התיישבתי בין מלקולם לסבסטיאן , מביט באנשים הרבים שישבו באולם עם מצלמות ומקרופונים , מכשירי הקלטה , פאלפונים..
ברגע שנכנסנו כולם השתתקו.
ואז הגיע גל תשואות וכפיים.
לא הבנתי מה הולך פה..אבל גם לא שאלתי.
סבסטיאן הרים יד והרעש דעך במהירות.
"שלום לכם , ברוכים הבאים כולכם.
האחרונים שעדין עומדים מוזמנים לשבת " הוא אומר בנינוחות ובמהירות כולם מבינים את הרמז . מתיישבים.
"אז בזמן האחרון עלו שאלות בהמון אמצעי תקשורת..האם אני אהיה כשיר , האם אני אמצא את הדאבל אלפא שלי לפני גיל 30 כמו אבי ,האם אני באמת חלק מנבואת הדאבל אלפא או שהכל היה טעות ?
ובכן , גם אני חשבתי ככה עד לפני כמעט שלושה שבועות , במסיבה שעשו לכבודי בכדי שאמצע את המיועד " הוא מסתכל עלי ואני משפיל את מבטי
"מצאתי את המיועד חברים . ולהפתעתי הוא היה אנושי " הוא הסתכל עלי
"אתה רוצה להציג את עצמך ? " הוא שואל אותי
" אני לא יודע מה להגיד " אני לוחש
הוא מחייך אלי
" השם שלו הוא דמיאן מתיוס , הוא בן 16 . הוא היה מלצר באירוע. הוא נפל.
ואני קמתי לעזור. כבר באותו הזמן היתה בי מין חיבה ודאגה בלתי מוסברת אליו.
וברגע שנגעתי בו..ברגע שליטפתי את ראשו - נוצרה הילה זהובה סביבנו " הוא מדבר , וקולות תדהמה נשמעים זה אחר זה סביב החדר.
"רגע , לא סיימתי " הוא משתיק את כולם .
" אחרי שהוא השתנה , הטא מוריס גילה שאנחנו נבואת זוג השו " החדר התחיל להתמלא בקולות פיטפוטים.
" לזוג השו יש עיניים תואמות " משהי דברה בקול מלא בספק
"תרים את הראש בייביבוי " סבסטיאן לוחש לי ואני מהסס , מביט אל האנשים שבחדר ,כשקריאות תדהמה שוב נשמעות מכל עבר
"האם נוכל לראות את ההילה אדון סבסטיאן? " אחד הכתבים שואל.
סבסטיאן ואני מסתכלים על מלקולם.
אני מקווה שהוא יסרב כמו תמיד.
טעות, אני מתחנן בליבי שהוא יסרב.
אבל אחרי דקה וחצי של בהייה הוא מהנהן ואני מחניק השתנקות.
" תסתכל עלי בייביבוי " סבסטיא מבקש.
אני מרים אליו את מבטי וידו נוגעת בלחיי , אגודלו מלטפת אותה.
ולרגע אנחנו מנותקים מהשאר.
המבטים שלנו נעולים זה על זה ואני מתפלל שהוא יוריד את ידו ממני.
ואחרי שלושים שניות בערך הוא מוריד את ידו.
ורעשי התדהמה והדיבורים ממלאים את החדר.
עכשיו , כ..כ...כמה שנהפכתי להיות , גם אני יכלתי לראות את ההילה.
" אחד אחד בבקשה " מלקולם מרים את קולו וכולם משתתקים , מרימים ידיים
"כן " סבסטיאן בוחר מישהו מהשורות האחרונות
"קבעתם תאריך לחתונה ? " העיתונאי השמנמן עם המשקפיים והבלורית שמלאה בג'ל מדבר
" כן , ב28 לחודש הזה.." מלקולם מתחיל לדבר על התיכנון ועל המקום בו האירוע יתקיים.
ברגע שהוא מסיים מישהו אחר קם
" מתי הוא יומלך ? " הוא מסתכל עלי ואני נלחם ברצון להתכווץ
"אנחנו לא ממהרים עם זה עדיין " סבסטיאן שולח לי לחיוך
סבסטיאן עובר למישהי אחרת
" האם הוא יכול להישתנות לעיני המצלמות ? " אני בולע את רוקי , מסתכל על מלקולם במבט מתחנן
" לא , הוא היה אנושי , הכל קצת קשה לו עדין..הכל היה מהיר מידי בשבילו..אז אני מבקש לא להגזים בבקשות " הוא עונה ואני נאנח בשקט בהקלה.
"השאלה שלי היא לדמיאן " אחת מהכתביות שם מחייכת אלי
" הייתי רוצה לשאול על מה שעבר עליך בזמן הקצר שבו שהית בארמון..לפני ואחרי השינוי " כולם מביטים בי עכשיו. ואני ממצמץ ובולע את רוקי בקושי
"א..אין מה לספר ..סבסטיאן כבר סיפר על המפגש שלנו.. מעבר לזה היו לי כמה ימים להישאר אנושי לפני שסבסטיאן שינה אותי , אחרי זה גם היו לי כמה ימי מנוחה ו....בזמן האחרון אני וסבסטיאן יצאנו לכמה אמ.." אני רוצה להקיא מהמילה דייט
"לכמה דייטים וזהו בעיקר..אין לי שום דבר מיוחד לספר" יש לי המון דברים מאוד מיוחדים לספר.
" בכל זאת..אני רוצה שתחשוב לרגע ואם תוכל תגיד לי איך אתה מרגיש לגבי זה..הרי הייתה אנושי , והכל קרה לך מאוד מהר.. האם אתה מרגיש אל סבסטיאן את אותם הרגשות ? האם היו לך רגעי משבר ? " נחנקתי
" כן , זה היה מהיר ..מאוד מהיר.. הכל היה מאוד מבלבל ולא ברור ויש דברים שאני עדין לא מבין ..ברור שהיו רגעי משבר..שהיה לי קשה ושהרגשתי לא בטוח ..די לבד.." זה עדין ככה.
" אבל זה חלק מתהליכים שעוברים בחיים. אצלי זה ככה ואצל אחרים זה אחרת " התעלמתי מהשאלה על סבסטיאן. אפילו בזיוף לא יכלתי להגיד שיש רגשות הדדים.
" תודה " היא מחייכת , ועכשיו כולם מחייכים אלי חיוכים אוהדים ואוהבים.
אני לא אוהב את זה.
"גם אני רוצה לדבר אל דמיאן " הכתב הבא מחייך אלי
"האם אתה מתכוון להשתתף בניהול הממלכה ? האם אתה מתכוון לקחת חלק ? " הוא נראה סקרן
"תקשיבו , באתי ממשפחה עניה , הפסקתי ללמוד בבית הספר בגלל המצב הכלכלי בית .
אין לי השכלה, אני לא יכול לתרום הרבה " הכתב נעמד שוב
" אני לא חושב ככה , נראה שאתה מאוד רגיש ועדין אנושי..אני חושב שאתה תהיה אוצר לממלכה, האם תיקח חלק ? " הוא מחייך אלי באדיבות .
" אני באמת לא יודע . אין לי איך ומה לענות לך " אני מכחכך בגרוני והוא מהנהן בחיוך ומתיישב
"גם השאלות שלי מופנות לדמיאן " מה הם רוצים ממני ?
"שלוש שאלות שונות :
למה אתה לא עונד את טבעת האירוסין , איך אתה מרגיש בקשר לנישואים ההולכים וקרבים והאם הספקת כבר להתאקלם לחיים בארמון ?" אוף
"אני אענוד את הטבעת ממסיבת האירוסין והלאה ..אמ...האמת שאני לא ממש יודע בדיוק איך אני מרגיש לגבי הנישואים .." אני יודע טוב מאוד
"וההתאקלמות שלי בארמון אמ..בסדר..אין משהו מיוחד " אני שונא את המסיבה האדיוטית הזאת.
"הבא? " סבסטיאן מבקש
גבר גבוה ורזה נעמד בערך בשנות ה30 לחייו.
"הייתי רוצה שתספרו לי על הרגע בו נפגשתם אחד בשני , ועל המצב בינכם עכשיו " הוא מחכה
" אני אשמח לענות על זה " סבסטיאן מחייך
" ברגע שהעיניים שלי פגשו בילד הזה ,לא יכלתי להוריד ממנו את העיניים. האמת היא שברגע שבו המבטים הצטלבו הרגשתי שבוי. הבחור הקטן והיפיפה הזה גנב לי את הלב .בנוגע לעכשיו - כמו שדמיאן כבר אמר , אנחנו יוצאים לדייטים עד לחתונה..כיף לי מאוד להיות איתו . " סבסטיאן שובה את ליבם של המראיינים.
וככה זה נמשך.
המראיינים שואלים שאלות ואנחנו מחזירים תשובות.
אני יושב שם בשיעמום , בלי אפילו שמץ של התעניינות במה שקורה.
אני מרגיש רע עם השקרים שאני מחלק..שאני אומר להם שהכל בסדר והכל אהיה טוב כשאני לא באמת מאמין בזה.
אני רק רוצה לסיים עם האירוע המקולל כבר וללכת לחדר. להתעלם מהם ומהעולם ופשוט להתנתק מהשטויות האלה.
לא טוב לי פה.
אני תמיד חוזר למסקנה הזאת.
באמת רע לי פה. זה לא לדבר עם מישהו שיבין , זה לא להתייחס אךי בכבוד ולא כמו כדור במשחק מסירות.
פשוט נשבר לי מזה. אני רוצה שהכל יגמר.
אני רוצה להיעלם.