לוקאס הגיע לסטודיו שלו כרגיל, הוא היה לבוש בחולצה שחורה עם תחרה בצווארון הוי המעט עמוק, מכנסיים שחורים מעט רחבים ומחויטים וסניקרס שחורות של אוף וויט עם סמל המותג מתנוסס בלבן מעל.
הוא לא רצה להיות יותר מידי מגושם ומגונדר, אז הוא שם רק עגיל אחד ארוך באוזן שמאל של האותיות של שאנל בזהב לבן.

הוא ישב בלובי הקבלה שבכניסה ועבר על בקשות המוזמנים של היום ועל הערכות המחיר שלהם, לאחר מכן מוציא את קלסר הרעיונות לעיצובים שהכין לכל מוזמן ועובר עליו ברפרוף לפני שהוא שומע תנועה ליד הראש שלו, מרים מבט לדלפק המעט יותר גבוה מהשולחן בעמדה ורואה את ריו  נראה מודאג, מניח את המאצ'ה לאטה שהוא ביקש ממנו להביא לפני שהוא מגיע לסטודיו.

"וההבעה הזאת... על שום מה?" לוקאס מתיישר בחיוך חשדני.

"על שום שהמוזמן השני שלך להיום, של הקאבר, הוא קאלום. הקאלום של הארוס שלך.." ריו לוחש ללוקאס בזמן שהוא מסתכל סביב, מודאג שישמעו.

לוקאס מגחך בתשובה, צופה בפרצוף של ריו נעשה מבולבל.

"זה מצחיק אותך?" ריו מביט בלוקאס כאילו הוא משוגע.

"אל תדאג, תשב בכיסא  בפינה לידי ותקרא עיתון או משהו.." לוקאס נראה חסר דאגות.

"לא אמרת שאתה לא רוצה לשמור דיסטנס?" ריו לא מבין מה הולך בראש של לוקאס. הוא מבולבל.

"עברתי לבייס שתיים. אני רוצה לשחק איתם קצת לפני שאני יורק... אל תדאג.." לוקאס מחייך, סוגר את הקלסר שעל השולחן מולו ומרים אותו.

"אותך הוא יכול לראות, אני.. אני אשים כובע ומסכה שיכסו לי את השיער וחלק גדול מהפנים.." לוקאס מסביר בקלילות ומסתובב ללכת, יודע שריו יעקוב אחריו בסקרנות.

"הזמן שלי להתגלות לא הגיע.. אבל אתה.. אתה הולך להיות מסמר מרכזי בתוכניות שלי.. פשוט תהיה רגוע וסמוך עליי.." לוקאס מתיישב בעמדה שלו בחלק הפנימי של הסטודיו: זה שולחן זכוכית די גדול שעליו מסך שחור וחדיש יחד עם עכבר ומקלדת באותו הצבע- לוקאס פותח תוכנת צייר מיוחדת שבה הוא מרכיב עיצובים לאנשים באופן מותאם אישית ומתעדכן במיילים שלו.

בינתיים ריו יושב בכורסה שמימין לעמדה של לוקאס ומרים ספר שיושב שם, מניח אותו לידו כדי שיוכל להשתמש בו אחר כך ומעביר מבט על לוקאס המרוכז מידי פעם שמסדר על עצמו כבר כובע מצחייה שחור על שני נקבים שיש בהם טבעות כסף מימין ומסכה שחורה.

"הוא המוזמן השני.. למה אתה מסתדר מעכשיו?" ריו שואל במבט ששואל אותו אם הוא משוגע.

"אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מסתתר ממנו בטעות. אני לא רוצה להכין את עצמי.. אני רוצה שזה יראה טבעי, כאילו אני זר מוחלט שרק יקעקע אותו..
אמרתי לך לסמוך עליי.. נכון?" לוקאס מדבר מבעד למסכה ועיניו נראות צוחקות.

הוא מוציא מהשידה של שלושת המגירות מימינו איילינר ומראה ועובר על קווי המתאר של העיניים שלו, עושה קו רק מעט גס שמשנה את צורת העין שלו באופן כמעט לא מורגש וגורם לעיניו להיראות פתוחות וחתוליות יותר.

"אני מתאמץ יותר מידי בשביל האנשים המשעממים האלה.." ריו מגלגל עיניים ומביט בפלאפון שלו בשעמום, מניד ראש.

" אני מתאמץ כדי לבדר את עצמי.. זה יהיה שווה את זה.. אתה תראה.." לוקאס מסביר כשהוא בודק את העיניים שלו בפעם האחרונה ומכניס את האיילינר והמראה חזרה למקומם, לגמרי החלטי לגבי המזימה שלו.

הפגישה הראשונה עוברת חלק לגמרי ,לוקאס מקצועי ומהיר והלקוח הוא מהקבועים, ככה שההחלטה על סגנון הקעקוע והמיקום באים בקלות והחלטיות וחוסכים ללוקאס זמן לנוח לפני העבודה הבאה.
לוקאס יושב בכיסא שלו ומתכתב עם בחור שהכיר לא מזמן בסטודיו, מרים את ראשו כשריו מכחכח בגרונו, מבין את הרמז ומניח את הפלאפון בצד, מצביע לקאלום שבדיוק נכנס לשבת על הכיסא מול השולחן שלו בסטודיו.

קאלום ממהר להתיישב, מביט בלוקאס בשאלה.

"עובד כשאתה חולה?" הוא שואל בחיוך קטן ולוקאס מהנהן.

"צינון קל, לא רציני.." לוקאס עונה, מסובב את מסך המחשב שלו לקאלום ומתחיל לדבר איתו על העיצוב של הקעקוע, יודע שזה קאבר לקעקוע שקיים כבר על אחורי החלק העליון של הזרוע שלו, קצת מעל המרפק.
קאלום קצת מהוסס, אבל לוקאס מייעץ לו בכול צעד וגורם לו להרגיש יותר בטוח לגבי העבודה.

אחרי עשרים דקות של סגירת פרטים אחרונים, לוקאס מבקש מקאלום לעבור למושב שעליו רוב האנשים מתקעקעים, לוקח כיסא שרפרף שחור עם גלגלים ומתחיל לעבוד, מרוכז לגמרי בעבודה ופוגש במבטו המסוקרן של קאלום שמסתובב מידי פעם למראה כדי להסתכל על ההתקדמות של הקעקוע.

"אתה רוצה שאפסיק? נראה שלא נעים לך.." לוקאס שואל, יודע שזה מקום שלא נעים לכול אחד להתקעקע בו.

"אפשר רק כמה רגעים?" קאלום אומר במבוכה ולוקאס מהנהן בלי הבעה מיוחד, מתרחק מעט מקאלום כדי לתת לו מרחב.
זה לא היה מפתיע, גברים שבאו לסטודיו תמיד היו רגישים יותר מנשים. כמעט כל בחורה שהוא קעקע ביקשה לסיים את הקעקוע מהר במקום למשוך את הזמן, אבל לגברים משום מה היה יותר קשה...
מצד שני, אישה עוברת מחזורים, לידות ומי יודע כמה עוד בעיות נשיות.... קעקוע זה כלום ליד הסבל שנשים עוברות.

לוקאס מחייך מתחת למסכה, לפעמים מצטער שנולד עם משיכה לגברים כשיש נשים כל כך מדהימות בעולם..

"אני מוכן.." קאלום קוטע את המחשבות של לוקאס שממהר כמובן לחזור ולהמשיך את העבודה בעדינות ורגישות- לא משנה כמה הוא תכנן לעבוד על קאלום, עדיין, כשזה הגיע לעבודה שלו הוא היה רציני ורגיש למצב מאחר ולכול אדם יש סף כאב שונה, וקעקוע זאת החלטה לגמרי רצינית.

למען האמת, לוקאס יודע את זה כי הקעקוע הראשון שלו ואחד מהיחידים שיש לו על הגוף, היה החלטה גרוע כי המקום מאוד כואב- בגב התחתון ממש בעצם הזנב.
ועם זאת, הוא לא התחרט על הקעקוע הזה, כי הוא היה אייקוני לדעתו וסימל אותו לגמרי מאז ומיתמיד.

"אני חושב שסיימתי..." לוקאס מנקה את הדיו מהיד של קאלום ואז מתגלגל בכיסא השרפרף לכיוון הארגונית משמאלו ולוקח מדבקה גדולה, מדביק אותה מעל הקעקוע של קאלום ומסביר לו כמה זמן צריך להישאר איתה ולאחר שהיא יורדת, למרוח לחות בנדיבות על המקום לשבועיים כדי שהגוף לא ידחה את הקעקוע ויתפורר מהעור.

קאלום לא שואל הרבה שאלות, רואים שהוא עשה כמה קעקועים בחיים והוא די מבין על מה מדובר, הוא מהנהן בהסכמה ומקשיב להוראות בדקדקנות ונראה שהוא לגמרי מודע להכול. זה מקל על לוקאס להסביר.

"זהו זה, לך למזכירה שלי בכניסה והיא כבר תסדיר איתך סכום ותשלום, תתחדש.. מקווה שתחזור שוב!" לוקאס מחייך ורואים את זה למרות שפניו די מוסתרות מאחר ועיניו מתכווצות בחביבות. קאלום מודה לו ויוצא החוצה, נעמד מול המזכירה שבקבלה ומתחי לדבר איתה לגבי התשלום.

"אני מקווה שמה שאתה לא מתכנן יהיה בנוכחותי. אני רוצה לראות מה הולך במוח המעוות שלך.." ריו מביט בלוקאס מסתובב במבט שעכשיו נראה ציני ואדיש יותר.

"קצת סבלנות, אני רק זורע כמה זרעים, עוד מעט אגיד לפואנטה.." לוקאס אומר בטון בטוח, מוריד את המחט המשומשת ומתחיל לדאוג לסניטריות של הכול, מוריד את הכפפות מידיו ומחליף לחדשות כמו שעשה בתור שלפני, נראה כאילו עובר עוד יום רגיל והוא לא זומם זממות.

מימז בזריז:

תיעוד של לוקאס מתכנן את תוכניות מרושעות:

* קאלום בינתיים, חסר מושג*