זה התחיל כשהלורד קיאראן היה רק לורד צעיר, אי אז בטיול הראשון שלו לעיירה. הלורד קיאראן סיפר לי שאביו הכריח אותו לבוא, הוא אמר לו שהוא חייב להראות לתושבים כי הוא הלורד שיירש את מקומו של אביו, וכי הוא אכזר יותר מאביו. בתור טים, אני יודע שהלורד קיאראן הצליח בזאת, והוא אכן אכזר יותר. אבל עכשיו... הלורד קיאראן נפל על ברכיו מולי, וכמעט מיד כרעתי מולו על ברכיי החתוכות, לבטח מעורר את הפצעים מחדש. כעת אנחנו עדיין במצב הזה. אינני יודע מדוע הלורד קיאראן החליט להיחשף אלי עכשיו, לאחר כמה שעות שנעלם בהן. אני תוהה האם הלך לבקר את אחד מחבריו. "אני לא שיכור." הלורד קיאראן אומר שוב. "אני בוחר לספר לך את זה, טים, כי אתה צריך לדעת." הוא לוקח נשימה עמוקה, ובקול חלש שאני בקושי יכול לשמוע, הוא מוסיף, "אינני יכול לשמור זאת בבטן יותר."

"דבי אמר לי, שהכי טוב זה להיות גלוי עם הטים." הלורד קיאראן אומר. אני מכווץ את גבותיי, האם הלך ללורד דבלין? אנחת רווחה כמעט חומקת מפי, לפחות זה הלורד דבלין, שהוא נחמד, לו היה זה הלורד אדי שהלורד קיאראן ביקר... ביקורו האחרון אצל הלורד אדי גרם לו רק להיות אכזר יותר. "זה לא עבד לו, להיות גלוי עם הטים שלו. אתה רואה אותם, כמה דבי משתדל עכשיו... אבל האמת היא, שדבי היה האכזר ביותר. הכל השתנה כשהוא הביא את הטים הזה." מדוע הלורד קיאראן מספר לי על הלורד דבלין? מדוע הלורד קיאראן נפתח אלי עכשיו? אני רוצה לבכות מתסכול. "זה זמן מה שאני רוצה לספר לך את כל זה, אבל מעולם לא... רציתי, אחרי הציד, אבל אדי..." הלורד קיאראן לוקח נשימה עמוקה. בהישמע שמו של הלורד אדי אני מיד מרים את ראשי, עיניי פעורות. הלורד אדי?

"אתה בטח יודע, הרי שמענו את הטים של אדי מדבר איתך על זה." הלורד קיאראן עכשיו מישר עיניו עם שלי, ויש מין קריאת תיגר שם. הוא מדבר על האירוע שהוא עשה, אז כשטים של הלורד אדי רצה לספר לי מדוע הלורד קיאראן נהיה אכזר שוב. אני משפיל את עיניי, מניד בראשי חלושות. "טים של הלורד אדי לא אמר דבר. הוא רצה, אבל הלורד אדי והלורד הגעתם, והוא לא אמר דבר," אני לוחש. בין ריסיי, אני רואה את הלורד חושק את לסתותיו. אני מקשיח את שריריי, פחד שוטף אותי. זיכרונות מהזמנים של אז מציפים אותי. הלורד של אז והלורד של עכשיו... האם אזכה לדעת מה השתנה?

הלורד קיאראן נושף אוויר באיטיות. אני מכווץ את גבותיי, האם- האם הלורד קיאראן מנסה להרגיע את עצמו? אני פוער את עיניי, רק לרגע. בהיסוס, אני מניח ידי על זרועו של הלורד, אשר מיד מרים את מבטו לעיניי. "ה-הלורד, אינך חייב לספר לטים דבר, אם- אם הלורד עייף, הלורד יכול ללכת לישון," אלה לא הדברים שרציתי לומר, והאכזבה בפניו של הלורד אומרת לי שאלה לא הדברים שהוא רצה לשמוע. אני מיד מושך ידי מידו, מנסה להתרחק ממנו. לבי כואב, וחשמל עובר בידי שנגעה בזרועו. חלק בי רוצה שאחזיר את ידי למקומה על זרועו של הלורד. אני משתיק את החלק הזה. אני טים, אינני אמור... זה לא אמור לקרות. "הלורד! טים לא התכוון- הוא לא פוקד על הלורד, הוא לא... זה- זה רק שהאדון נראה עייף, וטים לא ירצה..." קולי דועך, מדוע שהלורד יקשיב לרצון של הטים? אני עוצם את עיניי, מנסה לארגן את מחשבותיי.

"טים," קולו של האדון רך, הוא מניח ידו על ידי הנמצאת בחיקי, וחשמל עובר בנינו. לבי מדלג על פעימה, אבל אינני מוצא פחד בתוכי. "אינני עייף. וגם לו הייתי, אני חב לך הסברים. לא אשתנה פתאום כמו שהיה אז, אחרי הציד. לא אתחרט על כך, טים." אני גומע את רוקי. המבט בעיניו... דבריו זה כאילו יכול היה לקרוא את החששות שלי כאילו היו כתובים לפניו. האם תמיד היה כזה קשוב לצרכיי?

הלורד מושך ידו מחיקי, וידי שהוא החזיק קרה כמו קרח לפתע. אני עוטף אותה עם ידי השנייה, אבל זה לא אותו הדבר. "הלורד אדי אמר לי שהדרך היחידה לגרום לטים באמת להשפיע, היא לאלף אותו. כמובן, כמובן שאין הדבר הגיוני. בטיפשותי, האמנתי לו. אדי... מאוד משכנע, מאוד מניפולטיבי. והאמנתי לו, ופגעתי בך."

"ולא הבנתי – תסלח לי, טים – כי לא הבנתי מה עשיתי, עד שראיתי את הטים של חבריי ושל הלורדים האחרים. רק אז ההבנה הכתה בי. הפעמים שעמדת זקוף מולי, הפעמים שעמדת לידי ולא מאחורי, שהסתכלת בעיניי, שהגבת לי על דברים שאמרתי – כל אלה... אבל בטיפשותי, הרסתי אותך, הלא כן, טים? אני עשיתי את זה. אני גרמתי לך לאבד את מי שהיית." הוא איננו מביט בי. דמעות עולות לעיניי, האם זאת אשמה, שהלורד מרגיש כעת?

אני פותח את פי כדי לנחם אותו, אך הלורד מניד את ראשו. "תן לי לסיים, טים." קולו לא עדין עכשיו, אלא נשמע יותר כמו פקודה. אני חותם את שפתיי ומשפיל את ראשי. אנחת תסכול יוצאת מפיו של הלורד, "על זה אני מדבר, טים. פעם, קצת אחרי הציד, הרבה לפני הציד, היית אומר כן, אדון או משהו כזה, היית מגיב לי. היום... האם זה אי פעם יחזור?" קולו נשבר בסוף. אני גומע רוק, מחליט לאזור את כל האומץ שלי כדי לומר, "אני לא נשמע כך," בקול קטן.

הלורד מיד מביט בי בהפתעה, אולם מיד הבעתו מתחלפת באחת קוראת תיגר, אבל לא באופן האפל שהיה, האחת לפני שהעניש אותי, לפני שהוכיח לי כמה אכזרי הוא יכול להיות. אחת תמימה, אחת שמזכירה לי את חלומי, אותי ואת הלורד קיאראן הצעיר בשדה. "איך אתה נשמע אז, טימי?" ואני בטוח שאני הוזה, והוא אמר טים ולא טימי. קולו עדין, אבל מאתגר. מבטו רך, ונראה כאילו הוא מביט בחיה פצועה בהמתנה שתיגש אליו. לבי כואב, והחלק הארור הזה שבי רוצה לתת לו את שהוא מבקש, את ההתגרויות הקטנות ההן. אני נכנע לחלק הזה כמעט מיד.

"הרבה יותר טוב מזה," אני אומר, מנפח את חזי, רק לרגע. אבל הרגע הזה מספיק כדי לגרום לחיוך – חיוך אמיתי – להפציע על פניו של הלורד. ושוב החלום הזה צף לנגד עיניי. אני מיד מרצין ומשפיל את ראשי, מקשת את גבי. אני מסתדר עם ברכיי כך שמשנה לישיבה קצת יותר נוחה, מוודא שאני נמוך יותר מהלורד עדיין. "הלורד, אם- אם אוכל לשאול שאלה?" אני שואל, מבין ריסיי אני מציץ בפניו של הלורד קיאראן, מוצא שביב של אכזבה שם, והרבה תקווה. למה הלורד מקווה, אינני יודע.

"ברור, טימי." ואני בטוח שהוא אומר טים ואני רק מדמיין.

"מה- מה שאמרת, שהכרנו לפני, שהיית רק- רק ק-קיאראן... האם- האם היינו נפגשים בשדה? ו-וצוחקים?" קולי הולך ונהיה חלש יותר, כך שהמילה האחרונה בקושי נשמעת. הלורד מחייך אלי אחד קטן, נושף אוויר. הוא משנה את הישיבה שלו, עכשיו נשען עם גבו על רגל השולחן שלו, רגליו מקופלות לפניו. "תראה מה זה, טימי, עכשיו אני האחד שמספר סיפורים." הלורד קיאראן מגחך לעצמו, עיניו מביטות בקיר שלפניו. אני עוקב אחר מבטו כדי למצוא שם מדף ומעליו ספר הנראה ישן, לידו עומדת מסגרת תמונה עם ציור, אולם ממקומי אינני יכול לראות את הציור.

הלורד קיאראן ממשיך את סיפורו.

הוא היה בן תשעה קיצים, אז, כשעינינו נפגשו לראשונה. הוא מספר לי כיצד הוא חמק מהאחוזה והיינו מטיילים יחד בשטח שליד העיירה, כי כמובן שלא יכולנו להיראות ביחד. "שמתי גלימה, ולקחתי בגדים של בן של אחת המשרתות. שומריו של אבי החלו לחשוד לאחר כמעט שנה של מפגשים חטופים. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה שנתיים לפני מותו של אבי. אמרתי לך שלא נוכל להיפגש יותר כי השומרים החלו לעקוב אחרי, ואמרת לי שאנחנו חייבים אז להפוך את הלילה האחרון שלנו ללילה הלקוח מאגדה. כבר אז... ראשך היה מלא בסיפורי אגדות. הבאת לי את הספר הזה," הלורד מצביע על הספר הנמצא על השידה ממולנו. "נפגשנו בשדה, רחוק מהעיירה. סיפרת לי סיפורים במשך שעות, ורצנו וצחקנו, וכשהשמש ירדה ואלה היינו רק אנחנו והכוכבים..." הלורד מביט בי עכשיו, אני פוער את עיניי כשאני מבחין בדמעות על לחייו.

״אני מודה, הייתי אמיץ יותר אז, וגם לא היינו... זה לא היה כזה מסובך." הלורד נושף. הדברים שהוא מספר... אני עוצם את עיניי בחוזקה, מנסה להיזכר בתקופה הזאת. אני זוכר את המפגש הראשון של הלורד ושלי, את עיניו שננעצו בעיניי, אז בסיור הראשון שלו עם אביו. אני זוכר כששומריו נכנסו לביתנו ואמרו לאמי שאני נבחרתי, שאני הטים הבא. הלורד קיאראן ממלמל משהו, אני פוקח את עיניי רק כדי למצוא את פניו קרובות לפניי, ולפני שאני מספיק להגיב, הלורד קיאראן רוכן לכיווני עוד, חום גופו שורף אותי כאילו הייתי קרוב לשמש. לבי מאיץ פעימותיו, ואני פוער את עיניי כששפתיו של הלורד קיאראן מתנפצות נגד שפתיי.

הלורד קיאראן מנשק אותי.

אני עוצר את נשימתי כשכל העולם קופא. סיפורים על נסיכים ונסיכות חולפים בראשי. סיפורים על נסיכים ושומרי הראש שלהם. סיפורים על נסיכים ונסיכים. נסיכות ונסיכות. חשמל עובר בגופי, אני עוצם את עיניי. זיכרון ישן במוחי, ואני מבין את שאמר הלורד קיאראן.

היה זה לילה רבוי כוכבים, אני נזכר. הייתי אז כבן אחד עשר קיצים, עם דמיון עשיר. הלורד קיאראן הצעיר היה מלא חיים אז. "אינני רוצה להיות כמו אבי," הוא אמר, אני זוכר. ישבנו בשדה, אצבעותינו משולבות אחת בשנייה. "אל תיתן לי להיות כמוהו." הוא לחש בקול חנוק. הבטחתי לו שאעזור לו, אבל הוא לא הפסיק לבכות. הנחתי את ידי על כתפו ולחצתי בעידוד, אבל הוא אמר שהוא מרגיש כיצד הוא משתנה והופך לאדם שהוא לא רוצה להיות. ואז הוא הביט בעיניי ואמר: "אם אהיה נורא כמוהו, תבטיח לי, בכל סיפורי האגדות שאתה מכיר, שתזכיר לי מי הייתי." ידעתי, אז, שאם אהיה טים, אם אהיה ילד שבועה, לא אזכור דבר, ובכל זאת הבטחתי ללורד הצעיר שאעזור לו. "אם כך, נחתום את העסקה שלנו," הוא אמר, וחשבתי שהוא מתכוון ללחיצת ידיים, אבל במקום הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי. כשהכוכבים מציירים סיפורי אהבה מסביבנו, אנחנו זכינו לספר אחד משלנו, גם כן.

—

😱😱😱😱
עדכונים:

1) הסיפור טים מתקרב לסוף שלו.

2) העליתי סיפור חדש על אנשי זאב בשם ENZO

3) העליתי לפרופיל השני שלי סיפור באנגלית בשם RED

4) עדכנתי את הפרופיל שלי וחילקתי את הסיפורים שלי לקטגוריות, שם תוכלו למצוא גם שמות של סיפורים חדשים שיעלו בשנה הקרובה

5) מחשבות?

ככה אמורה להתחיל שנה אזרחית! עם מלאאאא סיפורים!