Unicorn (BOYxBOY)
Chapter Seven - That World Is Ugly:

במשך שבוע אני עסוק בלהתחמק מפרצופים מוכרים, לארה לא הופיעה במשך הזמן הזה, הבנתי שהיא טסה לספרד דרך האזנה לשיחות חולין בין תלמידים, אני לא יודע מדוע לא אמרה לי זאת, אולם לא מוצא זאת מפריע לי כמו שזה אמור להיות, אולי אין היא חשה קרובה אלי באותה המידה שאני מרגיש אליה, אאבל אני לא יכול למצוא את עצמי מאוכזב ממנה, אולי היא לא הפתחת לאנשים במהירות.
אני נאנח, לא יודע איך כל המצב ביני לבין רוי נדפק כך, אני מתכוון - הוא היה הרוס מההתחלה, אבל הוא מעולם לא הרים עלי יד, לא עד לפני שבוע, לפחות. אני מקווה לא למצוא אותם בסמוך לארוניות המתכת, נושף לרווחה כשרואה שהאזור נקי מכלל סכנה, הולך בביטחון האופייני לי ושולח חיוכים לכל מי שעובר, רק כמה ילדים השיבו לחיוכים הנחמדים שלי, אולם אני מניח שזה בסדר, אני לא צריך יותר מזה.

זה שעה אחרונה עכשיו, אני מתקדם לכיוון כיתת התיאטרון כמו שנכתב בפתק שהובא לי, אם אדייק - חתיכת הנייר הקטנה הייתה מקופלת למטוס נייר שנתקע היישר בגבי בשיעור היסטוריה, התאפקתי לא לפתוח את הקיפול ולהרעיש, במכתב נכתבו מילים פשוטות ביותר; את ההוראה שנכתבה התכוונתי לבצע מיד אחרי השיעור.
ברגע שאני נכנס אני מופתע לראות את רוי יושב בצד הבמה, ראשו מושפל וברכיו משוכות לכיוון פניו, זה נראה כאילו הוא בוכה, ואני לא יכול לעזור אבל רוצה לעזור לו, רוצה כל כך למחות את דמעותיו לפני שנזכר בדברים שעשה לי, וכל הרצון לצאת לעזרתו נעלם ממני כלא היה.
כשאני לא מוכן, דחיפה מפתיעה אותי, אני מועד, רגליי נקשרות זו בזו אולם הדחיפה לא מספיק חזקה בשביל נפילה, ואני מיד מתייצב בחזרה, מסתובב בשביל לראות את כריס עומד מולי בשילוב ידיים, מגחך בלעג, זה נראה כאילו מנסה להפוך אותי לחרק קטן בעזרת מבטו, כאילו משתוקק לכך שאיעלם. אני פותח את פי בשביל לשאול אותה לסיבה של מעשיו, אבל קול אחר נשמע ומבהיל אותי, מגיע היישר מאחורי, "שלום, פאגוט. אתה באמת כל כך פטי שזה עצוב." אני יודע שזה אלכס ללא צורך בסיבוב, קולו הלועג והמשפיל כבר נחקק בזיכרוני, ואני לא יכול לעזור אבל משתוקק לכך שכל זה ייעלם. אלכס לוחץ על כתפיי, מוריד אותי על ברכיי מול כריס, אני יכול לראות את נעליו של רוי נמצאות כנגד עיני, משער שהוא נעמד מלפניי והולך להכות אותי, כמו שעשה רוב ימות השבוע, הבעיטה לא מאחרת לבוא מכיוונו, אבל זה לא הוא שבעט, אלא כריס – הנעל של כריס היא נעל ספורט בעלת קצה חד (לא כל כך חד) ואילו של רוי בעלת קצה עגול, לכן כשהמכה החדה פוגעת בין צלעותיי שנית אני יודע שזה ממשיך להיות כריס.

אכלס לא נותן לו 'להינות' מזה לבד, כנראה רוצה שאסבול יותר, גורם לי לשכב על צידי על ידי בעיטה חלושה, מוחץ את זרועי על הצלע שלי כשרגלו לוחצת בכאב. "תלכו בבקשה," אני לוחש, חסר כוחות, מתחיל לחשוב שאולי לא הייתי צריך להיות מי שאני, הייתי צריך להקשיב לאוסטין.
אני עוצם את עיני כששומע תזוזה, מכין את גופי למכה, שומע אגרוף פוגע בעצם שהיא לא שלי, פותח את עיני הדומעות בשביל לראות את דייב מולי, גוהר מעל כריס כשאגרופיו חובטים בפניו, אלכס מגיע בשביל לעזור לאחיו התאום, אבל דייב מוריד גם אותו למטה, דואג שייקבל גיהינום על אותו אחד שגרם לי. רוי נשאר אותו הסוג שהוא, עומד בצד, ואני נדהם לגלות שלא היכה אותי היום, או עכשיו. אני לא יודע אם שמח כשלא מרגיש יותר את הפרפרים בחברתו, אולי זה באמת הייתה הידלקות קטנה של נעורים, לא יותר מזה.

אני לא יודע מה לחשוב כשרואה איך דייב מגן עלי, מסתכן בהשעייה שלו בשבילי. בעצם, הסיכון שלו גדול גם מהצד החברתי – שהרי אוסטין לא אוהב את מה שאני, הוא חייב להאהוב אותי בתור אחיו הקטן, גם אם אינו מראה זאת, אולם אין הוא מוכרח להשלים עם מי שאני, אני חושבת שהעיקר שאני השלמתי עם עצמי, הלוא כן?
נעליים לא מוכרות מוצאות את דרכן לשדה ראייתי, אני נמשך לחזה מוצק כלשהו, מזהה את ריחו של דייב ומסניף את הבושם החדש שקנה, חושב שזה הריח הטוב מכולם. אני יכול לשמוע את צחקוקו מגיע היישר לאוזניי, מרגיש הרגשה מוזרה בבטן, אחת שדומה-לא-דומה להרגשה שהייתה עם רוי, אבל לא מייחס לזה חשיבות כשהלחישה של דייב ממלאת את ראשי, גורמת ללבי להזרים דם לכל מקום אפשרי, אני יכול לשמוע את פעימותיו המהירות ומפחד שמא ייקפוץ מחזי. מילותיו של דייב כה פשוטות, אבל מרהיבות ועוצמתיות כאחד;
"העולם הזה מכוער, אבל אתה יפה בשבילי."

•🌹•

"That world is ugly, but you're beautiful to me..." {That World Is Ugly, My Chemical Romance}

אשמח אם תגיבו ותצביעו יותר, אוהבת❤

ⓢⓣⓡⓞⓝⓖ♥ⓡⓞⓢⓔⓢ