Unicorn (BOYxBOY)
Chaptet Ten - Silent Scream:

אני יכול לקבל את המבטים שרוי שולח לי כהעלבה, כרצון לשרוף אותי בחיים, לא מבין מדוע עיניו יורות את חיצי האש לכיווני. כל מה שאני עושה זה ללכת תחת ידו החזקה של דייב, אבל המבטים גורמים לתחושה הנוחה להיות למטרד שאני רוצה לגרש, אבל לא יכול להוריד את דייב למטה בדרך הזו. אני מגניב מבט לכיוון פניו, יכול לראות שהמבטים לא מפריעים לו במיוחד, לא יכול למנוע מהשאלה לנקר במוחי, האם דייב הומו? אני מתכוון, האם היה מחבק אותי ונצמד אלי כך אם לא היה?
היום דייב הסיע אותי לבית הספר, אוסטין העדיף לבלות את היום מתחת לשמיכות, אני לא יודע מה הוביל אותו להחלטה זו, ואף לא יודע מדוע דייב הגיע כדי לאסוף אותי.
דייב מלווה אותי עד לארונית שלי, אני מודה לאף אחד על כך שאלכס לא נמצא בסמוך לארונית שלו, מאחר ואני יודע שאם ייפנה אלי עכשיו זה יהרוס לי את הבוקר השמח שהתחלתי.

לאחר שאני מוציא את הספרים אני מופתע לראות את דייב קרוב כל כך, הוא רוכן לכיוון פניי, מבריש את שפתיו כנגד האוזן שלי כשלוחש, "נתראה בהפסקת צהריים,"
אני יכול להרגיש את הצמרמורות מטפסות במעלה עמוד השדרה שלי, עור ברווז מכסה את האיזור שנשף עליו, אני מסמיק, לא מוכן לקרבה הזאת, האם זה אשליה שדייב כה קרוב אלי כך?
אני יודע שאם אוסטין יגלה על כך דייב ינודה, ואף ייסבול את ההשפלה שאני חש כמעט בכל יום, לא חושב שרוצה בזאת בשביל האדם הנחמד שהוא. לאחר שדייב הולך השטן מגיע, גורם לי לעשות דבר שמעולם לא חשבתי שאעשה - אני מקלל אותו בראשי, הורג אותו עשרות פעמים, כי הדברים שאלכס עושה נגרמים מיצור לא אנושי, זה כאילו שהוא נותן לשדים שלו להשתלט עליו, ואני לא אוהב את התוצאה שאני רואה. אבל כשהוא רק פותח את דלת הברזל של הארונית שלו אני מחייך לעצמי, הוא מתעלם ממני ואני מעדיף זאת כך. אני יכול לראות מזווית עיני את האישון שלו פוזל לכיווני, רואה את המחברת הסגולה והיומן שלי, הוא מניח את ידו על כתפי, אני מיד נדרך. "זה כל כך הומואי," הוא לועג, אני מתכווץ, יכול לחשוב על זה שאם נהיה כנים, זה בטח לא.
אלכס רק מגלגל את עיניו כשאני לא עונה, מחליט להסתובב וללכת הרחק ממני, אני נושף בהקלה, חושב שיש סיכוי שהיום יעבור לי די חלק ושלא אאלץ לחבוש אף איזור בגופי.

זה שיעור אחרון עכשיו, אני אורז את הדברים שלי, מוכן לצאת מהכיתה כשיד אוחזת בכתפי, אני יכול לדעת שזה אלכס לפי האחיזה החזקה. הם לא הציקו לי היום, לכן חשבתי שלא יעשו דבר, אולם ברגע שגבי מוטח ברצפה אני יודע שתקוות נועדו להשבר. "אז מה, חשבת שנעזוב אותך לבד היום?" כריס שואל, להבות האש רוקדות בעיניו, החיוך על פניו נראה מטורף, כשאני מביט באלכס אני רואה את אותו המבט, צחוקו של אלכס משוגע, גורם לי להתרחק על מרפקיי, יודע שזה לא הזמן הטוב להתקל בהם. לא כשהם מתנהגים כך. המבט ברוי הוא האחרון, העצב בעיניו לא נראה, ואני מאחל לראות את הרחמים שלא אוהב מאשר לצפות בכעס שם, גורם להכל לבעור כשמבטנו נפגשים, להבה מלככת מאוחרי עיניו, אני לא יודע למה אבל האש הזאת מרתיעה אותי, זה מרגיש כאילו הוא עוברת לגופי ושורפת את כל תכולתי, כשאלכס בועט ברגלי זה כאילו הלהבה מתלקחת, אני נושך את שפתי התחתונה, בולי את הזעקה שהייתה עתידה לצאת. "רוי, אתה לא קיבלת את הכבוד לפגוע בו, אתה רוצה עכשיו?" אלכס שואל את הבחור האחר, הבעתו מיד משתנה, החיוך שהיה שם נמחק כלא היה, הוא מיד מניד בראשו, ללא היסוס. "לא. קבל אתה את 'הכבוד' שבזה," אני מניח שאני היחיד ששומע אותו יורק את המילה 'כבוד' בזלזול, לא יכול שלא להעריך אותו על כך שלא משתף איתם פעולה, למרות שלא אומר דבר בשביל למנוע מכריס לבעוט בבטני. אלכס הוא האחד שמעיף את ראשי לצד השני בעזרת רגלו, אני יכול להרגיש את הדם כנגד העור שלי, המבט של נעוץ ברוי, שאף הוא לא מנתק את קשר העין שלנו, אולם זה שונה כשהלהבה מתלקחת שוב, הכעס זוהר בעיניו, שורף הכל, ואני יכול להגיד שמתגעגע לחום הרגיל ששכן שם. אני לא יודע למה הוא כועס, רק כאשר בעיטה מעממת את ראשי אני נזכר בתחילת היום, רואה בעיני רוחי את המבט של רוי כשנכנסתי עם דייב, אבל לא יכול לחשוב שהוא מקנא.
הוא לא מקנא, נכון? הוא לא יכול לקנא, בכל אופן.

אני יכול לראות את הנקודות ממלאות את שדה ראייתי, משחרר זעקה כשראשי מרגיש בכאב חד בצידו, אני שומע את רוי צועק, יכול לראות בין הטשטוש שהוא אוחז בידו של אלכס, מרחיק אותו ממני. "אתם משוגעים, הוא יכול למות!" רוי צועק, מכוון את דבריו לשני התאומים, אני יכול לראות אותו מבין הערפל, מרגיש שהוא עוזר לי לשבת כשגבי שעון על שולחן המורה. אני משתעל, דם יוצא, מכתים את רוי, אבל לא נראה כאילו זה מגעיל אותו. "ר-רק תנו לי להיות מי שאני, זה- זה מה שאתם ב-באמת צריכים להבין." אני מצליח להחניק, ממהר להמשיך, לא יודע למה חשוב לי שרוי יישמע את הדברים האלו, אבל כשהוא מצמיד את פניי גאולות הדם חזהו אני לוחש בקושי, "וא-אני מקווה כל כך קשה שהכאב יעבור..."

•🌹•

"Just let me be who I am,
It's what you really need to understand, and I hope so hard for the pain to go away..." {Silent Scream, Anna Blue}

ⓢⓣⓡⓞⓝⓖ♥ⓡⓞⓢⓔⓢ