Unicorn (BOYxBOY)
Chaptet Eleven - Cry Baby:

אני הולך במסדרון, כל בית הספר באווירה מיוחדת, זה תחילת אפריל עכשיו. אני שמח כשחושב על זה ששלושת הימים האחרונים עברו כמעט ללא הפרעות מצדם של אלכס וכריס, וברגע שהיו – דייב היה מגיע, או שרוי היה מרגיע אותי ומטפל בי. אני יודע שצריך לשנוא אותו על מה שחבריו עושים, על זה שהוא רק עומד בצד, אבל אני לא חושב שיכול. תמיד היה קם הצד הזה בי, אני יודע שזה 'קראש' ישן, עוד מיימי היסודי, אבל לא מוצא אותו מגיע לסופו, למרות שעבר כה הרבה זמן מאז.
אני נותן למחשבות על רוי להציף אותי, לא יכול לעזור אבל נהנה להיזכר בזמנים שבהם היינו חברים טובים, ששיחקנו בחצר; אני זוכר את היום שהוא הגן עלי מפניה של ילדה הומופובית, היא טענה שאני חטא וניסתה להפיל אותי אל מותי מבניין האבנים שהיה שם, אולם רוי לא נתן לי למות, הוא שבר את הכלל שאומר שאסור להרביץ לבנות ודחף אותה ממני, מאז היא לא שבה והציקה לי עוד.
אני יודע שלא צריך לייחל לכך שרוי יחזור להיות אותו הילד שהגן עלי, שיחליף את מקומו של דייב ויהיה זה שייחבק אותי כך, אבל גם אם קיים סיכוי קטן שהוא כמוני, זה ייתנפץ לי בפנים. רוי לא יסכים לצאת מהארון כשהוא רואה את השנאה כלפיי.
אני לא מוכן לנגיעה הפתאומית בכתפיי, לכן נבהל וקופץ, מחניק את הצרחה שהייתה עתידה לצאת. פניו של רוי באות מולי, אנחנו ליד הלוקר שלי כשחיוך ממתיק סוד מכסה את פניו.

"אל תתן לכל אחד להגיד לך שאתה לא חד-קרן,"

"למה?"

"כי חדי קרן לא קיימים, וכך גם אתה!" קולו גובר לנהמה כשגבי פוגש את המתכת הקרה של הלוקרים. אני לא יודע מה הביא אותו ללדבר אלי, כאילו לא עשה לי דבר, כאילו לא עמד וצפה בצד, גיחך כשאף אחד ראה, הצביע ולעג כשעמד עם חברים. החולצה הלבנה עם הדפס חד הקרן שאני לובש מרגישה הדוקה בכיוון כתפי כשרוי מחזיק את האיזור שם באגרוף, אני שורט את ידו החזקה, אבל הוא כנראה לא מרגיש את זה, כי במהרה אני מרגיש קצוות שיערות שלי בין אצבעותיו. "למה השיער שלך כזה מבריק?" הוא שואל, נראה מהופנט לשיערה המסכנה שלי, אני רואה את חבריו מתקדמים אלינו מזווית עיני, יודע מה עומד לקרות. "רוי, תקשיב, תשחרר אותי ואתן לך לפגוע בי כמה שתרצה, רק הנח לי עכשיו, בבקשה. אני מתחנן בפנייך, תן לי ללכת!" קולי הופך לחוץ יותר ויותר, כל עוד חבריו של רוי מתקרבים גבי נדחק לכיוון הלוקר, לוחץ אותו ומרחיק את פנינו כשהוא מתקרב עם פניו. "אתה יודע, יש לך שיער ארוך מספיק לתרומה," הוא לוחש, מגחך ברישעות, השיער שלי לא כל כך ארוך בשביל זה, ואני יודע מה עומד לבוא כשרואה את אלכס מחזיק מספריים מפלצתיות בידו. "מה דעתך לתרום קצת, הא, תומי?" אלכס מתפרץ לשיחה, קולו נחשי ומחליא אותי, אני מתחיל להניד את ראשי במהירות, אבל כריס נחלץ לעזרתו של אחיו –אלכס– ואוסף את שיערי לצד אחד, אני נאבק בהם, מרגיש את החצאית הורודה שלי עולה קצת, לא חושש להרים את ברכי ולפגוש בדבר הראשון שנתקל בו – היד של רוי. בלי התרעה מוקדמת, אלכס גוזר את שיערי החום, ושלושתם עוזבים אותי, צועדים כמה צעדים אחורה וצופים בו גולש עם הגב על גבי הלוקרים, נשכב על ברכי ואוחז בשיערי, בוכה על השיערות השוקולדיות שנפלו. "מה עשיתם?" אני זועק לעברם.
"למה," אני לוחש, נושף ברעד. "למה אתם כאלה רשעים?"

הם לא עונים, כשאני מרים את ראשי רק רוי עומד קרוב אלי, חיוכו מסגיר את ההתאפקות שלו לשמור את צחוקו בפנים. "השיער שלך לא אבד, טומי. הוספתי לך שיער אחר באותו הצבע, הם גזרו תוספת שיער." הוא אומר, אני פוער את עיניי כשהוא מתכופף לעברי, מתיישב מולי ומניח ידו על גבי. "אחד באפריל, חבר." הוא אומר, אני לא מאמין שהוא שיתף איתם פעולה ביום הארור הזה, כששלושתם לועגים לי אני לא צוחק, רק נותן לדמעות לרדת. רוי קם, חבריו מגיעים בשביל לעמוד לידו, הם מצביעים עלי, מזמזמים שמות גנאי, קוראים לי, "תינוק בכיין, תינוק בכיין,"
אבל לא פאקינג אכפת לי.
"תינוק בכיין, תינוק בכיין."
אז אני צוחק דרך הדמעות שלי, חושב כמה תמים ופתטי הייתי.

•🌹•

"They call me cry baby, cry baby
But I don't fucking care.
Cry baby, cry baby,
So I laugh through my tears..." {Cry Baby, Melanie Martinez}

ⓢⓣⓡⓞⓝⓖ♥ⓡⓞⓢⓔⓢ