ממשיך, שוקע במחשבה.

מימינו:

ריו, מתנדב ללא נודע כמו גיבור על:

*"נער פרחים"*

ריו: