(Unicorn (BOYxBOY
:Chapter Nine - Paint It Black

אני עולה במדרגות במהירות, מחכה לרגע שבו גם דייב וגם אוסטין יצטרפו לארוחת הבוקר, זה יום שבת ואמא הכינה פנקייקים לארוחת הבוקר, יודעת שזה המועדף עלי.
אני נעצר מול דלת חדרו של אוסטין, לא עושה את הצעד הבא, שומע את קולו של דייב מבעד לדלת העץ, "אתה צריך להתנצל בפניו. אתה אח שלו, קיבינימט!" הוא צועק עליו, אני יודע שהוא מתכוון אלי, אבל לא יודע את מניעיו. למה שדייב יגן עלי? השיחה אתמול בחצות לא עוזרת לבלבול שלי, אני בטוח בזה שדייב סטרייט, הוא חייב להיות - אני תמיד רואה אותו מחבק מישהי בכל בוקר או צהריים. "לא, אני לא חייב להתנצל בפניו, וזה לא משנה שאני אח שלו, הוא צריך לדעת שהוא מוזר ושהוא שונה," אוסטין מחזיר לו, אני יכול לשמוע את האדישות בקולו, זה כאילו לבי נשבר לרסיסים קטנים, כמו בכל פעם שאוסטין פוגע בי. "הוא לא יכול לשנות את מי שהוא, אתה לא מבין? גם אחרי כל השיחות שלנו ואתה עדיין אותו אוסטין טיפש." דייב אומר, ממשיך לפני שלאוסטין תהיה הזכות להגיב, "למרות שכן, אהמ, הצלת אותו? כמה פעמים. ראית מה עושים לו בבית הספר, למה שגם אתה תעשה לו זאת בבית?" קולו של דייב מתרכך, אני מרגיש נורא על זה שמצוטט להם, אבל לפחות מצאתי את הסיבה של אוסטין - הוא הופיע בכל המקומות האלו בגלל דייב? אני לא מוצא זאת הגיוני, ובכל זאת משאיר את הראש פתוח, יודע שחייב להיות עוד הסבר. "אל תגזים, דייב. אני לא מבריין אותו."

"להזכיר לך את ליל כך הקדושים, או את חג המולד? אולי אתה רוצה שאעלה את הנושא של חג ההודיה? אתה פאקינג מכה אותו ומתעלל בו!"

"אני לא עושה את מה שהם עושים לו!" אוסטין נוהם, אני לא יכול לעזור אבל נרתע, חושב שזה הרגע המתאים לדפוק בדלת, אולם דייב מיד מתחיל לדבר, "נכון, אתה גרוע יותר." הוא לוחש עד שאני בקושי שומע, אני מתקתק בדלת, לא מוכן להתעכב עוד רגע אחד בשמיעת הויכוח של השניים, אבל יודע שאסור לאוסטין לדעת שצוטטתי להם. שניי הראשים מופנים לכיווני, תוהים, "אהמ, אמא הכינה פנקייקים." אני ממלמל, משפיל את מבטי, כשהם לא עונים אני מיד מסתובב, פונה לכיוון המדרגות, לא נותן לשיחה שלהם להרוס לי את מצב הרוח ומעלה חיוך על פניי, חושב על כל דבר טוב שיכול להיות.
"תומס," אוסטין קורא, אני חג על עקביי, משפיל את מבטי בשביל לא לפגוש במבטו, מנסה להסתיר ככל יכולתי את החיוך המתגרה שלי. "למה אתה חייב ללבוש את הפיג'מה של היוניקורן היום, דווקא היום?" הוא שואל, כשאני מביט בו דרך ריסיי זה נראה כאילו הוא מנסה לצלוב אותי במבטו, אני רק שולח אליו חיוך מתוק, "ובכן, אני אוהב את הפיג'מה הזאת. וזה רק דייב, לא השאר." אני אומר במתיקות, מושך בכתפיי, לגמרי מרוצה כשרואה את הזעם על פניו של אוסטין, לפעמים זה נחמד להתגרות בו. "א-אה- אתה ראית את זה? הוא- זה אשמתו שאני כל הזמן מקלל אותו, הוא פאקינג מתגרה בי!" אוסטין נוהם, אני יכול לראות את החיוך על פניו של דייב, זה כל מה שצריך לגרום לבוקר שלי להיות טוב יותר. "תשתוק. אני גווע, בוא נלך לאכול," דייב מיד משנה נושא, קם מהמזרן עליו ישן, הולך לכיווני ועוטף סביב כתפי את ידו, אני מיד נדרך מהמגע, אך נראה שזה לא מפריע כלל לדייב.

"קדימה, טומי. בוא נלך לסיים לאח שלך את האוכל הטעים."
אני לא מסרב או מתוכח, נותן לו לקחת אותי במורד המדרגות היישר למטבח, יכול לחשוב על התחושה המוזרה שידו מעוררת בגופי. אני מתכוון, זה רק דייב, אז למה אני מרגיש כך? הלוואי וידעתי.
אמא מחייכת אלינו ישר כשאנחנו מגיעים למטבח. "בוקר טוב דייב, ישנת טוב?" היא שואלת, דייב מהמהם ומהנהן, מוסיף "יאפ" קטן, מחייך אליה אחד נחמד. אני בוחן את הפרופיל שלו, דייב יפה, אני לא יכול להכחיש זאת -הלסת החדה שלו, עיניו המהפנטות, החיוך הכובש- ויש לו חברה, ובין כה וכה אני לא חושב שיחשוב עלי בדרך רומנטית ולא חברית.

אוסטין אוכל איתנו את ארוחת הבוקר באיחור של רבע שעה, אבל אף אחד מאיתנו לא מעיר לו על כך, הרי זה אוסטין, הוא תמיד מאחר לכל הדברים המשפחתיים שלנו.
דייב שולח לאוסטין מבטים רומזים, מניד בראשו לכיווני מידי פעם, אני חושב שאמא מתעלמת מזה כמוני, אבל ברגע שהיא קמה ומפנה את הצלחת שלה אני מבין שהיא משאירה אותי להתמודד עם שניי אלו לבד. דייב גונח ברוגז, אני מעיף מבט באוסטין, יכול לראות שהוא מרוצה ממשהו, לא יודע מה זה וגם לא חושב שרוצה לדעת, עד שהוא מגלגל את עיניו ושובר הכל בכך שקם מהשולחן.

הערב מגיע כהרף עין, אני אפילו לא יודע איך היום עבר כל כך מהר בשבילי, אבל כבר מוצא את אוסטין יושב לידי על הספה. "אני מצטער על היום בבוקר, הפיג'מה שלך די בסדר ו..." קולו הולך וגווע, אני רואה את העיוות בעינו הימנית, יודע שהוא משקר אבל רק מחייך אליו, מעריך אותו על המאמץ. "ובכן, תודה." אני לוחש, לא לוקח לאוסטין הרבה זמן לפני שהוא נעלם למטבח, כנראה לאכול משהו. דייב מופיע משום מקום, מבהיל אותי. מדוע הוא נמצא בכל מקום?
הוא מחייך אלי, לפני שהוא מוסיף משהו אני קוטע אותו, "זה לא יימשך לעד," אני לוחש, משפיל את מבטי. "זה רק עוד לילה."
אני שמח על כך שדייב לא שואל דבר.

•🌹•

This won't last forever"

{It's just another night..." {Paint It Black, Andy Biersack

ⓢⓣⓡⓞⓝⓖ♥ⓡⓞⓢⓔⓢ