Unicorn (BOYxBOY)
Chapter Twenty Seven - Unsteady:

מכה חדה קורעת את בטני, הכאב מתפשט בגופי כמו קורי עכביש, אנקת כאב בורחת מפי, דמעות נקוות בעיניי כשעוד אגרוף מעורר את הכאב מחדש. "ילד שמן, תפסיק לאכול כבר!" קולו של אלכס חותך את ראשי כסכין, חמש מילים המעוררות את השדים הרדומים, הם צוחקים, שורטים את ראשי, הכאב הגופני משתלב באופן נוראי עם הכאב הנפשי, אני מנסה לחסום את מילותיהן של המפלצות, אך הקולות שבראשי לא מפסיקים, אלא מתערבבים יחד עם קולותיהם של אלכס וכריס, אני מבין באיחור שרוי לא נמצא שם.
עיניי נפקחות באחת כשמים קרים מעממים את המחשבה שלי, בקולות הצחוק אני יכול לשמוע את רוי, הייתי צריך לדעת שהוא לא השתנה. "פאגוט שמן!" רוי קורא, אני עוצם את עיניי, נותן לאנרגיה לזרום בגופי, נותן לפחד להקים אותי, לאחר מכן אני לא מסתכל אחורה, רק רץ מהאזור, לא רוצה להישאר עם המפלצות של העולם האמיתי.

מעולם לא הרגשתי כה חופשי בביתי, כה שמח כמו עכשיו. אך למרות זאת, אזיקים בלתי נראים מחזיקים את ידיי, אני לא מסוגל להסתכל על האורז שבצלחת שלי מבלי להרגיש רע עם עצמי, המצב מזכיר לי יום אחר שהיה כבר, היום בו אוסטין סיפר לאמי על מה שאומרים לי בבית הספר.
"טומי," אמא קוראת, אני מרים את מבטי מהצלחת, עיניי מתחננות לשחרור כשם שאני רוצה לצרוח זאת, אבל אף אחד לא רואה את הסימנים שלי. "למה אתה לא אוכל? זה לא טעים לך?" היא שואלת, כאב פוקד את עינייה, לבי נדקר, מדמם לבלי סוף. אני מניד את ראשי לשלילה, קולי חלוש, ממש כמו גופי. "ל-לא, זה טעים, מאוד. אנ-אני פשוט לא רעב." אצבעי מגרדת את אפי, אני משפיל את עיניי, לא יכול לשמור על קשר עין יותר. מזווית עיני אני יכול לראות את ידו של אוסטין מתאגרפת כנגד השולחן, אני גומע את רוקי בכבדות, הוא יודע שזו איננה הסיבה לשאלתה של אמי, אולם הוא לא אומר דבר בשביל להסגיר אותי.
אני לוקח נשימה עמוקה, לא מביט בעינייהם של הסובבים אותי כשהשדים מניעים את פי, כופים עלי את הפגיעה בכבודם של אמי, אבי, אוסטין ודייב. "אני עייף, אני עולה לחדר." הרעש של גרירת הכיסא צורם באוזניי, אבל עדיף על צעקותיהם של השדים. עיניי נפגשות עם עיניו של דייב כשאני מחזיר את כיסאי למקומו, משהו שלא ניתן לפיענוח פוקד את עיניו, אך נעלם במהירות שהגיע, עוד לפני שהספקתי לצרוב אותו בזכרוני.
אני חושק את לסתותיי כשדלת חדרי נסגרת מאחורי, איך נתתי לשדים לנצח אותי כך?
חולשה מוכרת מידי תוקפת אותי, מונעת ממני את חסימת המחשבות הארורות. כה חלש, כה חסר ערך. עיניי נפערות במהירות כאשר משהו דוקר את לבי, אני מיבב, דמעות עולות לעיניי כשהכאב מתפשט בגופי, צריבה נוראית מרגישה באחורי ראשי, אותו סימן כל הזמן, השדים שלי מתקרבים, מתעוררים משינה שלא הייתה, צרחותיהם מתחילות למלא את ראשי, כמו אנקות והתנשפויות מעוותות ומחרידות, כאלו שלא משאירות מקום לחשוב אם שייכות לאדם כלשהו מחוץ לראשי, מחוץ לעולם האכזר שנגלה אלי.

אני לוחץ את ידיי על אוזניי, מקווה שזה יחליש את הרעש למרות שיודע שלא תהיה לזה השפעה, רק המושיע שלי יכול להשקיט אותם, להעלים אותם, למחוק את זכרם לרגעים הספורים שהוא נמצא לידי. אני לא שם לב ששקט לוקח את דעתי למקום אחר, הפצע בלבי כאילו נתפר מחדש, מגע מוכר וניחוח אהוב ממלאים אותי תחושת הגנה, לא לוקח לי הרבה זמן להבין שקולות השדים נעלמו כלא היו, ההוכחה היחידה לכך שזה היה אמיתי היא הכאב שהמפלצות השאירו אחריהן. "טומי, תנשום, זה בסדר." דייב לוחש. "אני כאן בשבילך."
ידיו עוזבות את מפרקי ידיי, אשר מיד מוצאות את מקומן על צווארו, הוא מחבק אותי קרוב אליו, ראשי כנגד חזהו, אני נותן לדמעות לא רצויות להיספג בחולצתו הלבנה. דייב נושף אוויר על אוזני, הנשימה שלי נקטעת בגרוני כשמרגיש צמרמורת של תשוקה במורד גבי, שפתיו של דייב משתפשפות כנגד תנוך אוזני, הלחישה שלו מצמררת אותי, גורמת לתחושה לא מוכרת לרחף בגופי. "מה הסיפור שלך, טומי?"

אני לא עונה לשאלתו כשלוחש, נהנה לקבל את השליטה בחזרה, אבל עדיין קיים מחסום כלשהו. כעת אני יודע מדוע השדים לא רוצים להתגלות; אם אספר לדייב על הקולות, הוא יעזוב אותי, ישאיר אותי לבד, או שמא יידאג שישלחו אותי לבית משוגעים.
קול בלתי רצוי מפר את הדממה בראשי לפני שאני מספיק לדבר, עמעום מוזר של צרחה נשמע באוזניי, אני לא מסוגל לפרש את המילים שהשד צועק.
"דייב," אני לוחש, קולי חנוק חרף ההגנה שדייב מספק לי מהשדים. אני גומע את רוקי בכבדות, "תחזיק אותי, כי אני קצת לא יציב,"
אחיזתו מתהדקת, ראשו נקבר בשקע המחבר בין צווארי לכתפי. "אם אתה אוהב אותי, אל תעזוב." אני ממשיך ללחוש, דייב מהדק אותי אל גופו החם והנעים, ידיי נכרכות סביב עורפו חזק יותר, ראשי כנגד חזהו כשהוא לוחש, דמעותיו מרטיבות את כתפי, אולם כל דעתי נתונה כרגע אל דבריו, לחישתו חזקה כצעקה, מתחילה לרפא את הפצעים שהשדים עשו לי. "לעולם לא אעזוב, יוניקרון שלי."

•🌹•

"If you love me, don't let go..." {Unsteady, X Ambassadors}

ⓢⓣⓡⓞⓝⓖ♥ⓡⓞⓢⓔⓢ