החדשות הרעות הן שכל הסיפור נמחק, ואני לא ממש רואה את עצמי כותבת את הפרקים שלא פירסמתי בוואטפד מחדש, לפחות לא בזמן הקרוב. 

אני מצטערת להודיע כי הסיפור יוניקורן יוקפא, עד להודעה חדשה. גם המצב, כל כך נורא... אתן בסדר? הקורונה הזו סופר מלחיצה אותי, וכל שאני רוצה זה לשכב בבית מתחת לשמיכה ולהיעלם. נכון לעכשיו (אני בת שירות) אין לי תקן, כי בתי הספר נסגרו, ואין לי מושג איפה ישימו אותי. המצב הנפשי שלי ברצפה ואני מפחדת להמשיך אבל גם מפחדת למות, ואף על פי שהמשפחה שלי סופר תומכת, אני מרגישה ממש לבד. 

החדשות הטובות הן שאני עובדת על סיפור חדש, לא כל כך מהז'אנר שאני רגילה לכתוב (הוא פנטזיה ורומנטיקה כמובן. אבל פנטזיה)

אין לו כל כך תקציר, אבל רק אגיד שאני עובדת עליו במרץ (אני בונה עולם שלם, עם יצורים קסומים, וצריכה להמציא כל כך הרבה דברים///: 

אני כל כך מצטערת על יוניקורן, זה הבייבי שלי והוא הרוס. הוא מת. הוא מת והוא לעולם לא יחזור)),: בחיי, אני בוכה):

אני מצטערת): מקווה שתישארו מספיק זמן כדי להתעדכן בסיפור החדש שאעלה אני מקווה בקרוב/:

PS

I've grown familiar with cutting, and now this urge has become an hobby of mine. I no longer cut these stright lines, but words. these words I'm cutting are defying me, and worthless is one of them. this words isstill fresh on my skin, but it already meade its home on me. I'm glad.